תיק-פוליטיקה

המרתון כמשל ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, עשה את הצעד הנכון בזמן הנכון כשביטל את המרתון המלא בעקבות האסון במרוץ הקודם. אך מדוע לחכות שיקרה אסון ואז להיות חכמים? מדוע לא לנקוט אמצעי זהירות מראש? דומה שלא צריך להיות מומחה לבריאות כדי להבין שהנוסחה חום + מאמץ גופני היא נוסחה קטלנית, ולכן לא היה צריך לקיים את המרתון בתל אביב בשרב הכבד. אז איך זה שחולדאי לא הבין זאת, כמו גם האצנים? עם כל הכבוד לדימוי של העיר ללא הפסקה כעיר ספורטיבית ותחרותית, האם חיי אדם אינם בעדיפות ראשונה? האם לא הגיעה השעה לומר די לתרבות הסמוֹך הישראלית ולתפיסה ש'לי זה לא יקרה', ובכך למנוע אסונות מיותרים? והמרתון כמשל.

דוספוביה

אין ספק, שמעֵבר לשיקולים קואליציוניים, הדָרת החרדים מהממשלה, הזוכה לגיבוי ציבורי רחב, מצביעה על תופעה דוספובית של הפחד מפני חרדים. ביסודה מונח הפחד מפני הזר והשונה, המשתקף בחזות החרדית, ולא פחות הפחד מאורח חייו המייצג את היהדות האותנטית מדורי דורות, שננטשה על-ידי הישראלים. דומני שחברה נאורה, כפי שלפיד ובנט מתיימרים לייצג, נבחנת בראש ובראשונה בנטישת דיעות קדומות, בהעדר גזענות, בדו קיום וביצירת דיאלוג עם השונה ממך, ולא בבריחה מהתמודדות עימו כפי שקורה במחוזותינו. הדרת החרדים, והגזענות כלפיהם, משקפת אפוא תופעה חברתית מדאיגה, החייבת להדליק נורה אדומה בקרב כל הנוגעים בדבר. ועוד לא אמרנו מילה על שני האישים המבריקים והמוכשרים ביותר, ליצמן וגפני, שפעלו במסירות למען הציבור, מתוך גישה ממלכתית אחראית, שהעם הפסיד הפעם בגלל גישה גזענית זו.

פוליטיקה חדשה?

פוליטיקה חדשה? אז איך זה שהאדונים לפיד ובנט, שבישרו לנו עליה, לא רק הפגינו דבקות מופתית בתיקים, שהממשלה שעוד לא קמה, כמעט נפלה עליהם, אלא שהבזבוז והכפילות במשרדים ממש חוגגים. למה לא, צמד חמד נכבד? העיקר שיהיה תיק לכל שר (ולהפך). אז תסבירו לנו, למשל, למה משרד לגימלאים? נכון, תפרתם תיק לאורי אורבך, אך האם אין הוא כלול במשרד הרווחה? ולמה משרד ליחסים בינלאומיים האם אין הוא כלול במשרד החוץ? ומשרד האנרגיה והמים האם אין הוא כלול במשרד התשתיות הלאומיות? והוא הדין למשרד לפיתוח הגליל לסילבן, האם זה אינו חלק ממשרדי השיכון והכלכלה? ומה לגבי 8 סגני שרים? מי צריך אותם, לעזאזל חוץ מהתואר? האם לפיד, בעל המונופול על 'איפה הכסף' שכח שמדובר בעלות של מיליוני שקלים מבוזבזים, שאחזקת משרד וסגן על לשכותיהם כרוכה בהם? האם אין צמצום מספר השרים כביכול אלא אחיזת עיני הציבור? זו היא פוליטיקה ישנה במיטבה. ועוד לא אמרנו מילה על הדרת מגזר חרדי שלם מהממשלה.

כשאַתְּ אומרת לא

דומה שאות הקין שמלווה את הבר הכנסת והשר לשעבר, חיים רמון, שנשק לחיילת בניגוד לרצונה, מסרב בצדק להיעלם ולרדת מסדר היום. רמון טוען שהוא נוּקה בבית המשפט מכל קלון, ולכן מי שיוצא נגדו, יוצא נגד ההכרעה המשפטית ורומס את שלטון החוק. אולם מעֵבר לכך, לא סוד הוא שרמון נהג על-פי נורמות המקובלות בעולם החילוני, שהקלוּת הבלתי נסבלת של הנשיקה היא חלק מהן. כשהחיילת אמרה 'לא', תהה רמון לְמה היא מתכוונת, והחליט שהתשובה היא חיובית. והוא, למרבה הצער, לא לבד. גברים רבים חושבים ונוהגים כמוהו, בין אם מוגשת תלונה למשטרה או לא. ונכון, שרמון כְשר חייב לשמש מודל להתנהגות נאותה לציבור. אולם האם לא הגיעה השעה לשנות את הנורמות החילוניות לגבי הכבוד לגוף האישה, במקום הַחְפָּצָתו? ובא לבנות ציון גואל.

אני מאשים

גם אם זה מאוד מעניין ומעלה את הרייטינג, חבל שמוספי עיתונים חשובים, המכבדים את עצמם, מוצאים לנכון מפעם לפעם לתת במה לרוצחים שפלים, שמנסים לנצל אותה כדי לעורר את אהדת הציבור ורחמיו כלפיהם, בשעה שאין להם אלא להלין על עצמם. ואולגה בוריסוב, שרצחה את בנה הקטן, אלון ז"ל, כמשל. דומני שלא צריך להיות מומחה או שופט כדי להבין, שאין להתיר לרוצחת, שלא רוצה להישאר לבד, הפרייה חוץ גופית, העלולה לאמלל גם את ילדיה הבאים ולדון אותם לאותו גורל אכזר כמו של אלון. נכון גם עשה בית המשפט שלא התיר לה לעלות על קברו. הרצחת וגם התאבלת?

אומני החרם?

צודק הרב דרוקמן, שאצל החרדים כל עסקן מתהדר בתואר רב, וזהו כבר סוג של שקר לבן. אולם מדוע - רעם קולו של הרב בכלי התקשורת - מוחרמים ספרי הרבנים הציוֹנים בישיבות החרדיות, בעוד הישיבות הציוניות מאכלסות את ספרי הרבנים החרדים? יש לי חדשות (ישנות) לכבוד הרב. בדיוק כפי שחילוני יכול להתארח בראש שקט אצל דתי, אך דתי יתקשה להתארח אצל חילוני מטעמי כשרות, כך לגבי הספרים. אומנם מבחינה הלכתית טהורה אין הבדל בין המגזר החרדי למגזר הדתי, ששניהם מחוייבים להלכה. אולם לא סוד הוא שתהום השקפתית - רעיונית פעורה בין שני המגזרים. קידוש הצבא והמדינה, שהם מוסדות חילוניים לכל דבר, אשר תופס מקום מרכזי בהשקפה הדתית ציונית, פסול מכל וכל בהשקפה החרדית. הספרים החרדים בישיבות הציוניות הם ספרי הלכה ומוסר, הנחשבים לנכס צאן ברזל ביהדות, ולכן הם נלמדים גם שם. לעומת זאת, ספרי הרבנות הציונית לרוב אינם חפים מההשקפה הציונית המנוגדת להשקפה החרדית, ולכן מקומם לא יכירם על מדף הספרים בישיבות החרדיות. ועוד לא אמרנו מילה על עירוב הקודש בחול המאפיין כל כך את הציונות הדתית, שיש בו טעם חמור לפגם. עם כל הכבוד, איך אפשר בנשימה אחת למנות את התנ"ך המקודש עם שירי ביאליק ונעמי שמר ואף עם ספרי אפלטון, מבלי להבדיל ביניהם? תחשבו על זה.