בנאום בפני דיפלומטים אמריקנים, הקים
ג'ון קרי מזכיר המדינה האמריקני מדינה חדשה: קירזחסטאן. נראה שקרי התבלבל בין קירגיזיסטאן וקזחסטאן. כשל הלשון הזה מוכיח שוב שתפקידי מפתח בממשל האמריקני מאוישים לא על-פי ניסיונם, כישוריהם, הכרתם את הזירה והתאמתם לתפקיד של המועמדים אלא על-פי קשריהם. עם הנשיא, כמובן.
מזכיר מדינה חדש וחסר ניסיון במדיניות-חוץ נאלץ ללמוד במשך זמן קצר על כמעט מאתיים מדינות: היסטוריה, תרבות, מנהיגים, פוליטיקאים ושליטים. גם על הסכסוכים שבהם הן מעורבות. אין לו מאה ימי חסד או תקופת טירונות. והתוצאה הבלתי נמנעת היא שטחיות, ביצועים בינוניים וטעויות כמו זו של קרי או חמורות יותר.
מזכיר מדינה חדש מביא איתו חברים למשרות הבכירות במחלקת המדינה, ואלה בדרך כלל לא מכירים את הזירה הבינלאומית, בערך כמותו. יש במחלקת המדינה גרעין של פקידים מקצועיים קבועים, אבל לא תמיד הם נמצאים במרכז העשייה הפוליטית, המצוי על הציר בין הבית הלבן ומזכיר המדינה.
אחד הדברים הקשים ביותר להבנה עבור האמריקנים הוא המזרח התיכון. זאת בשל העובדה שהתרבות האמריקנית האזרחית מבוססת על האינדיבידואל והיא רחוקה כרחוק מערב ממזרח מהתרבות השבטית, האתנית, הדתית והעדתית - המאפיינת את החברות במזרח התיכון. לכן, האמריקנים מביטים בדרך כלל אל המזרח התיכון מבעד למשקפי התרבות האמריקנית, ושואלים: What's wrong with those people?
הכשל בביקוריהם של מנהיגים מערביים, מאמריקה או מאירופה, נובע מאי הבנה של תרבות המזרח התיכון, הרגישויות המיוחדות והאופן בו נקלטים דברים שרואים מכאן.
למשל, מטבע הדברים, תוכנית הביקור אינה יכולה לכלול את כל מדינות האזור. לכן, תמיד יהיה מי שייעלב כי הוא ומדינתו לא נכללו בתוכנית. התנצלות אינה מסלקת את תחושת הזלזול שחש מנהיג מדינה כזה, ובעתיד הוא ימצא הזדמנות להתנקם במנהיג המערבי על העלבון שהנחיל לו כשביקר אצל אחרים ולא אצלו.
בנוסף, המבקר רוצה להיפגש לא רק עם אנשי השלטון, אלא גם עם מתנגדיו. זה אומנם מקובל בארה"ב ובאירופה, אבל לא במזרח התיכון. המבקר המערבי אומנם נוטה להתערב בעניינים הפנימיים של המדינה שבה הוא מבקר בעיקר כדי לפשר ולגשר בין השלטון לבין מתנגדיו. אלא שבמזרח התיכון התערבות כזו מתקבלת באופן שלילי ביותר. על-פי מסורת האזור, מתווך הוא במעמד של שופט, ואיך יכול איש זר, שאינו מכיר את תרבות המזרח התיכון, להיות שופט? דוגמה מאלפת לכך היא ביקורו של
ברק אובמה במצרים. ביוני 2009 ביקר הנשיא אובמה במצרים כאורח של מובארק, אבל נפגש גם עם מתנגדיו "האחים המוסלמים". פגישה זו הייתה סכין בגבו של מובארק. היא השפילה אותו, והוא נעלב עד עמקי נשמתו. זו הסיבה האמיתית להיעדרותו מהנאום שנשא אובמה לאומה האיסלאמית. הפגישה חיזקה עד מאוד את "האחים" ועודדה אותם. עד היום רבים ממתנגדי "האחים" מאשימים את אובמה בהצלחת "האחים" להשתלט על המדינה.
האורח מן המערב גם מקיים בדרך כלל מסיבת עיתונאים עם המארח - נשיא, ראש ממשלה או שר במדינה המקומית. במהלכה הוא מביע תמיכה במארח וידידות עמו. במערב, שבו המנהיגות לגיטימית בעיני הציבור, דברי המבקר מתקבלים בציבור כתמיכה במדינה וכאות לידידות עמה. ברבות ממדינות המזרח התיכון, שבהן השלטון נתפס כבלתי לגיטימי, אורח מהמערב התומך בשליט ומביע ידידות עמו נתפס כעוין את האוכלוסיה וכשותף לדיכוי השלטוני שממנו היא סובלת.
