לפני כעשרה ימים התייחס שר האוצר החדש,
יאיר לפיד, למשפחה אמיתית או היפותטית של חמישה נפשות (אימא ריקי, אבא ושלושה ילדים) המתגוררת בחדרה והכנסותיה החודשיות מסתכמות ב-20,000 שקלים.
מישהו ערך חישוב כי לאחר תשלום מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות נשאר להם לכלכלתם השוטפת כ-15,000 שקלים.
מישהו אחר שיבץ אותם במערכת העשירונים שמפרסת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומסתבר שהם נמצאים בעשירון התשיעי. דהיינו: בין שועי הארץ.
שר האוצר, בהתייחסות בדף הפייסבוק שלו ביקש מאנשי משרד האוצר שבמסגרת הטיפול להקטנת הגרעון הממשלתי לא יפגעו משפחות כגון משפחתה של ריקי מחדרה.
הדבר גרר מבול של תגובות מחאה ולעג, ובצדק. אם העשירון התשיעי לא יפגע אזי מי יפגע? השלישי? הרביעי, חמישי ושישי?. אז כמו האמירה הידועה, המתייחסת לאיכות הנתונים הסטטיסטיים, כי אסון הטביעה הממוצע קורה בנחל שעומקו חצי מטר, כך גם במקרה זה.
אוכלוסיית ארצנו מורכבת משלושה קבוצות עיקריות. חילוניים ומסורתיים, חרדים והמגזר הערבי. אני מעריך כי החלוקה המספרית היא כשני-שליש חילונים ומסורתיים, 20% ערבים ו- 15% חרדים.
מגזר הערבים והחרדים שונה בדברים רבים ממגזר החילונים-מסורתיים. ראשית בגודל המשפחות (כמעט כפול), שנית במקורות ההכנסה.
ידוע שרבים מאוד במגזר החרדי אינם עובדים אלא נתמכים ולכן רמת הכנסתם נמוכה מאוד. לעומת זאת במגזר הערבי ישנם מקורות הכנסה רבים שאינם נכנסים, מסיבות שונות, לסטטיסטיקה הלאומית.
התוצאה היא שמגזרים אלו מאכלסים את העשירונים הנמוכים ו"דוחקים" למעלה במצעד העשירונים את מגזר החילונים-מסורתיים.
איני יודע אם קיימת, בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, טבלת "עשירונים" למגזר החילוני-מסורתי בלבד. אני מנחש שאילו הייתה טבלה כזו הרי משפחת כהן הייתה מדורגת, פחות או יותר, בעשירון השישי.
במקרה כזה, כאשר שר האוצר מבקש להגן על מסגרת ההכנסה של משפחת כהן הוא, למעשה, מבקש להגן על ה"שדרה" המרכזית של הציבור בארץ. זהו הציבור שמהווה את הבסיס לבטחון המדינה, לכלכלת המדינה ולרווחתה החברתית.
מנגד זהו הציבור ש"נהנה" הכי הרבה מתקציב המדינה בשטח הביטחון, החינוך, הבריאות, התשתיות ויתר פעילויות המדינה. לכן שמירה על צביונו הכלכלי הוא בסופו של דבר גם שמירה על צביונה של המדינה.
דבר נוסף שאין לו התייחסות כלל בתקשורת, בהקשר זה, שזהו הציבור שהצביע למפלגתו של שר האוצר. אך, זה בהחלט לגיטימי. המפלגות החרדיות דאגו, בעבר, לציבור בוחריהן, ומפלגת הימין הקיצוני מנסה לדאוג למגזר שבחר בה ואילו ניתן הכוח למפלגות הערביות הן היו דואגות למגזר הערבי. לכן אין לי כל טרוניה כלפי שר האוצר על כך שהוא רוצה לדאוג לציבור שבחר בו כנציגו.
לא מקובלת עלי הפנייה לציבור באמצעות הפייסבוק האישי וגם הצגת העניין היא בעיניי דמגוגית ומתחמקת מלתת תשובות אמיתיות.
לכן אני רואה בזה סוג של "מס שפתיים" פוליטי לציבור שבחר בו ולא איזו שהיא "הצהרת כוונות" כלכלית בעלת חשיבות כלשהי וכך הייתה צריכה התקשורת להתייחס לעניין.
