לליכוד דרוש מנהיג חדש

יש היום בעיה מרכזית היום לליכוד כמפלגה השואפת להיות מפלגת שלטון דומיננטית, והיא - ראש המפלגה נתניהו, אשר מאז שנת 2006 מפלס את דרכו במסלול של הינתקות, הקפאה וייבוש כדי לבסס לעצמו שלטון יחיד בלתי מעורער. לאחר שייבש את הסניפים ואת פעילי השטח, שיתק את מוסדות התנועה, הקפיא ודחה את הוועידה - גרם לתבוסה אדירה בבחירות, בהן ניצחו שני טירונים פוליטיים, לפיד ובנט, שהשכילו ליצור קשר הדוק עם השטח. לכאורה, וכדי להעניק לעצמו כיסוי הוא מינה את גדעון סער וגלעד ארדן כראשי מערכת הבחירות, אבל היה ברור לכולם שנתניהו כובל את ידיהם ושהם מנועים היו לעשות משהו מבלי לקבל מראש את אישורו של יו"ר הליכוד וראש הממשלה הכול-יכול ששום דבר בליכוד לא זז בלעדיו. לכן ברור לכל בר דעת שכל האחריות לכישלון מוטלת על נתניהו, ולא על איש מלבדו. ועכשיו, לאחר שנודע כי יו"ר הליכוד גם מתכוון למנות ועדה מסדרת שתייתר כליל את אנשי השטח ואת הנבחרים והמועמדים בבחירות המוניציפאליות, ברור ללא ספק שמסמר אחרון זה בארון תנועת הליכוד ישאיר את נתניהו כשליט דיקטטורי יחיד בליכוד. נתניהו, בעזרת כושר נאום מבריק בהחלט, ניסה ליצור לעצמו דימוי של מנהיג משכמו ומעלה בליכוד בפרט ובמערכת הפוליטית בכלל, כאילו -אחד כזה שאין לו מתחרים. אבל הינתקותו מהשטח ומרחשי הלב של ציבורים גדולים בישראל גורמים לרבים בליכוד להבין שהגיע הזמן לבחור מנהיג חדש לליכוד ולהראות לנתניהו את הדלת החוצה. לא אלמן ישראל. יש לא מעט מועמדים אפשריים בדמותם של שרים וחברי כנסת בליכוד שהם גם צעירים, גם עתירי ניסיון, גם חדורי אידיאולוגיה לאומית-ליברלית שורשית מבית מדרשם של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין. רעיון הוועדה המסדרת בליכוד, הוא אולי מסמר אחרון שנועץ נתניהו בארון תנועת הליכוד הגוססת, במסגרת מאמציו של ראשה להגיע לשלטון דיקטטורי מוחלט אותו למד מאריאל שרון. מייד לאחר שנבחר שוב לראשות הליכוד בשנת 2006, הוא החל בצעדים שנועדו להבטיח לעצמו שלטון יחיד בלתי מעורער. השלב הראשון שהשיג אז הפך את חברי מרכז הליכוד, פעילי השטח, לחסרי כל משמעות, כשנתניהו הצליח להעביר שינוי בחוקה לפיה הסמכות שהעניקה לחברי המרכז את כוחם - בחירת חברי הכנסת - עברה מהמרכז אל כל חברי הליכוד. נתניהו השלים מהלך זה כאשר הורה אז להקפיא את כל התקציבים לסניפים, כשבכך גרם במודע לשיתוק מוחלט של אנשי השטח. הדבר אִפשר לו לפעול ככל העולה על רוחו ולמָנות לתפקידי מפתח בכירים אנשים שלא היה להם שום קשר עם הליכוד ושום מחויבות לעקרונותיו (ביניהם אגב גם נפתלי בנט), מה שאִפשר לשמאל להמשיך להפעיל את המדיניות שלו גם בזמן "שלטון" הליכוד. דחיית הוועידה ושיתוק מוסדות הליכוד עלולים להעצים עוד יותר את הנזק שנגרם למפלגה כתוצאה מכך. חוקת הליכוד מחייבת רִענון וחידוש של שורות המפלגה תוך שנה לאחר הבחירות לכנסת, כדי שכוח צעיר ורענן יסייע לוותיקים להתחזק לקראת הבחירות הבאות. ההקפאה של מוסדות הליכוד מונעת תהליך חיוני זה ופוגעת אנושות בהתנהלות האִרגונית של התנועה וכתוצאה - גם בעצם קיומה כמפלגה גדולה. לפיכך - שלטון היחיד של נתניהו מונע למעשה מפעילי שטח צעירים ונמרצים, הפועלים מזה שנים רבות למען הליכוד בכל רחבי הארץ מבלי שיהיה להם תפקיד רשמי, להצטרף למוסדות המרכזיים של התנועה והם זלגו וזולגים למפלגותיהם של לפיד ובנט. בניגוד גמור לנתניהו - יודעים לפיד ובנט ליצור קשר הדוק ודיאלוג שוטף עם השטח, עם פעיליהם ובוחריהם בפרט ועם הציבור הצעיר בכלל.