הסיפור ראשומון שמתרחש במאה ה-12 ביפן, נכתב על-ידי סופר יפני ומתאר פשע של אונס ורצח מבעד לעיניהם של ארבעה עדי ראייה. הסיפור הפך לסרט בשנות החמישים על-ידי התסריטאי והבמאי המהולל אקירה קורוסאווה.
ראשומון הפך למושג האומר: "סיטואציה שבה אי-אפשר לרדת לחקר האמת עקב עדויות סותרות הניתנות על-ידי עדים המדברים מנקודות מבט שונות".
חשבתי על המושג, כאשר צפיתי במוצאי שבת בתוכנית "פגוש את העיתונות", בה התנהל דיאלוג מעניין בין המנחה
דנה ויס לבין
אלפרד אקירוב. אקירוב, איש חכם ויזם מוכשר, שהוא גם בעל 4.5% ממניות בנק לאומי, השמיע מנהמת ליבו דברים שלא תאמו את החדשות בתקשורת במהלך סוף השבוע, שטענה כי מנכ"לית בנק לאומי חזרה בה מן ההצעה למחוק חובות של
נוחי דנקנר לבנק בסך של 150 מיליון שקל. במהלך השבוע הזדעזעו אמות הסיפים כאשר נודע כי בנק לאומי, אחד מבעלי החוב הרבים של דנקנר (לחוב כללי של מיליארד שקל) מוכן ללכת לקראת דנקנר במחיקת 150 מיליון שקל ולעזור לו בכך לשקם את החברה הכושלת שלו. ברור היה שהבנקים האחרים - שגם להם דנקנר חייב סכומי עתק - ילכו בעקבות בנק לאומי.
ציבור מחוזק במחאה ובבחירות
התקשורת והפייסבוק בהן פועלים אנשים שהם תוצאות המחאה של 2011 והבחירות של 2013, אלה שהבינו כי ל"ציבור" יש זכות לעמדה ובמקום להיות אוויר הפך אותו ציבור לבעל השפעה - הקימו קול צעקה. בנק לאומי חשב שוב והחליט "לעכב בינתיים" לדנקנר את המחיקה. שעות אחדות לאחר מכן הבנק ביטל את המחיקה, מה שכונה במילים "הבנק נכנע ללחץ הציבורי".
אלפרד אקירוב הגיע לאולפן כנציג הטייקונים, חלקם חבריו האישיים, אותן עשרים משפחות ששולטות במשק ושבבעלותן כמעט כל החברות בישראל, אותם שחיים שנים, מורמים מעם, ממנפים את עסקיהם, על-סמך הלוואות ענק מהבנקים ומכירת אג"חים, מתעשרים על הנייר, וכאשר יש להם חובות ענק המוכיחים כי העסקים בשפל המדרגה, הם עושים תספורות, מדלדלים את הכיסים של אלה שנתנו בהם אמון, מדלדלים את קופות הגמל והחשבונות והפנסיות של "הציבור" התמים, מקבלים עוד הלוואות מהבנקים להם הם חייבים כספים רבים, וממשיכים להתגלגל בעסקים לא בריאים ולא הגונים ולצבור עוד הפסדים.
מה טען אלפרד אקירוב?
אקירוב בחר לו את דמות הרשע בסיפור, שלדבריו היא
שלי יחימוביץ'. מדאיגה אותו דווקא יחימוביץ', שהציבור לא במיוחד נוהה אחריה בעניין הניסיון למחיקת החובות של דנקנר על-ידי הבנק. הוא מתעלם מתגובת הציבור הרחב. במהלך השבוע בו קם כל הציבור על רגליו ונראה שהגיע לקו האדום מבחינת יכולתו להיות השעיר לעזאזל - שלי יחימוביץ' לא "הנהיגה" את המחאה. זו הייתה המחאה החברתית בהתגלמותה הטבעית, מחוזקת על-ידי תוצאות הבחירות האחרונות.
לדברי אקירוב, בעדותו נוסח ראשומון, הלחץ החברתי לא גרם להשהיה או לביטול ההצעה למחיקת החובות. הבנק עצמו החליט על כך, כי דנקנר לא הביא את הביטחונות המתאימים. הכוונה לכסף שדנקנר מקווה לקבל ממשקיע יהודי בארגנטינה. פתאום, נושא הביטחונות שבני עשרים משפחות הטייקונים לא הזדקקו לו בעבר הקרוב של השנים האחרונות, נעשה קריטי. "אם דנקנר ימצא את המשקיע שיזרים כסף לבנק, הוא יקבל מחיקת חובות שתאפשר לו לשקם את החברה אי.די.בי ולהתאושש. אם לא", הוסיף אקירוב, "הוא לא יקבל מחיקת חובות".
מכל מקום, הסביר אקירוב, עשוי הבנק להפסיד מיליארדים (אם לא יתאפשר לטייקונים לאושש את החברות), ואת ההפסד ישלם הציבור. כרגיל... הבנו היטב כי בכל מקרה הציבור תמיד ישלם ותמיד ייענש בכיסו על חטאי הטייקונים.
חשוב לציין שאלפרד אקירוב גינה את הטייקונים שחיו חיי פאר ראוותניים ואמר כי הוא נגד הסוג הזה של התפארות העשירים. במקביל נשבר קולו כאשר תיאר את סבלותיהם: המטוסים שלהם עומדים למכירה (ואין קונים) והם כן ירדו ברמת החיים. אכן, תמונות קשות...
עדויות סותרות
כמו בסיפור ראשומון, גם בסיפור הטייקונים והחובות יש עדויות סותרות של אותו מקרה. הטייקונים זועקים "שונאים אותנו" והלא-טייקונים צועקים "עושקים אותנו". הוויכוח ימשיך ויתגלגל לו ואנחנו נשמע את הזועקים מכל הצדדים. אבל, כמו שאמר בתחילת השבוע שר הכלכלה החדש
נפתלי בנט, "מעכשיו יבואו זמנים שהטייקונים יצטרכו להתחיל לספור את הציבור". אנחנו מאמינים שכך יהיה.
