נשמע מפחיד לבוא לערב שמוקדש לספר של שירי גרדום. משה גנן המשורר והמתרגם בחר לתרגם שירים לא קלים, שירים שיש בהם שילוב נושאים ניגודיים, עולמות קוטביים, שילוב מפלסי לשון שונים שייתנו מקום הן לרצינות והן להיתול. איך משלבים הומור וסיפורי גרדום? רק משורר כשרוני יכול היה לכתוב ספר כה מבריק ועשיר בתובנות, הן תובנות חברתיות והן תובנות ספרותיות. אכן יש רגעים שבהם הקשיים והאסון מצמיחים תובנות אחרות, התייחסות שיש בה סוג של הומור, ניסיון להשתחרר מן המועקה באמצעות הצחוק וההיתול.
בטרם אגע בשיריו של כריסטיאן מורגנשטרן ובתרגומו הנפלא של משה גנן - אספר סיפור שקראתי באינטרנט, סיפור שהוכיח לי שניתן לערוך קשר בין סיפור אימה לבין היתול וצחוק:
הסיפור מספר על איש אחד עזב את רחובותיה המושלגים של שיקגו כדי ליהנות מחופשה בפלורידה. כדי ליהנות מהשמש - ואשתו תכננה להצטרף אליו ביום שלמחרת.
האיש הגיע למלון, לאחר שבילה כל היום בחוף, נהנה מכל רגע, ואז החליט לשלוח אי מייל לאשתו כדי להקדים ולספר לה על המקום הנפלא. הוא לא מצא את כתובת ה-אי מייל, שרשם בפתק - ולכן סמך על זיכרונו. כתובת אי מייל היא סימנים - ומתברר שהוא טעה באות אחת - ולאן הגיע?
מכתבו הגיע לאי מייל של אשת כומר שנפטר יום קודם...
בלילה ניגשה אשתו למחשב ופתחה את הדואר האלקטרוני כדי לראות את הודעות הניחומים ששלחו לה . וכאן מתחיל סרט בלהות:
כאשר ראתה את ההודעה , נתנה צעקה...ניסתה לקום אבל צנחה קפואה, מתה מהתקף לב..
קרובי משפחה, ששמעו את הצעקה הנוראה רצו לחדר. הקרובים ראו בתדהמה שאשת הכומר מתה, ואז ניגשו לצג שהיה פתוח, שם קראו את ההודעה :
"אשתי היקרה, הרגע הגעתי. הנסיעה הייתה ארוכה אבל הייה שווה . הכול מאוד יפה פה!! העצים, הגנים, המסיבות .... למרות שאני נמצא פה רק כמה שעות, אני מרגיש כבר כמו בבית. עכשיו אני הולך לנוח קצת, רק רציתי להגיד לך, שכבר דיברתי עם האנשים פה וכולם מצפים לבואך מחר. אני בטוח, שהמקום יימצא חן בעינייך .
בעלך האוהב אותך לנצח"
נ/ב : תכיני את עצמך, חם פה גיהינום!!!!".
עד כאן הסיפור- ועד כאן המייל הקטלני...יש בשילוב העובדות המפתיע הכנה לקראת הספר שעליו באתי לדבר. יש לנו רקע שנותן לנו מושג, כיצד משתלבים היתול ואימה: הסיפור הזה מוכיח את הקשר בין פחד לצירוף מקרים, לצחוק הגורל.
ביצירותיו של כריסטיאן מורגנשטרן אכן נמצא שזירה מקורית של חוטי אימה לחוטים עדינים של יופי רוחני ותובנות עמוקות - ובין לבין יש ביצירה זו רוח של קלות דעת, של בדיחות הדעת. כריסטיאן מתאר סצנות מעוררות אימה ופלצות. כך לדוגמה, האם המחתלת תינוקה על הגרדום, השירים הפורשים לפנינו סכנות של מעידה וכניסה למציאות הרת אסון. כך הגרב השקועה בבוץ, צריך להיות זהיר כדי ליפול לביצה הזו. כותב המשורר:
על הגרדום כמטוטלת / אם תינוק קט מחתלת / ובהמשך:
אט בבוץ שם גרב נוֹד / זהיר יצעד שלא למעוד - אבל השורות שלאחר מכן מעידות שהסכנה קרובה מאד:
הו מה נורא יקרא עורב, הסוף כבר בא, הנה קרב! - שם, עמוד 17.
המשורר חי בחברת בני אנוש, אך יודע להגיע לאותן פינות נידחות, לתהומות האפלים, ליצורים הנידחים והשכוחים. הוא אכן יודע לדובב אותם בצורה מעוררת השראה, עוררת צמרמורת.
כך מנסה המשורר להתיידד עם התולע שגר בתוך קונכיה - בעמוד 22.
לבו כואב, כי הוא בודד והוא רוצה חברה לשמח את לבו העצוב.
"את לבו הקט, הדך
וכה לבו יפעם,
התדַמה כי אתבדַח
אך אל נא תתחכַּם.
בקונכית גר התולע
יצור כה ייחודי
בצקון הלחש לבו גילה
התיידד איתי!".
בשירתו ממציא המשורר ובונה לו דמויות מתוך השוליים של החברה - ומה שמעורר התפעלות: הוא מצליח להאיר אותן באור אחר. גם דמויות הנתפסות כנאצלות ונשגבות, כמו הנזירות, הקדושים, לכולן הוא נותן לבוש אחר. כך לדוגמה, אותו מנהל תחנת רכבת שחש מלך בתחנה שלו, תחנה שהיא בעיניו ממלכה אדירה - בשיר בעמוד 47. ממש קריקטורה מלאה חוכמה.
גם כשהוא מתאר דמויות קדושות ורוחניות הוא יודע לסבך אותן בסצנות ביבים או סצנות אימה - וכך מצליחה השירה לחשוף את הפנימיות האמיתית של כל מצב ומצב. גם במצבים העלובים והנידחים והמסואבים - יש מקום לגלות אור יקרות, ניצוץ נחמה או מוסר השכל, זיק של רוחניות.
כאשר הסוס מצליח באחד השיר לפצח את הסבך ואת הפלונטר, כולם המומים, קשה להם להאמין שבהמה אחת גוברת על כולם, שהיא זו שנותנת פתרון אמיתי לבעיה של כולם. הסוס נותר בודד ולא מובן, והמשורר כותב:
"הסוס רואה שלא הובן
הוא מרכין ראש בעצב.
מחייך בנכנעות וצועד ממוכן
לעבר הדלת.
בהיסוס".
העולם האנושי אינו מצליח לעמוד מול עליונות המוסרית של הסוס, מול אצילותו, מול עצבותו המשדרת כתב אשמה, וכאן מגיעה התגובה של הפרופסור - והוא אמור לתת את התשובה כנציג האנושות הנשגבת. כך מתרגם גנן:
"הפרופסור
מקמט מצחו, מחפש כאן פשר,
אז אומר, בסבר של נחת:
לדעתי, אין זה מתקבל על הדעת".
או אותו סיפור בעמוד 46 על הצב הצף, שאומר לנו בחוכמתו: "אני חי כבר אלפי שנים...ומיום ליום אני מזקין" - והוא מספר כי נלכד ברשת.
וכאשר אנו מתוודעים לעלילותיו אנו מגיעים לפואנטה:
"מאז קרו אין סוף דברים אך שכחתים, ובזיכרוני חורים". הצב הזקן שנלכד ברשת...לו יש חורים בזיכרון.
המשורר מתמודד עם מצבי קיצון שבהם תתבהרנה האנושיות והאנושות. קשה לעולם הזה להתמודד מול מצבים חסרי היגיון, מצבים הזויים, מצבי אימה, ושיריו של מורגנשטרן מנסים לצלול לתוך התהומות והביצות, להעלות מתוכם פנינים זוהרות, רגעים שבהם הלב מתרחב, שבהם ניצוצות של מוסר השכל מאירים את עולמנו הסבוך.
ספר התרגומים הכובש הזה פורש לפנינו שירים שמשלבים כובד ראש עם קלות דעת, אימה עם חיוך, סיפורים שמסתיימים בפואנטה או במוסר השכל מפתיע - וכל זאת תוך שילוב מיוחד בין לשון כבדה ללשון קלילה, בין מפלסי לשון שונים.
תרגומו הקולח והרהוט של משה גנן מצטרף לשורת תרגומיו משפות שונות. נקווה להמשך מפעלי התרגום של משה גנן. יישר כוח.