משילות שלטונית מעולם ולעולם לא תהיה תלויה בשיטה הממשל. משילות היא יכולתם של הנבחרים לתפקד בצורה משביעת רצון ולפי המנדט שהם קיבלו מן הציבור. תהא שיטת הממשל אשר תהא, רק המנהיגים יקבעו אם היא תפעל כראוי או שמא תידון לכישלון. לכן, ההצעה של ישראל ביתנו, איך לא, לשנות את שיטת הממשל בישראל כדי "לחזק את המשילות" איננה קשורה אלא ברצון חבריה להנחיל לנו שיטת ממשל המתאימה להם. שום "טובת מדינה", שום ברברת אחרת לא תעזור. חברי ישראל ביתנו רוצים בשיטת ממשל שתנציח אותם בעמדות השלטוניות עד קץ הימים. זה מבזה, זה לא ענייני וטוב שישנם גורמים בקואליציה המתנגדים להצעתם של חברי ישראל ביתנו.
ישראל איננה בריטניה וגם לא ארה"ב. יש לנו עוד שנים רבות עד שנגיע לתודעה הדמוקרטית של שתי המדינות שהוזכרו. ישראל היא מדינה ההולכת ומתגבשת, למרות 65 שנות קיומה, ויש להודות שהיא עושה זאת בצורה ראויה לכל שבח. מדינה שבה הפלגנות היא גדולה, השסעים עמוקים למדי, אינה צריכה לאמץ שיטות ממשל או טכניקות שיגרמו נזקים בלתי הפיכים. הייצוג בכנסת של מרבית הפלגים בחברה וקבלת כללי משחק דמוקרטיים הם ערובה לכך שהמאבקים הפוליטיים יתנהלו בתוך המוסדות הנבחרים. ככל שימודרו מגזרים כאלה ואחרים אל מחוץ לפרלמנט, כך הסיכויים למאבקים פרלמנטריים בלתי מבוקרים ומסוכנים גדלים. תפקידה של האופוזיציה היא להתנגד לממשלה. אין כלל חשיבות מי נמצא באופוזיציה ברגע נתון מסוים. חשוב לאפשר לה להקשות על הממשלה. אסור לשכוח שגם אנשי האופוזיציה נבחרו ונמצאים שם כדי להגשים את תפיסת עולמם. אין יותר לגיטימי מכך שאופוזיציה תקשה על הממשלה, כולל הצעות אי-אמון. זהו כלי פרלמנטרי מצוין לביקורת ופיקוח על הממשלה. ובדיוק כאן נעוצה הסיבה להצעת ישראל ביתנו: הם אינם רוצים פיקוח, אינם רוצים שיוטרדו באמצעות הצעות אי-אמון. הם רוצים שהכול יתנהל רק לפי תפיסתם. לא מן הנמנע שיום אחד הם עוד יצליחו. למען ההגינות יש לקבוע שהצעת החוק החדשה לפיה יש להגביל את הצעות האי-אמון רק כש-61 ח"כים, לפחות, מגישים אותן, אינה ההצעה ההזויה הראשונה של מפלגה זו.
חיי הנשיא האמריקני אינם קלים בבואו לקונגרס. המאבקים מול האופוזיציה הם קשים ביותר. זו מסורת ארוכה מאוד. ראו מה קשים חייו של אובמה מול הקונגרס, על שני בתיו, ותבינו שהאיזונים והבלמים לא הביאו נשיא אמריקני לכלל החלטה למנוע מן האופוזיציה את אשר יועד לה במשטר דמוקרטי. ליברמן וחבריו רוצים, ככל הנראה, להוכיח שישנה דמוקרטיה אחרת בה מקבלים החלטות פה אחד: פיו של ליברמן.
נחזור לעניין המשילות. מה מנע מי שרי הממשלה הקודמת לתפקד בצורה אופטימאלית? מה מונע, כיום, שממשלת ישראל תפעל לפי מיטב הבנתה? כלום. הבעיה היא תפקוד השרים ולא השיטה. מה מפריע לליברמן וחבריו שישנן הצעות אי-אמון רבות? העובדה שהם צריכים להגיע למשכן ולהצביע נגד? לא ברור. מה כבר פועלם הרב המונע מהם להגיע אל משכן הכנסת, סמל למשטר הדמוקרטי?
זאת ועוד; מציעים חברי ישראל ביתנו שאם ראש הממשלה המיועד לא יצליח להרכיב ממשלה, הכנסת לא תפוזר והממשלה מכהנת כממשל מעבר תמשיך לכהן עד הבחירות הבאות לכנסת. זו המצאה שאין כדוגמתה. המשמעות היא שממשלה שסיימה את כהונתה או הופלה תמשיך לכהן למרות שאין לה שום בסיס קואליציוני בכנסת. זה הרי הזוי. אולי בעצם לא. לבטח ישנם רבים בקרב הציבור שתומכים בהצעה נלוזה זו. ואם כך, מדוע שלא נשפר את ההצעה של ליברמן וחבריו? ראוי להציע שראש ממשלה נבחר יישאר בתפקידו לכול ימי חייו. תהיינה בחירות לכנסת אך ראש הממשלה יוותר על מקומו. אפשר גם לעטר את רחובות העיר בתמונותיו של ראש הממשלה, לכתוב לו שירי הלל ושבח, לחייב את התלמידים והסטודנטים ללמוד את הגותו בכול תחומי החיים, ומידי שנה לארגן מפגנים מרהיבים כהודיה על פועלו.
יש לקוות שהצעת החוק הזו מטעם ישראל ביתנו, כמו ההצעות ההזויות האחרות, לא תעבור ותהיה זו הוכחה לחוסנה הדמוקרטי של ישראל.