פסטיבל חילול ה' הנערך בימים אלה סביב תפקיד ה"רב הראשי" רק מחזק את הטענה כי מדובר בעסקנות לולייאנית שהיא ריקה מתוכן רוחני ושבינה ל"כבוד התורה" אין ולא כלום. מספר רבנים - "דתיים לאומיים", וחבריהם ה"חרדים המודרניים" מטכסים עיצה כיצד לגבור אחד על השני ע"י שיוניי חוק פלסטיים שמאחורי הכל מסתתרת רק השררה והכבוד וכמובן ביזוי הדת.
לפני מספר שבועות צוין באתר זה - ע"י
איתמר לוין, כי במקום שהממשלה והפרלמנט ימלאו את התפקידים המתאימים לצורכי הציבור ואח"כ יתאימו שרים למשרדים הדרושים הרי ששררת הפוליטיקאים מתאימה את תפקידים על-פי צורכי הפוליטיקאים בהתמנותם לשרים. וכמו בפוליטיקה הישראלית הזו הרי שגם פוליטיקת ה"רבנים מטעם" ואלה ש"בלי טעם" עובדת כך. החוקים שחוקקו בנושא בחירת ה"רבנים הראשיים" ו/או ישתנו, אינם חוקים הבאים לשרת באמת "מערכת רבנית" אלא באים לשרת כמה רודפי שררה המעוניינים להיבחר לתפקיד ה"רם" הזה כדי לעשות לביתם וליוקרתם בעזרתם של ה"פריצים" החילוניים. האם אי פעם נחקק החוק להגבלת קדנציה אחת ל"רב ראשי" משום עניין עקרוני בדבר?
האם הגבלת הגיל להתמודדות על תפקיד ה"רב הראשי" הייתה מתוך מחשבה רבנית ותורתית? בודאי שלא היה מאז ומעולם שום עניין עקרוני בחקיקת חוקים אלה כמו שהיום אין שום עניין עקרוני בשינויים של החוקים מחדש. הכל היה אישי ויוקרתי עם שרוכי שררה ותו לא ולכן בין המאבק ל"רב הראשי" לבין התורה והמצוות אין ולא דבר. תורה מדברת על רב זקן בתורה ועל ה"בן יורש". התורה מדברת על ריחוק מגאווה ומשררה ואף על "שנא את הרבנות" ואילו אלה שמתמודדים - מאז הקמת המוסד הזה, על ה"כס" הלא קדוש עושים בדיוק ההיפך. הם נלחמים זה בזה אישית ולא עקרונית, הם מחניפים לבוחריהם הלא מאמינים והם מוכרים את התורה הקדושה ב"נזיד העדשים" של הגאווה.
החוק להגבלת הקדנציה של ה"רב הראשי" התקבל משום אותן מלחמות אישיות בין הרבנים הראשיים לשעבר יצחק ניסים ז"ל ויבדל"א , הגר"ע יוסף, והחוק הזה ישונה בגלל התאמתו לצרכים האישיים של הרב אריאל ופטרונו
חיים דרוקמן - שנתפס באי נוכחות באישורי גרות בפולין, שעליהם היה חתום. החוק הזה - אם ישונה, הוא ישרת את המשך כהונתו של הרב עמר, יקירו של הממסד החילוני שכל כך מוקירו על מסכת "גיורי הבזק" הצבאיים והאזרחיים שבהם תמך בקדנציה הקודמת.
אבל כמו בכל לולייאנות יש גם "פלונטרים" מעניינים. אם החוק של הגבלת הגיל ישונה אומנם הרב אריאל יוותר מועמד יחיד של ה"ציונות הדתית" אך אז יופיע הרב - האב ישראל מאיר לאו וכלביא יטרוף את הקלפים ויחזור ל"כס" הלא קדוש הזה. הישארות החוק במתכונתו הישנה יביא את
הרב לאו - הבן, לניצחון על שלושת יריביו מה"מזרחי. מנגד אם אומנם חוק הגבלת הקדנציות ישונה הרי שלא רק הרב עמר יתמודד אלא לכס האשכנזי יצטרף גם
יונה מצגר וכך היהדות ה"ציונית דתית" תפוצל לטובת דוד לאו הבן. מנגד - אם באמת החוק להגבלת הקדנציה ישונה תתרחב האש בין הרב עמר לבית הגר"ע יוסף, שבנו הרב אברהם יוסף מועמד ולבין למשפחת דרעי, שהרב יהודה דרעי - אחיו של האריה השואג, מועמד אף הוא לתפקיד ה"רב הספרדי הראשי".
ולכל ההילולה הזו עוד מעיזים לקרא ה"מלחמה על כבוד התורה"!...