קוריאה הצפונית, מאיימת על שכנתה מדרום במלחמה. הצבא של קוריאה הצפונית גדול יותר משל שכנתה הדרומית, גם אם מתקדם פחות טכנולוגית. ארה״ב מחזיקה בסיסים בדרום קוריאה וספינות מלחמה באיזורים שונים במזרח אסיה, מה שמהווה רשת ביטחון מפני פלישה של צפון קוריאה לדרום.
איום בשימוש בנשק גרעיני מצד פיונגיאנג אמור להרתיע את בנות בריתה של דרום קוריאה מלהתנגד לפלישה צפון קוריאנית. כך נוצר מלכוד - ארה״ב רוצה להגן על בת בריתה, אך מסתכנת במלחמה גרעינית אם תעשה זאת. בסופו של דבר, כשארה״ב מסיקה שפיונגיאנג רצינית, היא מדללת כוחותיה באזור ובכך מפקירה את דרום קוריאה (כמו שקרה השבוע).
קחו את המילים קוריאה הצפונית והקוריאה הדורמית והחליפו אותן באירן וישראל, בהתאמה. מה שקיבלתם זה תרחיש סביר למה שיקרה פה בעוד כשנה-שנתיים עם סיומה המוצלח של התוכנית האירנית להתחמשות בנשק גרעיני. תוסיפו לקלחת הזאת אידאולוגיה איסלאמיסטית-אנטישמית-משיחית ואת העובדה שלאירן יש גרורות נוספות באזור עם אידאולוגיה דומה ותקבלו שיתוק מוחלט של היכולת של ישראל לריבונות והגנה על גבולותיה (במקרה הטוב) ומתכונת לשואה שנייה (במקרה הרע).
התסריט הצפוי עם אירן
בכל הנוגע למדינת ישראל, הבעיה מורכבת אף יותר. אם ארה"ב נרתעת מלהגן על בת בריתה במצב של איום קיומי, היא לבטח לא תמהר להגן עליה כשמדובר בעניינים פחותים יותר. לאירן, ככל הנראה, אין איטרס מידי לתקוף את ישראל בנשק גרעיני, או לפלוש אליה (דרך או בעזרת מדינה שלישית), אך היא בהחלט רוצה להשפיע על מה שמתרחש באיזור. כך למשל, תוכל אירן להציב אולטימטום, לפיו ישראל חייבת לסגת מכל שטחי יהודה ושומרון, כולל מזרח ירושלים, אחרת היא תשתמש נגדה בנשק גרעיני. לחלופין, תוכל טהרן לדרוש שישראל תתפרק מהנשק הגרעיני שלה (לפי פרסומים זרים), בתמורה למעשה דומה מהצד האירני. מעשה כזה ישאיר את ישראל בלי האמצעי ההרתעה הכי חשוב שלה וימנע ממנה את יכולת "המכה השנייה".
מי שזלזל בחומרת האיום של הגרעין האירני, או לחלופין תלה את תקוותיו במאמצים הדיפלומטים, יכול לראות עכשיו בשידור חי את המצב בצפון קוריאה ולשקול שוב את עמדתו.
ממשלות ארה״ב ב-20 שנה האחרונות התעלמו מהאיום הגרעיני שנשקף מצפון קוריאה ונתנו למצב להדרדר ולהגיע לנקודה הקריטית שבה הוא נמצא עכשיו. במהלך הדרך היו סנקציות, איומים, אמבארגו נשק, דיוני משא-ומתן בשיתוף עם מעצמות נוספות וכו'. נשמע מוכר? אולי זה משום שאנחנו חווים כרגע תהליך דומה עם אירן. אם לא יהיה שינוי דרמטי במדיניות, הסוף יהיה זהה אף הוא. המצביא הפרוסי, קארל פון קלאוזביץ' אמר "המלחמה אינה אלא המשך הדיפלומטיה בצורות אחרות.". היום, כמאתיים שנה לאחר מותו, יש מהלכים דיפלומטיים שאין להם את הגיבוי של מהלכים צבאיים. כלומר, ברגע שליריב שלך יש נשק גרעיני, לא בטוח שלדיפלומטיה אכן יכול להיות המשך.
הדיפלומטיה לא עובדת
במוקדם או במאוחר, אובמה יצטרך להבין שדיפלומטיה לא עובדת וסנקציות ניתן לעקוף. כבר היום, בעוד שהנשיא האמריקני מבטיח לנו שסנקציות ה"משתקות", לדבריו, משכנעות את
אחמדינג'אד לשנות את דרכו, יצוא הנפט של אירן מתבצע באין מפריע בעזרת אוניות מסחר סיניות וסחר הנשק עמה מתבצע בעזרת ארגוני קש.
הסנקציות נכשלו ומטרת המשא-ומתן היא להרוויח זמן ולגרום למערב להתפתל עם הודעות מתחנפות לעיתונות, בעוד שהאייתולות מבטיחות "להשמיד את אויבי האיסלאם". אם כן, נראה שהפתרון היחידי הוא הפתרון הצבאי, או לכל הפחות הצגה מספיק משכנעת בסגנון של "תחזיקו אותי". כמובן, שבמקרה הזה קל לומר מלבצע. ארה"ב עדיין מסובכת בשתי מלחמות שפגעו בכלכלתה וגרמו לציבור האמריקני לפתח מיאוס כלפי הגדרתה של ארה"ב כ"השוטר של העולם". אך, נראה שלא נותרות הרבה ברירות. בעיות רדיקליות דורשות פתרונות רדיקליים, ואין כיום בעיה רדיקלית יותר מזו על שולחנה של הקהילה הבינלאומית.
