תארו לכם מה היו אומרים עלינו, השמאלנים, אם היינו אומרים דברים כאלה: "הייתי השבוע בהתנחלות קרני שומרון ואתה רואה את הכוחות האדירים של הצבא שם. על כל מתנחל כמעט יש לך חייל... ובנט בא ובוכה על זה שיש אימהות שלא ישנות בלילה. אפשר לשאול אותו באיזו זכות הוא לא מאפשר לאם התל אביבית, ועכשיו הוא לא רוצה לאפשר גם לאם החרדית, לישון בלילה, רק כדי להגן על איזשהו מאחז... לכן נרכוש מוצרים רק מהקו הירוק, ונחשוב פעמיים אם לפרנס את אלו שיושבים מעבר לקו הזה. הגיע הזמן שנפגע להם בכיס, שנפסיק להיות פראיירים..."
שמאלנים רדיקלים בתחפושת
שונאים? עוכרים? אוייבי ישראל? אלה הדברים, מילה במילה, שנשמעו השבוע מפי בעלי הדיעה בציבור החרדי. מסתבר שכבר 20 שנה מנהיגי החרדים הם בעצם שמאלנים רדיקלים בתחפושת, שבויים במחנה הימין: סולדים מההתנחלויות, רואים בהן אסון חברתי ומדיני.
אני לא קונה לרגע את ההצגה הזו. ההכאה על חטא, ההתפכחות הגדולה כביכול, החרטה הקולנית על אובדן הברית ההיסטורית עם השמאל... כל זה הוא בסך-הכל תיסכול של המפלגות החרדיות שנבעטו מכורסאות השרים וקופות התקציבים. וכדאי שאף אחד לא יפתח יותר מדי ציפיות מחברינו החדשים באופוזיציה. ברגע שהם יחזרו לחיקו של ביבי שלא מפסיק לחזר אחריהם, הם ישובו להיות בעלי הברית הנאמנים של קיצוני המתנחלים.
ובכל זאת, הדרמה הגדולה השבוע סיפקה יותר מהצצה אל מאחורי הקלעים של המערכת החולה הזו. העיוותים, האיוולת, המיליארדים שנשפכים שם, עקיפת החוק... אנחנו לחמנו בעוולות המטורפות האלה, בשוד של קופת המדינה ובהרס החברה הישראלית, והאשימו אותנו בהכפשה. עמדנו בפני גלים של הסתה. גם בפני אלימות. והנה, האנשים שהחזיקו את היד על הברז, שמעולם לא נחשדו בשמאלנות, מאשרים ויותר מזה, את כל מה שחשפנו בשנים האחרונות.
משה גפני, יו"ר ועדת הכספים: "הובלתי מהלכים בעד המתנחלים.
אורי אריאל היה מגיע אליי עם בקשות שונות ומשונות והיה מקבל הכל. הייתי חלק מהמערכת שלו... אני מכיר את תקציב המדינה. הם מקבלים כפל תקציבים וכפל תמיכות. אבל אנחנו לא פגענו בזה, ולא דיברנו על המיליארדים שהולכים להתנחלויות... אבל מדוע צריך לממן בתקציבי ענק התנחלות מבודדת שאני עצמי לא מסכים עם קיומה, שמהווה התגרות בארה"ב ושאינה מועילה לאיש? במשך שנים רבות העלמנו עין, אבל כעת, אם מנתקים אותנו מתקציבים, הכל יצוף, דבר לא יישאר מוסתר... כשיגיעו דרישות לקיצוצים בביטחון, רווחה וחברה, אנחנו כבר לא ניתן שיעבירו מיליארדים לקבוצה שמטיפה לנו על שוויון בנטל בעוד שהיא הנטל האמיתי על החברה. אנחנו נראה לכולם ממי צריך לקצץ באמת".
יצחק כהן, שר במשרד האוצר: "הם אומרים 'שוויון בנטל' ומייצרים את כל הנטל הביטחוני, המדיני והכלכלי. מיגרון זה נטל. גבעת האולפנה שמנסרים בה עכשיו קירות, זה עולה עשרות מיליונים, זה נטל כלכלי וביטחוני. אין מאחז קדוש..."
יעקב מרגי, שר הדתות: "לפיד שאל 'איפה הכסף?' אז אנחנו נראה להם בדיוק איפה. הוא נמצא בגרעינים התורניים, שמקבלים כפל תקציבים אף שמדובר בפיקציה. אין סיבה להעביר כספים לגרעינים התורניים, ואין סיבה לתקצב אותם. נבדוק בציציות של התקציבים שהולכים אל מעבר לקו הירוק...
אבי בלום, פרשן חרדי מוביל: "המאחזים, מיגרון, גבעת האולפנה - מאות מליונים על שטויות. אתה רואה ישיבות
ממשלה שנערכות על כל מיני מבנים הזויים של סוחרי קרקעות ביש"ע... זו הזדמנות להשתחרר מחיבוק הדוב של המתנחלים... אלו היו העמדות של הציבור החרדי מאז ומעולם רק שאנחנו פשוט הכפפנו ראש..."
יעקב ריבלין, פרשן חרדי בכיר: "הציר של בנט ולפיד נוצר לא נגד חרדים כמו לרווחת הציבור המדושן הזה של המתנחלים... עכשיו הגיע הזמן להכות על החטא ההיסטורי של כשלון התרגיל המסריח בשנת 91'. אם היינו הולכים אז עם השמאל וכורתים איתם ברית, יכול מאוד להיות שלא הייתה לנו היום את כל הבעיה של ההתנחלויות המיותרות האלה".
דברים כדורבנות, אבל שוב, אני מציע לא לשגות באשליות. הדיבורים האלה ייעלמו ברגע שייפתח לחרדים פתח לזחול לממשלה. ובכל זאת, מה שנחשף כאן מעורר חלחלה וכמובן מעלה את השאלה שהצגתי השבוע להנהגה החרדית: איפה הייתם? מדוע הסתרתם מהציבור להיכן הולכים המיליארדים? נתתם יד לעוולות רק בגלל "שגם בהתנחלויות לומדים תורה", כמו שהתפייט גפני?
כולנו יודעים את התשובה: עד ברית "האחים" בנט-לפיד, עסקני החרדים ועסקני המתנחלים ישבו יחד והכשירו זה עבור זה את העברת המיליארדים. אלה אישרו תקציבים לישיבות, לאברכים, ולמוסדות שסיפקו פרנסה לחרדים, ואלה הכשירו באמצעות הזרמה ושתיקה את מפעל ההתנחלויות, לרבות הכבישים העוקפים, "כבישי שווייץ", כהגדרת
יאיר לפיד באחד מטוריו, שבהם ענה על הקושיה "איפה הכסף": "הכסף נמצא בלא מעט התנחלויות מרוחקות שנראות כמו שוויץ, שמובילים אליהן כבישים טובים יותר מבשוויץ"... לכתוב הוא בהחלט יודע. השאלה מה יעשה עכשיו, כשהוא יושב עם היד על הברז.
עליה בכוחם של עסקני המתנחלים
החשש שלי שהוא יעניק להם לגיטימציה. למעשה, הוא כבר עושה את זה. בממשלת נתניהו השלישית יש עלייה דרמטית בכוחם של עסקני המתנחלים והימין הקיצוני. הרוב המוחלט של עמדות המפתח יהיו בידיהם. שר השיכון אורי אריאל יקדיש את מירב המאמץ להרחבת התנחלויות. לזועקים על מצוקת הדיור, הוא יגיד שבנייה במאחזים תתרום להיצע הדירות. יד ימינו יהיה בנצי ליברמן, מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, ו... יו"ר מועצת יש"ע לשעבר.
נפתלי בנט, עמיתו ממועצת יש"ע, יהיה שר על כלכלי וממונה על מפת העדיפות הלאומית. חבריהם למפלגה, ניסן סלומיאנסקי ואיילת שקד זכו בוועדת הכספים, הגורם הכי מרכזי בכנסת, וידאגו שהכסף יזרום.
עכשיו גם תהיה להם דלת פתוחה בלשכת שר הביטחון: איש מפתח ביחס לבנייה בשטחים.
בוגי יעלון תקף את ברק על סחבת באישורי בנייה בהתנחלויות ומתכוון לשנות את המדיניות.
בממשלה ובכנסת הזו יהיו להם עוד הרבה עוזרים, כולם בעלי השפעה ותקציב הנוגעים להתנחלויות, כולם קרובים לימין הקיצוני: אלי בן דהן שר הדתות בפועל, יאיר שמיר שר החקלאות,
דני דנון שר ההסברה בפועל,
עוזי לנדאו שר התיירות,
אופיר אקוניס הממונה על
רשות השידור, ויריב לווין יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט שיכשיר כל עוול. את
לימור לבנת ואת
גדעון סער אנחנו כבר מכירים, ובכנסת יישבו גם מירי רגב, פייגלין,
אורית סטרוק וחוטובלי, שיקבלו תפקידי מפתח בוועדות. ומה עם העולם?
זאב אלקין, יהיה סגן שר החוץ וינהל בפועל את המשרד, ובקרוב ישוב לשם גם ליברמן ויסדר הכל.
וזו השורה התחתונה: הכספים והמשאבים שלפיד נלחם כדי לקחת מהישיבות יעברו לבניית התנחלויות, במחיר חברתי ומדיני קשה מנשוא. ומצביעיו ימשיכו לשאול איפה הכסף ואיפה העתיד. דבר אחד אני יכול להבטיח לכם ביחס אלינו: אנחנו נגיד את האמת.
