במערכת הבחירות המקומיות ב-1993, כך למיטב זיכרוני, התמודד בעיר לוד אך ורק מועמד אחד לראשות העיר,
מקסים לוי המנוח. אז, גם כן למיטב זיכרוני, התקבצו רשימות שונות ומגוונות שהתמודדו למועצת העיר לתמיכה במי שנראה היה להם כ-הכי ראוי ומתאים להנהיג את העיר המוכה והחבולה.
ב-22 באוקטובר הקרוב הבעל"ט תתקיימנה בחירות לרשויות המקומיות. במרבית יישובי הנגב, שם אני נוהג להסתובב, רוגשת תכונה של בחירות, בעיקר בערים כמו דימונה, אופקים ונתיבות. גם ביישובים קטנים כמו להבים, מיתר ועומר לא שוקטים על השמרים, ותושבים רבים כבר הצהירו על כוונתם להתמודד!!!
ובבירת הנגב? תתפלאו, שקט דממה. שלושים שנה אני "חי" את הבחירות בעירו של אברהם אבינו ואינני זוכר שקט שכזה. אולי השקט הכי רגוע שידענו מעודנו, כי שקט, בדרך כלל, מביא אחריו סערה; אבל כאן אצלנו לא סערה ואפילו לא משב רוח קליל. נאדה. כלום.
שליטה אבסולוטית על העירייה והעיר
כמי שנוהג לשוחח עם פוליטיקאים מקומיים, בעיקר אלו שנושאים תפקיד או נשאו תפקיד ציבורי, אני יכול לומר בוודאות כי הבחירות הבאות לראשות העיר באר שבע יהיו יותר סולידיות ותרבותיות מההתנהלות של חנה בבלי... וזה טוב, כנראה, לראש העיר המכהן
רוביק דנילוביץ'. זאת ועוד: אנחנו צפויים לבחירות שבהן יהיה אך ורק מועמד אחד (!!!) לראשות העיר - כן, רוביק דנילוביץ'!!! כך שהמאבק בין הרשימות יהיה על מספר המנדטים למועצה. וגם כאן כנראה תהיה "בעיה". כי אם לראש העיר המכהן יש כיום שמונה מנדטים שאותם קטף עוד בטרם נבחר לראשונה לראשות העיר, הרי שבבחירות הקרובות, כך עושה רושם, הוא צפוי להכפיל את המספר - ויש לכך סיבות רבות.
ראשית, דנילוביץ הוא היום ראש עיר פופולרי מאוד בקרב הציבור המקומי (וגם בשאר חלקי הארץ, אבל זה לא מן העניין). מנגד, רשימות רבות שהתמודדו בבחירות האחרונות תיעלמנה מהמפה הפוליטית המקומית ולא נדע כי באו אל קרביהן. למשל, רשימתו של ראש העיר הקודם
יעקב טרנר (3 מנדטים); למשל, רשימת הצעירים של עוזרו של טרנר, קובי נודלמן (2 מנדטים); למשל, רשימתו של
יוסי שלי, למרות שהאיש הצהיר כי בכוונתו להתמודד ולא רק למועצה אלא גם לראשות העיר (מנדט 1); ואילו הרשימות הסקטוריאליות, כולן כאחת חילוניות, תצטמצמנה עד למינימום. אז מי כן? לעניות דעתי, רשימות מסורתיות-דתיות-חרדיות כמו "הבית היהודי", "שס" ו"נתיב השבים" בראשות זכריה אוהב שלום ישמרו על כוחן ואולי אף יגדילו אותו. יוצא אפוא, להערכתי, כי רשימתו של דנילוביץ תזכה לשני שלישים מחברי המועצה, מה שאומר שליטה אבסולוטית על העירייה והעיר... בנוסף, לא נראה לי שתהיה לו אופוזיציה מעשית, כי הדלת לקואליציה שלו תהיה פתוחה ורבים מחברי המועצה שאינם מרשימתו ישמחו לעבור דרכה..
להתמודד רק למועצה
ולעניין ראשות העיר: למיטב ידיעתי נערכו עד כה שיחות רבות עם אישים שונים כדי לבוא ולהתמודד על ראשות עיריית באר שבע. רס"ן שמועתי מפיץ בעיר כי עד כה שוחחו עם פרופסור שלמה מור יוסף, לשעבר מנהל בית החולים "סורוקה" וכיום מנכ"ל ביטוח לאומי; עם תת-אלוף מכהן בצה"ל; עם אחד מאלופי פד"מ שפרש בינתיים; ועם עוד אחד או שניים שהבטיחו לשקול. כולם, בסופו של דבר, השיבו בשלילה, לאחר שהבינו כי הם נכנסים למלחמה שמראש ברור שיפסידו בה: דנילוביץ ינצח אותם בפערים עצומים.
מדינת ישראל היא דמוקרטית וטוב שכך, אך דמוקרטיה, לעתים, היא רעה במיעוטה. מדינת ישראל מבזבזת יותר מידי כספים מאז הקמתה על מערכות בחירות מנופחות. גם פריימריז הם סוג של בחירות, כי הכסף עליהם יוצא מכספי מימון המפלגות, כלומר, מכספי הציבור. המצב שנוצר כיום בבאר שבע מזכיר את המצב בעיר לוד בתחילת שנות התשעים, כאשר מקסים לוי המנוח היה מועמד יחיד מפני שהיה האיש עם הסיכוי הגדול לנצח וברוב "אסדי-סורי", כלומר, רוב מוחץ.
לכן אני מציע למועמדים לראשות העיר מטעם עצמם או מטעם מפלגתם או מטעם שכניהם לראות נכוחה את המציאות ולהצהיר כי אין בכוונתם להתמודד לראשות העיר אלא רק למועצה. ובמקרה של מועמד אחד לראשות העיר, ועדת הבחירות - משרד הפנים לא יצטרכו בקלפיות יותר מפתק אחד שכתוב עליו: "רוביק דנילוביץ" ומתחת "לראשות העיר". ואם אכן הדבר ייעשה, אזי החיסכון בכספי ציבור יכול להגיע למיליונים שיהיה אפשר להשתמש בהם לדברים לא פחות חשובים.
חומר למחשבה!