קרוב לעשור חלף מאז דחה בג"ץ את עתירתי נגד חובת החברות הכפויה בלשכת עורכי-הדין, כמו-גם התניית הזכות לעיסוק במקצוע עריכת-הדין, בתשלום דמי חבר, שסכומם נקבע בידי לשכת עורכי-הדין, לוועד המרכזי ולוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין. (במאמר מוסגר אציין, כי דומני שלאחר התפרקותה של ברית המועצות, קיים ועד מרכזי רק בסין ובלשכת עורכי-הדין ואולי - אולי גם באלבניה ובצפון קוריאה).
בית משפט העליון בהרכב נשיא בית משפט העליון דאז, השופט,
אהרן ברק, בהסכמת השופטים,
אליעזר ריבלין ו
אשר גרוניס, קבע בפסק-דין חיים שטנגר, עו"ד נ' יו"ר הכנסת, כי דרישת דמי החבר שדורשת לשכת עורכי-הדין מחבירה הינה דרישה הפוגעת בחופש העיסוק, אולם יחד עם זאת פגיעה זו מקיימת את דרישותיה של פיסקת ההגבלה, שכן דמי החבר הם מקור למימון פעולות הפיקוח וההסדר הנעשות על-ידי לשכת עורכי-הדין.
בג"ץ קבע עוד, בפסק-דין שטנגר הנ"ל, כי האופי המונופוליסטי של ההסדר הקבוע בחוק הלשכה, אשר לפיו הוענק ללשכת עורכי-הדין מונופל לספק לציבור שירותים של פיקוח ובקרה על עריכת-הדין, אכן פוגע בחופש העיסוק, אולם פגיעה זו מקיימת את דרישותיה של פיסקת ההגבלה בחוק היסוד.
התכלית המונחת ביסוד ההסדר המונופוליסטי שאינו למטרת רווח הינה ראויה, שכן היא משחררת את הלשכה מלחצים כלכליים ואחרים, העשויים לפגוע ביכולה להסדיר כיאות את המקצוע ואף שומרת על אחידות הסטנדרטים של הפיקוח והבקרה, קבע השופט ברק, בהסכמת חבריו, השופטים, ריבלין וגרוניס. עוד נקבע בפסק-דין זה, כי האמצעי המונופוליסטי קשור בקשר רציונלי להשגת המטרה הראויה ולא הוכח כי אמצעים אחרים יוכלו להגשים את התכלית הראויה, בהיקף ובעוצמה, כפי שהדבר נעשה על-ידי חוק הלשכה, תוך פגיעה פחותה בחופש העיסוק. כן נקבע, כי קיים יחס ראוי בין התועלת הצומחת משמירה על אחידות הרף ושחרור הגוף המפקח מלחצים כלכליים ואחרים, לבין הפגיעה הנגרמת לחוש העיסוק.
מדחי אל דחי
אינו בטוח, כלל וכלל, כי בג"ץ היה חוזר על קביעות החלטיות אלה, שנקבעו על-ידו, לפני עשור בפסק-דין שטנגר הנ"ל, שכן לשכת עורכי-הדין מתדרדרת, בשנים האחרונות והולכת מדחי אל דחי. הועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין אינו מקיים, מזה זמן רב ישיבות סדירות, בגלל עימותים אישיים בין בעלי תפקידים בלשכה ובית משפט המחוזי אף ביטל מינויין של ועדות שמינתה המועצה הארצית. שר המשפטים לשעבר,
יעקב נאמן, אף מינה ועדה לבדיקת תפקודה של לשכת עורכי-הדין, בעקבות פסק-דינו זה של בית המשפט המחוזי.
הדברים מקבלים משנה של תוקף ומשנה של חומרה, לאחר שהתברר שנציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס,
אליעזר גולדברג, קבע שהנוהל שנקבע בידי נשיאת בית משפט המחוזי ונשיאת בתי-משפט השלום, בתל אביב-יפו, המחייב הגשת בקשות בתחום הפלילי בצירוף תגובת הצד שכנגד - ניתן ללא כל עיגון חוקי. במיוחד מפתיעה העובדה כי ועד מחוז תל אביב והמרכז של הלשכה, היה שותף לגיבוש נוהל זה, שעה שלא ברור, כלל וכלל, מה הוא מעמדו החוקי של ועד מחוז של הלשכה, להבדיל מהועד המרכזי של הלשכה, בגיבוש עמדתה ומדיניותה של לשכת עורכי-הדין.
חוק לשכת עורכי-הדין, מאפשר ללשכה, בין היתר, לחוות דעתה על הצעות חוק בענייני בתי-משפט וסדרי דין, כאשר מי שעשה זאת בעבר, כדברה וכדוברה של הלשכה, היה הוועד המרכזי. כעת מתברר שאיש לנפשו ישראל וועד מחוז תל אביב והמרכז "הסכים" לקיומו של הנוהל שעליו מתח ביקורת נציב תלונות הציבור על שופטים.
עו"ד אפרים (אפי) נוה, יו"ר ועד מחוז תל אביב של הלשכה, שהייתה שותפה לגיבוש הנוהל הפגום הנ"ל, צוטט בעיתונות כאומר כי: "מטרתו המקורית של הנוהל הייתה ראויה, והיא ייעול וקיצור ההליכים בתחום הפלילי, ואולם תוצאתו היא פגיעה בזכות הגישה לערכאות של חשודים ונאשמים בלתי מיוצגים, לכך אין בידינו להסכים ולכן יש לשנות את הנוהל בהתאם".
אכן דברים ראויים ונכוחים, אבל מה נעשה והם בבחינת "חוכמה לאחר מעשה", שכן ועד מחוז תל אביב והמרכז והעומד בראשו, עו"ד אפרים (אפי) נוה, הסכימו לתחולתו של נוהל זה, עד שקפץ רוגזו של נציב תלונות הציבור על השופטים על נוהל זה והוא קבע שהוא אינו חוקי. עתה "קפץ על העגלה הדוהרת" גם יו"ר ועד מחוז תל אביב והמרכז של הלשכה והוא סבור כי, "יש לשנות את הנוהל בהתאם".
מייצגים בקושי רב את עצמם
בבחירות האחרונות ללשכת עורכי-הדין, הצביע ציבור של פחות מ-30% מבעלי זכות הבחירה. מי שיושבים ומחזיקים בתארים דוגמת: "יו"ר לשכת עורכי-הדין"; "יו"ר ועד מחוז תל אביב והמרכז", כמו-גם בעלי "תארים" נוספים, שהעניק להם חוק לשכת עורכי-הדין, בבחירות חוקיות וכשרות לחלוטין, בקושי מייצגים את עצמם - ואת עצמם בלבד.
זכורה לנו עדיין היטב התנהלותו הבוטה של יו"ר ועד מחוז תל אביב והמרכז, עו"ד אפרים (אפי) נוה, שצוטט בעיתונות בעניין עריכת פרוטקול בידי סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי, בתל אביב-יפו, השופטת,
ורדה אלשיך, כי "השופטת ורדה אלשיך, לא יכולה להמשיך ולכהן" וכן כי: "הדרך לשקם את אמון הציבור היא על-ידי עשיית מעשה צריך להראות לשופטת הזו את הדלת כמה שיותר מהר".
מתברר ומסתבר, כי יו"ר ועד מחוז תל אביב והמרכז, ייצג בדברים אלה את עצמו ואולי אף קומץ זעום מקרב העסקנים הסובבים אותו, שכן נשיא בית משפט העליון, ד"ר אשר גרוניס, לא התרשם מהתנהלות בוטה וכוחנית זו שלו וסגנית נשיא בית משפט המחוזי, בתל אביב-יפו, השופטת, ורדה אלשיך, ממשיכה לשפוט - וביד רמה - כבימים ימימה, באולמה בבית משפט מחוזי זה.
במקום לבזבז את כספי הציבור ולאפשר למי שמייצגים, בקושי רב את עצמם - ואת עצמם בלבד - להתנהל, לכאורה, בשם ציבור שמאס ובחל בהם, הרי יש לפרק את לשכת עורכי-הדין ויפה - יפה שעה אחת קודם. כל המוסיף דברים לעניין זה, נמצא רק גורע.