אינני מכיר אישית את הרב יעקב אריאל. קראתי מאמרים שכתב, אני צופה בו מרחוק באמצעות התקשורת הכתובה והאלקטרונית ומאוד הצטערתי על כך שלפני עשר שנים נמנע ממנו על חודם של כמה קולות להיבחר לכהונת הרב הראשי לישראל. במקומו נבחר בקולות החרדים ושס הרב
יונה מצגר. בקדנציה הזו לא הצליחה הרבנות הראשית, בראשותם של הראשון לציוו הרב
שלמה עמאר והרב יונה מצגר, להתמודד עם האתגרים הרבים שעמדו לפתחה. היא נשלטה בידי החרדים ובידי שס והפכה להיות יותר ויותר לא רלוונטית, לדאבון ליבם של רבים ובמיוחד לדאבונם של אנשי הציונות הדתית לגווניהם.
בינתיים נפל דבר בישראל. בבחירות האחרונות השתנה מערך הכוחות הפוליטיים בישראל. הציונות הדתית המאורגנת, הבית היהודי, עברה מהפך שהפיח רוח חיים אדירה בציבור הדתי לאומי והביא ל-12 מנדטים בכנסת ולתפקיד מרכזי בקואליציה. צריך גם להוסיף שגם במפלגות אחרות יש לנציגי הציונות הדתית מקום נכבד ואין ספק שהציונות הדתית על גווניה השונים חוזרת למרכז העשייה הפוליטית.
גם
עולם התורה הציוני דתי עבר שינויים גדולים בשנים האחרונות. מאות רבנים צעירים, בוגרי ישיבות ההסדר ואחרות, ששירתו בצה"ל בכל היחידות ובכל הרמות, נכנסו לעולם המנהיגות הדתית והרוחנית ומשמשים בתפקידים רבים ומגוונים. די אם נזכיר את ארגון רבני צהר והמהפך שהביאו לחיים הרוחניים במדינת ישראל.
צומת קריטי
המהפך הפוליטי והמהפך הרוחני נפגשים עתה בצומת קריטי – צומת בחירת הרבנים הראשיים לעם ישראל. כן, לא טעיתי, לעם ישראל. הרבנים הראשיים בישראל צריכים להיות גם הסמכות התורנית העליונה לעם ישראל כולו. מבחינה זו לזהות הרבנים הראשיים בישראל יש חשיבות עליונה.
דומה שהציבור הדתי לאומי במדינת ישראל עדיין לא קולט את חשיבותו של צומת הדרכים שנקלענו אליו ואת ההחלטה הקריטית העומדת לפני מנהיגיה.
בפעם הראשונה נקרה לציבור הדתי לאומי הסיכוי להחזיר סוף סוף את הרבנות הראשית לעם ישראל ולהתאימה למציאות ולצרכים של ימינו. סוף סוף ניתן לבחור רבנים ראשיים היושבים בתוך עמם, מדברים בשפתם ומסוגלים לקרב את היהדות, את הרבנים ואת הרבנות לציבור הרחב. והנה דווקא כשנוצרה ההזדמנות ויש סיכוי למהפך ברבנות, קמים גורמים בציבור הדתי לאומי ומנסים להחזיר את הגלגל אחורנית. לא סוד הוא שבציבור הדתי לאומי יש קבוצות מגוונות שכל אחת מושכת לכיוון משלה והן אינן מוכנות להתפשר. מספיק אם נראה את מערכת החינוך הדתית על שלל גווניה, קבוצותיה ותת-קבוצותיה כדי להבין את הבעיה.
החלטה חשובה
לפני עשר שנים, לא היה מתאים יותר מהרב אריאל לשמש כרב ראשי. אך מה לעשות, החוק לא מאפשר לו להיבחר היום מפאת גילו. שינוי החוק כדי לאפשר לו להיבחר אינו ראוי ומהווה חזרה לפוליטיקה שכבר איננו רוצים לראות כאן יותר.
על-פי הפרסומים בעיתונות סוף השבוע, על
נפתלי בנט מופעלים לחצים מטעם חוגים שונים לקבל החלטה. הרב דרוקמן והחוגים החרדל"יים פועלים למען שינוי החוק והצגת מועמדותו של הרב אריאל. אחרים לוחצים בכיוונו של הרב דוד סתיו. ואני רוצה להזכיר, שגם אם ישתנה החוק (ואין ביטחון ששאר המפלגות יסכימו לכך) ויאופשר לרב אריאל להציג את מועמדותו, אין כלל ביטחון שייבחר.
בעשר השנים האחרונות השתנה משהו במדינת ישראל ובעם היהודי כולו. ההתבוללות אוכלת בתפוצות בכל פה. שליש מהזוגות הנישאים במדינת ישראל לא עושים זאת בנישואין דתיים. מאות אלפי אזרחים בישראל שעלו לארץ על-פי חוק השבות והם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, אינם נחשבים יהודים על-פי ההלכה. מערך הכשרות של מדינת ישראל קורס. ומאידך-גיסא, יש פריחה של בתי מדרשות מכל הסוגים וצימאון ללימודי יהדות – כל אלו מחייבים רבנות מסוג אחר.
הרב דוד סתיו, איש ארגון רבני צהר, זוכה לתמיכה חוצת מפלגות. אם הבית היהודי יתאחד מאחריו, יש לו את מירב הסיכויים להיבחר. בחירתו של הרב סתיו כרב הראשי תשלים את המהפך הפוליטי שהתרחש בבחירות האחרונות ותביא להפיכת הרבנות הראשית לגוף שיוביל את מדינת ישראל לעידן חדש שאנו כל כך זקוקים לו ומייחלים לו.
זוהי ההחלטה החשובה ביותר הניצבת היום בפני נפתלי בנט והבית היהודי. בדיוק בשביל זה הוא נבחר לראשות הבית היהודי. הוא לא התקפל במהלך המשא-ומתן להרכבת הממשלה והביא להישגים ענקיים לציבור הדתי לאומי. עכשיו עליו להמשיך באותה דרך ולהביא לבחירתו של הרב סתיו לרבנות הראשית. כל הכלים עומדים לרשותו. אזרחי המדינה כולם, דתיים, מסורתיים וחילוניים, לא יסלחו לו אם יחזור לפוליטיקה של פעם.
ולרב אריאל אומר – אל תרוץ לרבנות. אין ראוי ממך להיות הרב הראשי אולם כדי להביא תקווה חדשה לכל אזרחי המדינה אנו זקוקים לרבנות אחרת.
