בחור צעיר שישב על הספסל בתחנה, ממתין לאוטובוס, הבחין בצעירה שנעלי העקב הגבוהים שלה נקשו בריצה מטורפת לעבר אוטובוס שעצר, זינק ממקומו, שעט אל נהג האוטובוס שעמד לנסוע וביקש שימתין, אוחז בדלת בחוזקה. הצעירה הגיעה חסרת נשימה, עלתה על האוטובוס והצעיר חזר לשבת על הספסל בתחנה. מעשה קטן ויפה, שיחד עם עוד מעשים קטנים יפים יכול לגבש דברים גדולים יפים. חסד זעיר אקראי המבטא הדר, כבוד, התחשבות, עזרה לזולת. מה שכל כך די חסר היום במקומותינו.
תמיד אנחנו שמים לב לדברים גדולים מכוערים. שחיתות ציבורית וציבור מושחת. אלימות טוטאלית וטוטליטאריות אלימה. וייאוש טוטאלי. עייפות של נצח איסופי. אין מה לעשות. אלה החיים.
אלה החיים? אין מה לעשות? כי מי באמת שם לב לדברים המתרחשים ברגעים הקטנים של היומיום האפור. לא כותבים עליהם, לא מפרסמים אותם, לא שמים עליהם, לא
בתום לב ולא בשׂוּם שכל. אבל הם מתרחשים סביבנו, אותם דברים קטנים יפים, חסדים קטנים אלמוניים, ממתינים שנבחין בהם, נלמד מהם, נאמץ אותם, נחיה על פיהם גם אנו כולנו.
חיוך מבויש של נערה מועדת אל עובר אורח שעזר לה להתייצב.
משפט תגובה מהלל מאמר שפורסם באתר אינטרנט.
נוסע שפינה מקומו באוטובוס לצעיר עמוס סלים כבדים.
חיוך מעודד ומאיר פנים של עובדת מדינה אל אישה עגומת פנים המתחננת לעזרה.
צחוּת פרח מסתמק בלב זוהמת כרכים מדכאה.
קליפת בננה שהורמה בידי נער משולי מדרכה והושלכה למיכל האשפה.
פרץ זימרה של שמחה שבלב מחלון רחצה הפעור בבית רעוע.
נער של "כל-דבר-בשקל" שקיבל שלושה שקלים תמורת דבר אחד.
זקן שסטה הרבה מדרכו כדי להוביל הלך זר אל הרחוב הנכון.
בעל בית שסלח על זכוכית שרוסקה מכדור שנבעט מרגלי ילדים.
המהום מגומגם עליז של קבצן ישיש שחמש מטבעות הושלכו לקופסה שלידו.
תמיד יש לנו תמיד המון תלונות על מה שאין לנו, שחסר לנו, שמטריד אותנו, שכואב לנו. אם היינו מבינים עד כמה יש לנו הרבה, עד כמה טוב לנו באמת - לא היינו מתלוננים אלא מודים על כל מה שניתן לנו ושהתברכנו בו.
ואולי...אולי אם נשים לב לדברים הקטנים היפים, אולי נגרום לכך שדווקא הם, ולא הגדולים והמכוערים, יכתיבו דרכו של עולמנו הפרטי והחברתי-כללי.