הרבה שנים הזהרתי בתוך היהדות החרדית כי אם הציבור החרדי, מנהיגיו, לבלריו ורבניו (המשתרכים אחרי הרחוב...) לא ישנו את ההשקפה הלאומנית שבה דבקו ויחזרו להשקפת האבות נגד ההתגרות בנוכרים, הרי שיבוא יום והם יאלצו לעשות זאת דרך כורח המציאות המרה: הגיוס לצבא. רק כך יבינו אותם אוכלי הצו'לנט וזוללי הקיגל כי ארון הקודש איננו נמצא עם הציונים בשדה הקרב בלבנון או בעזה. אבל כדי להבין זאת צריך להיות בשדה הקרב עצמו ואת זאת רוב רובם של החרדים לא עשו. והנה - הפלא ופלא, רק צווי הגיוס הגיעו לתיבות הדואר של זלמן, נחמן וגמליאל ולפתע פתאום החלו להתנגן "זמירות חדשות" ואנטי לאומניות. ואולי רק בשביל זה צריך להודות ללאומן בנט שמה שעולל הוא לעצמו בזעקות השבר "שיויון בנטל" הוא הסרת העטיפה הלאומנית מהחרדים הציונים, ואולי גם סיום הברית שלהם עם ה"סרוגים" של בנט עצמו.
אבל הסרת המעטפת הלאומנית מהחרדים - שמנהיגיהם מאיימים כנגד תקציבי ההתנחלויות, לא נעשתה משום שהחרדים הציונים חזרו הביתה באמת, להשקפות של מונקש, בריסק, סאטמר, אל גדולי הליטאים והחסידים הקדמונים אלא משום שעידן ה"מלחמה היא חיינו אבל לא בשבילנו" פשוט נגמר. בקיצור, בצבא הציוני למדתי את המשפט המסכם את האירועים האחרונים שבהם ש"ס ו"יהדות התורה" הפכו ל"יונות צחורות": "מה שלא נכנס דרך הראש, נכנס דרך הרגלים". ועוד לפני שהרגלים העדינות דרכו בראש הנקרה או במחסום ארז כבר הגיע פיק הברכיים שאילץ את פרוש, ישי וגפני להודיע על מלחמה בהתנחלויות ובמוצריהן. לשינוי הזה אני בז.
אני בזתי ל"רדיקאליות" הזו - של החרדים הציונים, כפי שבזתי בשנות ה-90 ל"אנטי ציונות" של קבוצות גדולות בתוך ה
מתנחלים שממשלת השמאל רצתה לפנותם. אני זוכר את הימים הללו שבהם ראיינתי את תושבי עופרה והישוב היהודי בחברון והללו "הודו" כי ההשקפה החרדית האמיתית צדקה ואסור לבטוח בציונים. אבל גם לאחר ששמעתי את היללות הללו חזרתי לחברי החרדים וטענתי כי אין אמת ב"אנטי ציונות" החדשה הזו משום שהיא באה ממעמקי הלאומנות האמיתית, ואנטי ציונות ולאומנות הם תרתי דסתרי.
ואמנם עברו ימים וחלפו השנים והמתנחלים חזרו לסורם ולרגע לא כיוונו למה שכיוונו אבות האנטי ציונות החרדית - לעבוד את ה' בלי להתגרות בנוכרים ובלי לסמוך על ישועת הצבא הציוני. כל החיבור ה"ציוני" של ה"סרוגים" לחבריהם החילוניים הינו על בסיס ריצוי עמדותיהם של ה"סרוגים" על-ידי החילוניים בכל תנאי ואם לאוו יבוא "גט הכריתות". עבור ה"מזרחי" הציונות איננה ציונות כשהיא איננה לאומנית אבל זה ההיפך מהאנטי ציונות שחינכונו אבותינו - לברוח מהלאומנות כמאש ולכן כל טיפת ציונות פירושה לאומנות. אי לכך דעתי הייתה אז שאין להאמין ואין להתחבר או לרחם על המייללים הללו, בעלי ה"כיפות הסרוגות" , ויש לתת לציונים לעשות להם כרצונם עד שיתפכחו באמת מהחלום הציוני-לאומני.
וכאז כן עתה. כצביעות ה"כיפות הסרוגות דאז לגבי הציונות כך שווה צביעותם של הח"כים פרוש, גפני וישי - בהתנהגותם החדשה ללאומנות מחד-גיסא ולהשקפה התורתית מאידך-גיסא. התנהגותם של פרוש, ישי וגפני חושפת את מערומיהם ההשקפתיים שלהם וכך הם נותרים בלא כלום, מבחינה השקפתית.
לחרדים הציונים אין השקפה
כל הזמן קירקרו גפני, אייכלר , פרוש וישי על אהבתם ל"ארץ ישראל" ללא קשר ל"מזרחי" הציוני- דתי. כנופיית החרדים הציונים ניסו גם לילל כי הם אפילו רדיקליים יותר מהמתנחלים עצמם אבל כלקחו להם את הקופה והציגו להם את מדי הזית כתנאי להמשך השליטה בקופה הם חשפו כי "אהבתם" ל"אידיאליים של ארץ ישראל" תלויה בהחלט בדבר. זו התנהגות שמתאימה ל"דבר אחר". מנגד - כמו המתנחלים של שנות ה-90, הרי שהחרדים הציונים אינם מודים כי טעו בעזבם השקפת אבות וכי כל הכיבוש הציוני הוא טעות וכי ההתנחלויות הן מלכודת דמים, אלא ששהם מתנהגים כמו הילד הקטן שגנבו את הקלמר ותו' לא. מסתבר שלחרדים הציונים אין השקפה אלא השקפתם היא הקופה והרצון להמשך הלאומנות במחיר דמם של אחרים. אוי לרבנים העומדים מאחורי "דעת תורה" כזו שאיננה אלא חוסר דעת .
בימים האחרונים הגדיל מר גפני לאיים כי יפתח את פיהו ויגלה מה שהולך בהזרמת הכספים למתנחלים. נכון שחשוב לשמוע ממקור כל כך מוסמך - כי"ור וועדת הכספים, את האמת אבל את הגפני הזה, חסר החוכמה הייתי שואל עוד כמה שאלות בדרך ל
מבקר המדינה. מר גפני, אם באמת המצב הוא כל כך חמור והזרמת הכספים למתנחלים כרוכה בכאלה שערוריות, אזי, מדוע אתה כיו"ר וועדת הכספים חיפית על כך כל השנים? ואם הסיבה ששתקת , כמי שמפתח הברז הכספי בידו, רק משום "שמור לי ואשמור לך" אז צריך פשוט להדיח אותך ושכמותך מכל תפקיד ציבורי , ובמיוחד כשאתה לא בוש להסתיר זאת מהציבור הרחב.
רואים את הכסאות מתרחקים
אבל ישנה עוד סיבה לזעם של העסקנים - ובמיוחד הח"כים החרדים, נגד המצב החדש. עניין הגיוס הוא פחות "עקרוני" עבור הפוליטרוקים הללו. הח"כים החרדים פשוט מתחילים לראות יותר ויותר את כיסאותיהם מתרחקים. הללו יודעים כי ללא "עשייה" הם עלולים להיות מוחלפים לאחר קדנציית האופוזיציה. הח"כים הללו התרגלו כח"כים, כשרים וכסגני שרים לחיות טוב לא רק ממנעמי השלטון אלא מהיותם רודים בציבור החרדי דרך משרותיהם הממלכתיות. בדרך הזו הם היו מנציחים את עצמם מקדנציה לקדנציה דרך פיטום עוזריהם ו"חייליהם" ב"טובות הנאה" שלא אפרטם כאן. בלי השלטון הזה - ללא מצרים על אומללים בציבור החרדי, הם עוד עלולים לחזור הביתה ולא בשלום.
לפני מספר שנים - כשח"כ לשעבר
שמואל הלפרט היה בכהונתו הפרלאמנטרית, סיפר לי אדמו"ר ממרכז הארץ כי אותו שמלק'ה היה הצינור לכספי המוסדות של אותו אדמו"ר במסגרת אגו"י. פעם אחת נודע לשמלק'ה הזה שהאדמו"ר עומד לקבל סכום כספי שלא דרכו אלא דרך ח"כ אחר שלא היה חרדי, מיד הרים השמלק'ה הזה טלפון לאדמו"ר והזהירו שאם יקח את הכסף הרי שממנו הוא לא יראה יותר אגורה. מתוך פחד ובלית ברירה ויתר האדמו"ר על ה"הכנסה הנוספת".
הסיפורים על דרעי בימיו הגדולים ועל חלוקת הספים שלו לרבנים ידועה וחבל שאחזור כאן עלייה.
מאיר פרוש למשל, עומד להגיש בג"ץ נגד החרדים שאושרו בחריש וכל זאת למה? משום שהוא ושאר העמותות שהיו קשורות אליו נפסלו משום שלא פעלו כחוק ולכן פרוש איננו חפץ שחרדים ישיגו דיור מוזל בדרך שאיננה עוברת דרך מאיר פרוש ולוויניו. בעיר באר שבע - כשיעקב טרנר נבחר לראשות העיר , הציע האחרון שתסתיים עונת ה"שתדלנות" והכספים יועברו ישירות למוסדות החרדים אך אז דווקא אותם "שתדלנים"" טירפדו זאת כי בשיטתו של טרנר לא היה עוד מקום ל"שתדלנים הללו ול"פירות" שקצרו על גב החינוך החרדי. הרשימה היא גדולה ומלאה אבל דווקא מהסיבות הללו - ובעיקר משום דעת גדולי ישראל מהדורות הקודמים, הגיע הזמן ששס ו"יהדות התורה" יצעקו מהאופוזיציה.
