על הרכס החולש על העיר אריאל, בירת השומרון, נכרה קבר יומיים לפני הבחירות לכנסת ה-19. קברו של אבי העיר, מנהיגה במשך שלושה עשורים - רון נחמן ז"ל. לא רק קול, קולו של נחמן, איבד הליכוד בבחירות, אלא מה שחשוב יותר - את קולו של נושא דגל ההתיישבות בתנועה, האיש שהצעיד את אריאל אל השגים בל ישוערו, הפיכתה לעיר ואם בישראל, עיר אוניברסיטאית, עיר של תרבות וחיים שוקקים, עיר שחוברה לה יחדיו אל מדינת ישראל ואל "מדינת תל אביב", גם באוטוסטרדה מודרנית, בקשר בל יינתק.
מחלקת הקבר של רון נחמן ז"ל, אי-אפשר עוד לטעות ולהרהר, "שמא" ו"אולי", בהסדר שלום כזה וכזה, יהיה "כורח" לפנות גם יישוב יהודי זה. לא, בשום פנים ואופן - לא! רון נחמן הנמרץ והדוחף, הבנאי והמפתח - שרק לאחר מותו זכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה - השאיר אחריו יישוב נפלא, מבוסס, שלעולמי עד יהיה חלק מישראל. ואולי לא רק אריאל. גם שאר יישובי יו"ש, בוודאי בגושי ההתיישבות הגדולים, לא יפונו בהסדר עתידי (שייתכנותו מוטלת בספק גדול), לא יימסרו לידיים זרות.
את פתק מחל של רון נחמן, לדאבון הלב, לא קיבל הליכוד בבחירות. אבל העיר אריאל העניקה לליכוד 53 אחוז מקולותיה! אף זאת בזכותו של רון נחמן, שדיבר תמיד "ליכודית", בשם הליכוד, וכאחד מאישי השטח הבולטים של התנועה. הוא יכל להיות אחד ממנהיגי התנועה במישור הארצי, אבל בחר להתמקד בפרויקט-חייו, באריאל שלו, ולהקדיש לה את כל מרצו וחילו. נחמן איננו עוד, אך שמו תמיד יהיה מזוהה עם העיר אריאל.
האחוז הגבוה של ההצבעה לליכוד באריאל בולט על-רקע העובדה שברוב יישובי יו"ש - "הבית היהודי" ולא הליכוד זכה במרבית הקולות. האחוז הזה בולט גם על-רקע הפיגור של הליכוד בשתי הערים הגדולות, ירושלים (בה "יהדות התורה" זכתה במקום הראשון) ובתל אביב (שם "יש עתיד" מובילה). מצד שני, חיפה "האדומה", מסתבר, שינתה צבעה. היא כבר - כחולה! בעיר הכרמל הליכוד ניצח, לפני "יש עתיד" ו"העבודה".
בנימין נתניהו נבחר להרכיב את ממשלתו השלישית, שבמרכזה 31 חברי הסיעה המשותפת הליכוד-ישראל ביתנו, ואולם אין לכחד כי טעם של חמיצות ליווה וילווה את תוצאות הבחירות, לנוכח ירידת כוחן של שתי המפלגות שהתאחדו לרשימה אחת ערב הבחירות, בתקווה לקבל יותר מנדטים מסך המנדטים של שתיהן בכנסת ה-18. לפחות את השפל שהגיעו אליו השתיים נחסך מרון נחמן לראות.
את הישגי הקדנציה היוצאת בקושי הראו בקמפיין הליכוד. למשל - אף מלה ואף תמונה על הישג הפיתוח והבנייה של אריאל. איך אמר נגיד בנק ישראל לשעבר, פרופ'
יעקב פרנקל, בראיון לערוץ 2, שבועיים לאחר הבחירות: "המשק הישראלי נראה בעולם באופן יוצא מן הכלל לא רק בגלל העובדה שהוא מצליח. הוא מצליח בתקופת סערה עצומה, וצלח את האוקיאנוס הגועש הזה בצורה מרשימה ביותר". דברים אלה מתבלטים לא רק על-רקע שקיעתו הכלכלית של המערב, אלא גם על-רקע הפגנות המחאה ההמוניות שהיו בקיץ 2011, והאמירה המטופשת שאחת ממובילות ההפגנות פלטה גם אחרי הבחירות: "בלתי אפשרי לחיות פה"!...
את חיצי התעמולה כיוונו תועמלני הליכוד לכתובת הלא-הנכונה: ימינה במקום שמאלה. כסף רב בוזבז לריק. התלהבות ופעולת שטח נמרצת - כמעט לא הורגשו. למזלו של הליכוד והימין, עמד מולו מחנה מרכז-שמאל מפוצל, חסר מנהיגים ראויים לשמם, שהבליט מתוכו מפלגה חדשה, בבחינת ברירת מחדל לעשרות אלפי מתלבטים - "יש עתיד". הנה בשרשרת מפלגות המרכז לדורותיהן, מפלגות אד-הוק, שקמות בקול תרועה רמה ונעלמות בקול דממה דקה, צצה לה בכנסת ה-19 מפלגה חדשה בת 19 חברי-כנסת, שעתידה לוט בערפל. אבל שאלת השאלות היא, מה עתידו של הליכוד?
כתנועת שלטון מזה כמעט ארבעה עשורים, הליכוד נמצא בתהליך של ירידה. הליכוד אינו נותן דעתו למורשתו, וכמעט שאינו תומך בה. הליכוד מוותר מבחירות לבחירות על מצע ואידיאולוגיה. צביונו וייחודו הולכים ומיטשטשים. הליכוד יכול להוציא בערב אחד 80 אלף שקלים על זמרת מפורסמת שתבצע שני שירי תהילה, אך לא יתן מקופתו שקל אחד למוסד המורשת של תנועת ז'בוטינסקי. אז הפעם הליכוד ניצח בעור שיניו, אבל הנורה האדומה נדלקה, כבר עתה, לקראת הבחירות לכנסת ה-20, אשר מאוד ייתכן כי יוקדמו.
כך או כך, ה
ממשלה החדשה, שחבלי הקמתה מתמשכים יתר על המידה, יוצאת לדרך כאשר איומים קיומיים מרחפים מעל שמי המדינה. כאשר העולם הערבי-מוסלמי סביבנו גועש, סוער, אכול מדנים הגובים מחיר דמים אכזרי ביותר. מצד אחד - מלחמות האחים עקובות-מדם במדינות האיסלאם, מצד שני - מאוחדים שם עוד יותר בשנאת ישראל. אלה הם ימי שקט מדומים. הנשק נצבר הן ברצועת עזה, הן בלבנון והן באירן. כל כולו מיועד למערכה הבאה בישראל. ביו"ש אורבת לנו מאחורי הדלת אינתיפאדה שלישית. גם בחזית הפנימית, חזית המשק והחברה, מבחנים קשים ניצבים בפני הממשלה החדשה, למרות השגי העבר הקרוב שעליהם הצביע פרופ' פרנקל. יהיה עליה לנקוט צעדים קשים לקבל את פני הרעה שמקורה הוא במשק העולמי בראש וראשונה, כדי לצמצם את הגרעון, מול צמצום אפשרויות הייצוא.
העם כולו צריך לייחל לתיפקוד יעיל ומועיל של הממשלה ה-33, עם הכוחות החדשים בתוכה, כי בנפשנו היא. אבוי לנו אם גם אנחנו הישראלים ניקלע למריבות פנימיות מתמשכות, שהן מעבר לחילוקי דעות לגיטימיים במדינה דמוקרטית. אבוי לנו אם דעתנו תוסח מן החזיתות העיקריות, שישראל כמדינה יהודית חייבת לתת עליהן את מלוא דעתה, לפעול בהן ולנצח, הן בשדה הקרב הצבאי והן במערכה הכלכלית, לטובת העם כולו, על כל פלגותיו ומשפחותיו.
