ייחוס הוצאות מימון להכנסות מדיבידנדים

לאחרונה ניתן פסק דין של בית המשפט המחוזי במסגרת עמ"ה 1059/05 בראון-פישמן תקשורת בע"מ נ' פשמ"ג, בו נתקבלה, בין היתר, עמדת מס הכנסה בעניין ייחוס הוצאות מימון להכנסות מדיבידנדים והכל כפי שיפורט בהמשך. המחלוקת העיקרית שנדונה במקרה זה נסובה סביב חברת אחזקות, היא הנישומה, אשר החזיקה במניות של מספר חברות אשר רכישתן מומנה באמצעות הלוואות נושאות ריבית (להלן: "ההשקעות"), אשר נדרשה על-ידי הנישומה כהוצאה שוטפת. לשיטתו של פקיד השומה יש לייחס חלק מהוצאות המימון בהן נשאה הנישומה להכנסות מדיבידנד ואת חלקן האחר להוון לעלות המניות. בית המשפט בחן תחילה האם החזקת החברות על-ידי הנישומה עולה לכדי עסק וזאת לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה1 . לאור מכלול הנסיבות הגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר בהשקעה בעלת אופי הוני ומשכך הדבר אין להתיר את הוצאות המימון כהוצאה שוטפת. משקבע בית המשפט כאמור, עלתה השאלה האם ניתן לייחס הוצאות מימון להכנסות מדיבידנד שאינן חייבות במס וזאת לאור לשון החוק כפי שמופיע בסעיפים 18(ג) ו - 126(ב) לפקודה. סעיף 18(ג) האמור קובע כי כאשר כוללות הכנסות הנישום הכנסות בעלות שיעורי מס מיוחדים או הכנסות פטורות (להלן - "הכנסה מועדפת"), יש לבצע ייחוס הוצאות לאותן הכנסות. מנגד קובע סעיף 126(ב) כי דיבידנד בין חברות ישראליות לא ייכלל בהכנסה החייבת. לאור האמור יש לבחון האם הכנסה מדיבידנד הינה הכנסה מועדפת כמשמעותה בסעיף 18(ג) או שאינה חלק מבסיס המס כטענת הנישומה ולכן הוראות סעיף 18(ג) לא יחולו לגביה. לגישת בית המשפט ההלוואות שבגינן נוצרו הוצאות המימון נלקחו לטובת רכישת מניות, אשר הניבו לנישומה בשנת המס הכנסות מדיבידנד, לכן בנסיבות אלו, יש לייחס הוצאות מימון להכנסות מדיבידנד כאמור ולא להוונן לעלות המניות. לצפייה בפסק הדין לחץ כאן.