אין ספק כי הבחירות לכנסת ה-19 הולידו שינויים משמעותיים בזירה הפוליטית הישראלית. כניסתו והצלחתו המפתיעה של דור חדש של פוליטיקאים, כריזמטיים, צעירים יחסית בגילם, ובכל מקרה צעירים ברוחם והתנהלותם, אומנם ללא ניסיון בתחום אך בעלי כריזמה ובעלי הישגים בתחום עיסוקם. לפיד ובנט, שקידמו לקדמת הבמה הפוליטית נשים ואנשים מצליחנים בעיסוקם, וזאת על-אף השוני וההבדל בבחירת המסגרת ושיטת בחירתם: לפיד תוך הקמת מסגרת פוליטית חדשה יש מאין ובחירת האנשים באופן אישי, ובנט תוך חידוש ורענון הקיים ובחירתם הדמוקרטית של המועמדים על-ידי המתפקדים.
על-אף ההבדלים העקרוניים ובלי להיכנס להבדלים בהשקפת העולם האידיאולוגית ביניהם ותרגומה הפרקטי למציאות הישראלית, ומעבר לקליק האישי שכנראה נוצר ביניהם, שיתוף הפעולה והברית נוצרו על-רקע הכלל הבסיסי הידוע שטובים השנים מן האחד, דהיינו יצירת גוש של שלושים ואחד מנדטים זהה לכוחו של הליכוד ביתנו. זו ברית אסטרטגית כנראה אד הוק על-רקע המשותף - התקדמות לקראת השוויון בנטל, ודחיית המפריד לעתיד, תוך תאום עמדות ויצירת מצב שיאפשר להשיג ולממש בממשלה המסתמנת הן מקסימום תפקידים מרכזיים והן השפעה על עקרונותיה ודרכיה.
אין לי שום ספק שהשושבין שדחף בהתנהלותו לקידומה ולחיזוקה של הברית הזאת היה ראש הממשלה והליכוד, שהתנהלו עם השותף הטבעי - הבית היהודי - בצורה בלתי ראויה בלשון המעטה. אבל זה כבר חלב שנשפך.
אין שום ספק כי בבחירות הללו נחל הליכוד כישלון. אין לי נתונים על ההשפעה של החיבור עם ישראל ביתנו על משקלו של הכישלון, אך יתכן בסבירות לא קטנה שללא החיבור היינו עשויים להידרדר למציאות שהרכבת הממשלה לא בהכרח תוטל על
בנימין נתניהו.
לסיום אני מבקש לומר כי אין שום הצדקה ומחויבות לויאלית למנות אותם אישים מהעבר לתפקידי השרים והסגנים מהליכוד. יש לרענן, לשנות ולהצעיר את מועמדי הליכוד לאור המהפך הפוליטי שהתרחש בבחירות לכנסת ה-19 ברשימות האחרות, שהוא במידה רבה סוד הצלחתן, וזה גם מהלך הכרחי בליכוד, מה עוד שזה הוא רצון מתפקדי הליכוד כפי שבא לידי ביטוי בפריימריז האחרון בשיבוץ הנבחרים .
