מאז סוף מבצע עמוד ענן, נורו סה"כ 35 רקטות מעזה לכיוון ישראל. בהפסקות האש האחרות, נורו מאות רקטות וטילים בזמן שהוגדר 'הפסקת אש'. שלושת הקסאמים האחרונים נורו מעזה לכיוון שדרות והשער הנגב, באמצע טקס ערב יום השואה.
הכרה ראשונה עם המניעים למבצע 'עמוד ענן'
'לאחר 7 שנים מאז ההינתקות החד-צדדית מרצועת עזה, רוב אוכלוסיית מדינת ישראל הייתה ונותרה תחת ירי ואיום טילים אירניים ולובים משטח רצועת עזה הנשלטת ע"י חמאס'.
במרס 2013, הוזמנתי להרצות בקפוסים בצפון אמריקה מטעם הארגון CAMERA כדי לספר את הסיפור האנושי של שדרות, הנגב המערבי ודרום ישראל בהתמודדותם היום-יומית מול טרור של אלפי הרקטות הנורות ומאיימות על שדרות והנגב המערבי למעלה מ-12 שנה, ועל דרום ישראל ב5-6 שנים האחרונות, אזור המאוכלס בלמעלה ממיליון תושבים ישראלים.
המטרה של ההרצאות בקמפוסים הייתה הגברת המודעות למציאות הביטחונית והחברתית המתמשכת בדרום ישראל, בדגש על שדרות והנגב המערבי - מאז המבצע הצבאי האחרון, בנובמבר 2012: "עמוד ענן": ההשלכות על האזור לפני ואחרי המבצע. המשימה הייתה הצגת עמדה ישראלית לא פורלמלית אל מול תנועת הBDS הסטודנטיאלית, הצוברת תאוצה ופופולריות בקרב סטודנטים ברחבי צפון אמריקה.
כמי שהיה תושב שדרות 5 שנים, ומנהל SMC ב-7 שנים האחרונות, הוזמנתי סך הכל עשר פעמים לסבבי הרצאות בקמפוסים הפזורים בצפון אמריקה. המסע האחרון בן 12 יום היה שונה בהצגתו ובחשיבותו.
אין יותר אבסורד, מלארח עיתונאים זרים בשדרות בזמני הסלמה אשרמגלים לראשונה בחייהם על המציאות הרקטות המתמשכת וירי מעזה בזמן הפסקות אש, שהינם הגורמים למבצע צבאי ישראלי ברצועה מלכתחילה. רוב רובם של העיתונאים הזרים שפקדו את הSMC בזמן עמוד ענן, כלל לא ידעו על ירי של למעלה מ-
120 טילים לעבר דרום ישראל, 3 ימים קודם המבצע.
כשאנשים כמו
אהוד אולמרט מודיעים מעל כול במה ציבורית, בזמן המבצע הצבאי עמוד ענן, כי "אחרי
עופרת יצוקה שנתיים ורבע החמאס לא ירה אפילו פעם אחת" כפי שאמר
בראיון עם
ינון מגל, מה לנו להתפלא שאף אחד בציבור הישראלי אינו יודע כלל שכ-2,000 רקטות קסאם, טילי גראד אירניים ולובים נורו מעזה לעבר שטח ישראל בכמעט 4 שנים האחרונות, בזמן שהוגדר - הפסקת האש השלישית בין ישראל לחמאס?
מול מאות הסטודנטים ברחבי צפון אמריקה רק בודדים בקהל שמעו על הטיל הפג'ר האירני במשקל 90 קילו שנורה מעזה ופגעה בבית משפחה מראשון לציון ב20 לנובמבר 2012. נשארו עוד 5,000 טילים לטווחים בינונים וארוכים במאגרי תחמושת פזורים ברבדי אוכלוסיה כמו בבית חולים שיפא יחד עם מפקדת חמאס הנמצאת בבנוקר אותו בית חולים שישראל שיפצה והרחיבה בשנות ה-80... וממנו ובסמוך מאוד לבית חולים זה שוגר הטיל
לעבר ירושלים לראשונה.
במסע הקמפוסים הנוכחי, היה צורך מהותי להמחיש בשטח את הסיפור שלא נשמע - סיפור המייצג בפועל מיליון ישראלים בדרום ישראל הנמצאים תחת ירי ואיום טילים אירניים מעזה למעלה מ-5 שנים. מרכז תקשורת חברתית שדרות הפיק סרט דוקו קצר-' Standing Resilient in Israel' - בחסות השגרירות האמריקנית שהוקרן לראשונה בפני קהל הסטודנטים בצפון אמריקה.
לכל אחד ממיליון הישראלים החיים במציאות הטילים כבר כמה שנים יש סיפור לספר ועל ה'חוויה של הפעם הראשונה'. בחרנו להקרין סרט דוקו קצר זה, להמחיש ב-6 סיפורים קצרים של נפגעי טרור את דרכי התמודדותם והסתגלותם היום-יומית לאובדן או לטראומה, כאשר הנרטיב בא להציג את החוסן החברתי, את הרצון להמשכיות והסתכלות הלאה, ולהמשיך בשיגרת החיים למרות המצב.
"אנחנו בחרנו בחיים.. אנחנו בחיים לא נזוז
מפה" אנה קדושים, אלמנה של ג'ימי קדושים שנהרג מהתפוצצות פצמ"ר בכפר עזה ב9 למאי 2008..
חוסר הבנת המציאות בישראל - הגורם לדה-לגיטימציה
חוויתי במו עיני את הפופולריות הגואה של תנועת ה- BDS בקמפוסים ברחבי צפון אמריקה בשנים האחרונות, וכפטריות אחרי הגשם מופיעים בקמפוסים בפעם הראשונה.
למעלה מ-300 קמפוסים ברחבי העולם קיימו את שבוע השנאה (האפרטהייד) לישראל. החרמות על ישראל עברו בקמפוסים בקליפורניה לראשונה. אף על-פי כן, יש יגידו שזה לא באמת ישנה את המדיניות ארה"ב כלפי ישראל, ואין לחרמות הכשר משפטי.
יש צורך להסתכל לעבר העתיד ולהבין שתנועות רדיקליות סטודנטיאליות כגון ה-BDS, בעלות פוטנציאל להוות את אחד התנועות הפופולריות ביותר בקרב סטודנטים ברחבי צפון אמריקה ובמקומות רבים בעולם המערבי כיום, ובכך בהחלט להשפיע על דעת הקהל האמריקני ולבסוף על מדיניות ומוקד לחץ מצד ארה"ב כלפי ישראל .
BDS קורא להחרים את כל מדינת ישראל באשר היא, ללא שום דו-שיח מקדים, דיאלוג, חתריה לפתרון, אלא העיקר לשים את ישראל על המוקד. והסיבה לכך - "הכיבוש הישראלי".
כשהרצאתי באוניברסיטת קליירמונט בקליפורניה, ביום חמישי ה11- במרס, מפגינים של הBDS חילקו פליירים מחוץ לאולם ההרצאות לסטודנטים שבאו לשמוע מקרוב את ההרצאה שלי. בפליירים היה איזכור לכיבוש ולטיהור האתני ב-1948 וספציפית של הכפר נג'ד, שעל גבי הריסותיו שוכנת היום העיר שדרות, ועל כן קסאמים של 30 המשפחות המתגוררות במחנה הפליטים בעזה נורות לעבר שדרות, וזו ההצדקה לירי הטילים מעזה, שנלקחו הבתים והאדמות שלהם.
ודין שדרות, כדין אשקלון- אל-מג'דל, באר שבע- ביר סבע, אשדוד- איסדוד ; העיר החמישית בגודלה בישראל, והעיר אליה נורו מספר הטילים האירניים הרב ביותר מעזה, בזמן 'עמוד ענן' העומד על 190 טילים.
הצדקת החרם האנטי ישראלי על-ידי חוגי שמאל היום בישראל - מתמקדת ב'כיבוש' המוגדר רק מבחינתם קווי 67', מעבר לקו הירוק, בגדה המערבית בהרי יהודה ושומרון.
"הכל בגלל ההתנחלויות בגדה המערבית והכיבוש המתמשך.. 'בגללם' אין לפלשתינים מדינה ועל כן לגיטימי בשבילם להאבק, (או לזרוק אבנים) ובגללם אין שלום ביננו לבין כול העולם הערבי.. ולכן שונאים אותנו בעולם".
"זה לא בגללנו- זה בגללם, אלו האחרים המתנחלים היושבים בהר."
כמעט 7 שנים שנים אני חי ועובד בשדרות, כמנהל מרכז תקשורת חברתית שדרות. הרצאתי בלמעלה מ-150 קמפוסים בצפון אמריקה, קמפייני הסברה בדרום אפריקה, אפריקה, אוסטרליה, אירופה, ישראל. הרצאות ומפגשים ב-20 בתי פרלמנט ושגריריות ישראל.
אם יש דבר אחד שלמדתי, הוא שישראל, הינה המדינה היחידה בעולם שהלגיטימיות שלה כמדינה ריבונית, נמצאת היום בסימן שאלה. והבעיה מתחילה אצלנו. זכותינו, כיהודים וכישראלים להגדרה עצמית במדינה יהודית, נמצאת במסע דה-לגיטימציה החמור ביותר, מאז קום המדינה. ושוב, הבעיה מתחילה אצלנו.
אם ישנה שאלה אחת בה אני מסכם את שנותיי בהצגת מציאות לא נורמטיבית שהפכה לשיגרה, היא "מהי הזכות שלי, כיהודי, כישראלי לחיות בשדרות, או בכלל במדינת ישראל הריבונית? ". זו השאלה בה אני מסיים את הסיורים וההרצאות שאני מעביר לסטודנטים בקמפוסים ולצעירים וצעירות מ'תגלית' הפוקדים כיום את שדרות.
התשובה שלי, במשפט אחד - "יש לנו היהודים, כל זכות לגיטימית, חוקית, בינלאומית והיסטורית לחיות ולהתגורר במדינת ישראל וגם ביהודה ושומרון, בביטחון ובשלום."
עד שלא תהיה הכרה בזכויות הללו, על-ידי היהודים והישראלים קודם כול, ולאחר מכן על-ידי עברו השני של הגדר, בעולם הערבי, לא נוכל להתקדם אל עבר הדו קיום המיוחל ולא נוכל להילחם בתופעת הBDS-ים למינהם בחו"ל.
