דומה שבנימין נתניהו נהנה הנאה מרובה מתקופת דמדומים זו של חלוף תקופת הבחירות וטרם הקמת
ממשלה חדשה הנהנית מאימונה של כנסת ישראל,כמתחייב בהוראות חוק יסוד: הממשלה. אפשר להתרווח בשקט על הכסא, לא חייבים שוב במתן הסברים ותירוצים לחבר מרכז לחוץ זה או אחר והעיקר - השרים הנוכחיים אילמים לחלוטין בישיבות הממשלה השבועיות. הם מבינים היטב שכל פרובוקציה מיותרת מצידם תגרום לכך שלא בהכרח ישבו הם ליד שולחן הממשלה בשבועות הבאים.
למציאות בה מכהנת ממשלה כממשלת מעבר מכוח הוראות החוק, בלא שהיא נהנית מאמון העם, ישנן תוצאות משפטיות. אין קיימת הגבלה פורמלית בחוק לסמכויות ראש הממשלה והשרים, והן לא צומצמו בדין לפעולות שוטפות בלבד, בין מכוח פרשנות ההסדר הסטטוטורי ובין מכוח עיקרון חוקתי כללי במשפט המקובל, קבע בשעתו בג"ץ.
יחד עם זאת המשיכה וקבעה שופטת בית המשפט העליון, ד"ר
אילה פרוקצ'יה - באותה נשימה ובאותו בג"ץ עצמו - כי כפיפותה של ממשלת מעבר לעקרונות המשפט הציבורי הכללי, מטילים עליה חובה לפעול בתקופת המעבר בסבירות ובמידתיות, כנגזר מהאופי המיוחד של השלטון בעת זו. חובה זו מצריכה מערך של איזונים אשר נועד, מצד אחד, להבטיח יציבות והמשכיות לבל ייווצר חלל שלטוני; מצד שני, היות ממשלת מעבר ממשל זמני שאינו ניזון מאימון הכנסת והציבור, מוליד צורך בריסון רב בהפעלת סמכויות השלטון, שנועדו ביסודן לעיתות שיגרה.
בג"ץ גם קבע, כי בתקופה זו, שבה פועלת הממשלה כממשלת מעבר, הרי מחויב השלטון באיפוק בהפעלת סמכויותיו לגבי כל אותם עניינים שאין כורח ודחיפות מיוחדת לפעול בהם בתקופת המעבר. דברים אלה אינם חלים על עניינים חיוניים שבהם יש לעסוק גם בתקופת מעבר שלטונית. נדרש, איפוא, איזון עדין בין החובה לפעול במקום שיש צורך חיוני בכך, לבין חובת השמירה על איפוק וריסון בהפעלת סמכויות שלטוניות, בהינתן תשתית הממשל המיוחדת המאפיינת ממשלה בתקופת מעבר.
טוב אז בג"ץ קבע. אז קבע. מישהו יכול להבטיח לנתניהו שבג"ץ לא ישנה את קביעתו זו. וגם אם לא הרי עד שיגישו בג"ץ והעניין יתברר אפשר יהיה לקבוע כמה עובדות קטנות - ואפילו עובדות קצת יותר מקטנות - בשטח. מתי כבר בג"ץ ביטל דברים שנעשו, בדיעבד? בשנות השבעים? גם אז לא. אז היה עדיין איפוק שיפוטי ולא היה הכל שפיט. גם עכשיו למען האמת הדברים לא כל כך נוראים. נכון שבית המשפט העליון, לא הסכים להאריך את המועד לפינוי התנחלות מעבר למועד הפינוי שנקבע בפסק-הדין שלו, אבל בסוף נמצא פתרון.
נכון שההתנחלות עדיין בשטח והיא לא במקום המקורי שלה, אבל עדיין היא התנחלות. עובדה זו לכשעצמה שווה, כמה וכמה קולות חשובים בקלפי. היום לאחר הבחירות והפיאסקו הזה עם ישראל ביתנו כל קול חשוב. תשאלו את השרים שיושבים בפנים חיוורות בשולחן הממשלה ומתפללים שהצעת
יאיר לפיד להגבלת מספר השרים למספר של 18 בלבד, לא תתקבל. היה וכן לפחות חצי מהפרצופים שחייכו בעבר, ליד אותו שולחן לא ישבו לידו עוד.
קיימת אומנם הבעיה הזו שצריך להעביר את חוק התקציב במהירות. נכון שיש עוד כמה ימים של חסד, אבל הזמן הולך ונגמר. גם תוספת הזמו שקיבל נתניהו מהנשיא ל-14 יום נוספים לצורך הרכבת הממשלה, לבסוף תיתם. שוב דבר אינו עומד במקומו, בהתייחס לזמן חולף. בעבר נחקק חוק יסוד המאפשר הגשת תקציב אחת לשנתיים, במקום אחת לשנה, אבל הוא התייחס לשנים 2009-2012 ותקופה זו. נסתיימה לה. העברת חוק תקציב שנת 2013 מתדפקת על דלת והדפיקות הופכות קולניות ותובעניות, מיום ליום.
המחוקק שהיה ער לניסיונות של אי יכולת להרכיב ממשלה אפשר אומנם לממשלת מעבר למנות חבר כנסת לשר בממשלת מעבר, דבר שלא ניתן היה לעשותו, קודם תיקון חוק יסוד: הממשלה והתרת מציאות כזו. יחד עם זאת עדיין קיים סעיף דווקני בחוק יסוד: הכנסת הקובע, כי אם לא נתקבל חוק התקציב תוך שלושה חודשים, מיום תחילתה של שנת הכספים, יראו ביום שאחרי סיום תקופה זו, כיום הקובע וכאילו החליטה הכנסת על התפזרותה לפני גמר כהונתה. במצב דברים שכזה, יש לקיים לפי דרישות החוק, בחירות מוקדמות ביום שלישי האחרון שלפני 90 יום, מהיום הקובע. הכנסת יכולה, בתוך חמישה ימים, בשל סמיכות מועד הבחירות ליום חג, מועד או זיכרון , על קיום הבחירות במועד מאוחר יותר, אך לא יאוחר מ-100 ימים מהיום הקובע.
יש יופי מסוים בשעה זו של בין דמדומים. השמש טרם שקעה לה, החושך עדיין לא נשתלט על הארץ והצבע הצהוב הלוהט והלוהב מתחלף לא בצבע אדמדם-כתום נעים לעין ומרחיב את הלב. אלה מבינינו שאינם רומנטיים אדוקים בנשמתם, מתחילים להיערך, במהירות ובנחישות, לקראת הרגע בו תשתלט אפילה מוחלטת על הארץ. גם הרומנטיים האובססיביים שבינינו מבינים שלתקופה זו של בין דמדומים יש זמן מוגבל ותחום.
מדינת ישראל אינה יכולה להתנהל בהתנהלות המאפיינת מערבונים מסוג "בצהרי היום" או "הטוב, הרע והמכוער", בהם ממתין הצופה דרוך לראות מי ישלוף את האקדח ראשון ומי ייפול שדוד על הקרקע. הגיע הזמן שנתניהו יבין שהוא אומנם ראש הסיעה הפוליטית (המאוחדת) הגדולה ביותר בכנסת, אבל הוא הפסיד בבחירות את אמון העם. ככל שהדבר מצער אותו והוא (גם אשתו) אינם מוכנים להודות בכך, הרי אי-אפשר להרכיב ממשלה בלי לפיד. וגם בנט זכור לטוב ואפילו שפורים חלף, עבר לו ופסח מתדפק על שער. אין לפיד בלי בנט בממשלה והגיע הזמן שנתניהו יעכל עובדה זו, אפילו במחיר של צרבת במעי בשל עיכול כפוי זה.
