השבוע הסתלקה מפה גברת הברזל, הברונית מרגרט תאצ'ר. האישה שחיסלה את כוחו של ההמון בבריטניה של שנות ה-80, היא נשוא הערצתו של האיש שמחסל את כוחו של ההמון בישראל מאז שנות ה-90.
בנימין נתניהו רוצה מאוד לטוס להלוויתה, זה חשוב לו עד מאוד. בערך כמו שהיה חשוב לו לתעד את ביקורו של הנשיא אובמה בישראל, בעזרת חברת הפקה ש"זכתה" (ללא מכרז), בהמחאה שמנה של 642,830 שקל.
נתניהו עולה על המטוס, בזמן ששר הכלכלה מעוור את הציבור עם קליפ בנושא "מהי ריכוזיות", ומכריז להמונים, קבל עם ועולם, על חתימתו על צו ממלכתי להורדת מחירי הלחם בכמה אגורות, אבל מסתיר מן הציבור את האמת בנוגע לכספי הפנסיה. החזירים של חוות החיות הישראלית יכולים להירגע, הממשלה ה"חברתית" ממשיכה להונות את הציבור עבור חזירי ההון, שיוכלו להמשיך להסתפר על חשבון הפנסיות, ואז לקחת שוב הלוואות מכספי "המוסדיים" ולייבש את בעלי האג"ח, ולבסוף להסתפר שוב.
נתניהו עולה על המטוס לא רק בזמן "בנט-ריכוזיות", אלא גם בזמן ששר האוצר עושה מחווה להמונים בעניין מכירת
כימיקלים לישראל לחברת Potash הקנדית. במשך שנתיים מתנהל קרב נגד המכירה הזו, וביומיים האחרונים מתנהל בליץ בשדה הקרב של הפייסבוק, עד שלבסוף, ערב הטלת גזירות כלכליות מבקש שר האוצר לקטוף כמה נקודות זכות, ומסכים לעשות שימוש במפתח הזהב, ולהטיל וטו על המכירה.
עידן עופר כבר ארז מזוודות ואנשי היח"צ שלו כבר הודיעו שהוא עובר ללונדון בכלל משום שהוא איש עסקים חובק עולם, וממילא הוא מבלה הרבה בחו"ל. הנסיבות הן בכלל אישיות-משפחתיות, וכל המעבר הזה הוצג כעניין של שיפור בתנאי המחיה, ולצרכי נוחות בעיקר. הציבור אולי מטומטם, אבל לציבור כבר אין מאיפה לשלם. יומיים של בליץ שזיהה הזדמנות, שר האוצר מחפש קרדיט ועידן עופר הוא מטרה קלה (הקנדים בפתח, וההכרזה של צים על תספורת כבר בדרך החוצה).
"הידיים הישראליות" של לפיד
אז
יאיר לפיד רכב על הגל בשביל כמה פירורי פופולריות, אבל לפני שנעסוק בנסיבות שהובילו את לפיד למעשה (כמעט) "הרואי", נחזור לרגע קט לשנת 1968.
פנחס ספיר מזמין את שאול אייזנברג להשקיע הון בישראל, ומעניק לו שק-מתנות קטן-גדול, עם אוצרות טבע ישראלים. חוק אייזנברג נחקק והעניק לחברה לישראל הטבות מס מפליגות העולות כדי פטור בפועל ממיסים, וזכיונות עם תמלוגים כמעט אפסיים. אייזנברג מזרים כסף ומפעיל תעשיה ומקומות עבודה. פנחס ספיר מסמן בפנקס הקטן שבכיסו "וי".
כמעט 30 שנים מאוחר יותר, ערב פקיעת החוק, נפטר שאול אייזנברג. בנו, ארווין אייזנברג, מוכר את
החברה לישראל לאחים סמי ויולי עופר. חלוקת העסקים בין האחים העבירה את השליטה בחברה לישראל לידי עידן עופר. אייזנברג היה ניצול שואה שהזרים כסף זר לישראל. האחים עופר היו ניצולי שואה שפעלו מישראל עם צים. עידן עופר הפך את הכיוון והתחיל לייצא הון ישראלי עד כדי מכירת הזיכיון על אוצר הטבע הקרוי ים המלח לידיים קנדיות. אבות עשו טוב ושיני בני-בוסר תכהינה.
ובחזרה ללפיד. בליץ בשדה הקרב שבו מתנהל לפיד, גזרת הפייסבוק, הניב פירות. לפיד צפה, זיהה, והגיב נכון. בתוך 24 שעות מרגע שהתחיל הקמפיין, כבר הייתה הודעה לעיתונות על כך ששר האוצר מתנגד למכירה והוא מתעתד לעשות שימוש במפתח הזהב המופקד בידי הממשלה. שר החוץ הקנדי שהתארח כאן, ואפילו זכה לברכה מראש הממשלה במהלך טקס יום השואה ברחבת יד-ושם, יצא מכאן ובאמתחתו עסקת המכירה שנכשלה עקב לחץ ציבורי.
אולם, רצוי לשים לב לדקות בניסוח של לפיד. דקות המספרת את סיפורו המלא של הקפיטליזם החזירי. "אוצרות הטבע של ישראל יישארו בידיים ישראליות...". לא בידי "הישראלים", אלא בידיים ישראליות.
לשר האוצר אין בעיה עם העובדה שמשפחת עופר חולבת מאוצר הטבע הזה 7 מיליארד שקל בשנה, ומשלמת מיסים מגוחכים ותמלוגים מגוחכים עוד יותר. העובדה שהחברה לישראל וכימיקלים לישראל מתעשרים במיליארדים ושופכים את הכסף הזה בחו"ל, אינה מפריעה לשר. בזמן שתקציב המדינה נבנה על קופה מדולדלת וקצבאות הילדים מתכווצות, בזמן שאזרחי ישראל עתידים לשלם עוד מע"מ ועוד מס הכנסה, חוגגות כמה משפחות על מיסי-אפס ותמלוגי-גיחוך.
יאיר לפיד הודיע שיקים מחדש ועדה בנוסח ששינסקי, לבחינת התמלוגים מאוצרות הטבע של ישראל. ועדות, כידוע, סובלות מאותן בעיות שמהן סובלים גם שרי אוצר. שטייניץ התוודה לאחרונה על הלחצים שהופעלו עליו, עד כדי איומים של ממש, בעניין יישום מסקנות ועדת ששינסקי. רק לפני רגע גילינו שיצחק תשובה הסתפר על חשבון דלק נדל"ן בזמן שהוא חולב מיליארדים משדות הגז עם תמלוגי-גיחוך (למרות ששינסקי), והנה מוקמת לה עוד ועדה, שתדון שוב בשיעור התמלוגים.
אין פסול בהקמת ועדה חדשה. להפך. אבל בוועדה הזו אמורים לשבת אנשים כמו ח"כ
משה מזרחי, ח"כ
מיקי רוזנטל, הכלכלן איציק ספורטא והכלכלן יוסי יונה. עוד ועדה כמו ועדת ששינסקי, המורכבת מפקידוני השירות הציבורי הלוטשים עיניהם למשרה עתירת-שכר אצל הטייקונים, כדוגמת ניר גלעד, שעבר מהאוצר לחברת צים והיום מגלח את האג"ח של צים - בעוד ועדות כאלה אין צורך.
אלה מתים ואלה עושקים
התחלנו עם גברת הברזל שהלכה השבוע, ונסיים איתה. מרגרט תאצ'ר סייעה לכלכלה הבריטית לצאת מן המשבר שאפיין את הכלכלה הבריטית, עם מציאות של ועדים גדולים וחזקים שנבנו על תעשיות בלתי רלוונטיות (פחם ומתכת, בעולם שכבר נמצא על סף האינטרנט). מצבו של יאיר לפיד שונה בתכלית. עבודת האלילים של עגל הזהב הקפיטליסטי, שונה לגמרי מזו של עבודת האלילים של מסדר החזירים הקפיטליסטיים של תאצ'ר.
ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, וערב יום העצמאות, יש חובה להזכיר ליאיר לפיד, שהמערכה על תקומת העם במדינתו הורגת בכל שנה אלפי אזרחים בקרב החשוב על עצמאותה הכלכלית של ישראל. המשרד של
יעל גרמן (הבריאות), והמשרד של מאיר כהן (הרווחה), מייצרים בכל שנה יותר מתים מאשר אלה שמייצר משרד הביטחון. לא רק ניצולי שואה גוועים כאן מרעב, גם כלל האוכלוסיה היושבת על הרצפה ואוכלת שאריות, אלה לוטשים עיניים לצלחתם של אלה, ולהפך, בעוד עשר משפחות עושקות את אוצרות הטבע ומשלמות מס-מגוחך ותמלוגים מגוחכים עוד יותר.
זו לא החברה הישראלית שעליה חלמנו. יאיר לפיד יכול להפוך את הכיבוש הקפיטליסטי החזירי למערך הוגן יותר וחברתי יותר. שאר-רוח יש לו, החזון שלו עדיין לוקה בנתניהואיזם-תאצ'ריזם. מעשיו יקבעו, אם בבחירות הבאות הוא יאחז בקרנות המזבח או ישכב עליו כזבח, בטקס ההכתרה של מי שלא ישחק את משה רבינו אלא דווקא את רובין הוד.
