ההצהרה הפומבית של סגן שר החוץ
זאב אלקין, לפיה "גוגל (Google) פוגעת במשא-ומתן עם הפלשתינים" לאור החלטתה
לשנות את השם "הרשות הפלשתינית" ל-"פלשתין" בשירותיה, היא לא פחות מעצובה.
יכול להיות שבעיניים ישראליות הביקורת על גוגל מוצדקת. אבל במאה ה-21, ניתן לצפות מממשלה נאורה כמו זו של ישראל - המייצגת מדינה שברחבי העולם מכונה "אומת הסטארט-אפים" - שישבו בה נבחרי ציבור אשר יבינו כי את הקידמה והטכנולוגיה אי-אפשר לעצור. ברשות הפלשתינית הכיר האו"ם לפני פחות משנה. ישראל ניהלה מאבק דיפלומטי רחב נגד המהלך, ובמבחן התוצאה היא כשלה - הרשות התקבלה כמדינה משקיפה במוסדות האו"ם.
זה לא נעים, זה מעצבן, אבל להוציא את כל האנרגיות השליליות נגד גוגל זו טעות עקרונית. זו טעות שמלמדת על מחלה כרונית אחרת שניכרת בישראל: כישלון ההסברה הישראלית, היעדר אסטרטגיה וחוסר תכנון לטווח ארוך בדיפלומטיה, שחלק מהכלים שלה הם כלי המדיה וביניהם כמובן אלו של גוגל.
היכן ההסברה האקטיבית
משרד החוץ וממשלת ישראל יכולים לבוא בטענות קודם כל לעצמם. הפלשתינים ויתר מתנגדי ישראל, בהם ארגוני טרור, גילו את יכולות האינטרנט - גוגל, פייסבוק (Facebook), ובעיקר יו-טיוב (YouTube) - הרבה לפנינו. הם החלו בזה כבר לפני כחמש שנים. כך, למשל, הם העלו תמונות מעוותות מעימותים בין ישראלים לפלשתינים בתגובה על ירי רקטות, ואף ביימו תמונות של ילדים פלשתינים קטנים עומדים מול קנה של טנק ישראלי. ואלו הן דוגמאות בודדות ממהלך הסברה זה.
חיפוש קצר ביו-טיוב יוביל אתכם לעשרות סרטוני הסתה נגד ישראל והעולם היהודי. אפשר לפתור את השאלה הזו בתשובה המוכרת - "העולם ממילא כולו נגדנו", אבל זה לא יהיה מענה מלא לבעיה.
החצי השני שלה הוא שבישראל כיום אין שום גוף שמנהל מדיניות הסברה אקטיבית. כל אחד מהקוראים מוזמן לנסות ולהבין מי ממונה בממשלה החדשה על ההסברה, ולעדכן אותנו בתשובות. סביר להניח שלא תמצאו כאלה. משרד ההסברה שהוקם במהלך פעילות הממשלה הקודמת כבר הספיק להיסגר, עקב חרב הקיצוצים שהונפה על מספר משרדים. במשרד החוץ מכהן סגן שר בלבד, אלקין, כאשר בינתיים ממתינים לשר החוץ הנכבד
אביגדור ליברמן שיסיים את בעיותיו המשפטיות.
במשרדי ממשלה אחרים, כמו אלו של ראש הממשלה, התיירות ועוד, פעילות ההסברה הישראלית כלפי חוץ היא שטחית. אפשר להגיד שהיא עונה על הביטוי המוכר לנו מהצבא: "אנחנו נלחמים את המלחמה של אתמול".
עד היום, למרות המלצות של לא מעט מומחים וועדות, דיונים בכנסת ומאמרים אקדמים, טרם הוקמה רשות מתאמת אחת לנושא ההסברה הישראלית בחו"ל. מעטים המשרדים שעוסקים בכך. משרד החוץ, באמצעות הנציגויות שלו בחו"ל, עושה זאת באפס תקציב, ללא יישום כלים ומתודלוגיות מוכרות - שחלקן נולדו בישראל ומשווקות בכל העולם. הסנדלר, כרגיל, הולך יחף. הצצה מהירה באתרים של משרדי הממשלה מעוררת תחושה של החמצה. אומנם יש שם מידע בשפע ועיצובים לא רעים, אבל חסרה היצירתיות, המקוריות, התעוזה. כל אותן תכונות שיש לחיילנו בשדה הקרב הפיזי.
בישראל של שנת 2013 עדיין לא הפנימו את העובדה שמלחמת הקיום שלנו היא לא רק בשדה הקרב הפיזי. כבר כיום היא נעשית באמצעות מסכים ומערכות מידע ומיחשוב חכמות. אבל הקרב מזמן חוצה את הגבולות הפיזיים: ההסברה היא חזית לכל דבר, ובחזית הזו נלחמים בכלים הכי חדישים ואפקטיביים שמגיעים לכל אחד ואחד.
מקום לבדק בית
במקום לבכות, מוטב שאלקין יעשה בדק בית. באיזה כלים יש לאנשים שלו כדי להילחם בזירה ההסברה המדינית והפוליטית? האם קיימת בכלל אסטרטגיה? ובכלל, מי הם האנשים שאחראים על כך? אלו הן רק מקצת מהשאלות שהוא צריך לדעת לענות עליהן. אלקין גם יגלה מהר מאוד, כי למרבה המזל, יש לא מעט ארגונים פרו-ישראלים מכל העולם - לא רק קהילות יהודיות - שיוצרים יוזמות נפלאות. כדי להשיב מלחמה לצד השני, צריך להיות יותר זריז ויצירתי, אחרת נמשיך לספור תבוסות מבישות.
השורה התחתונה: גוגל אינה הבעיה של מדינת ישראל. היא לא הראשונה שהכירה בפלשתין, וגם טרוריסטים לא זקוקים לענקית האינטרנט כדי לנסות ולהמשיך לפגוע בנו. התשובה היא כמו בשדה הקרב. לגלות יוזמה, לפרוץ אל קווי האויב ולעשות בדיוק את שאויבינו עושים. רק יותר טוב...
