כדי להבין את התהליכים הכלכליים שעוברים עלינו כיום, עלינו לחזור מעט אחורה למחאה החברתית של קיץ 2011, שכן זרעי תקציב המדינה, והתהליכים הפוליטיים להם אנו עדים כיום, לרבות הבגידה הצפויה של "יש עתיד" בציבור הישראלי, נטעו כבר אז בימי המחאה העליזה ההיא, כאשר הם עוברים כחוט השני בין שני האירועים הללו.
למעשה, הדמיון בין מחאת הפנתרים, שהובילה בזמנו לעלייתו של הליכוד לשלטון, ומחאת קיץ 2011, שהמליכה עלינו את תיאומו הסיאמי של נתניהו, בולטת וזועקת לעין. את האמת הזו ניתן לראות בכל מימד ומימד, כפי שננתח זאת מייד, כאשר כל אדם בלתי משוחד, ושאינו מובל בידי אשליות ופנטזיות חסרות שחר, יכול היה לראות את התפתחותם של דברים אלו כבר בעת התרחשותם.
כאשר לפיד דיבר על מעמד הביניים לפני הבחירות הוא לא התכוון כמובן לחלקים התחתונים שלו, אלא דיבר בעיקר על העשירונים העליונים, שאותם הוא מתכוון לקרב גם עכשיו למאיון העליון, בעוד החלקים התחתונים ימשיכו ויידרדרו עוד ועוד אל מתחת לקו העוני. בפועל מה שיקרה הוא שלפיד יגשים את חלומו הרטוב של נתניהו מימים ימימה - היינו קיטוב החברה באופן שיידמה מאוד למדינות עולם שלישי: שכבה עשירה קטנה ביותר, ורוב העם במעמד של "עבדים – ילידים". העניין הזה אבל כמובן לא נגמר בנקודה זו, אלא הוא עמוק בהרבה, שכן כל סיפור הנשיאה בנטל הינו מופרך ושקרי מעיקרו.
שוויון בנטל - מלל חסר תוכן
אנסה להימנע כאן מדיון פילוסופי טרחני, ולכן אעלה כאו רק את הדברים הבאים: בבסיס הבלוף הזה עומד רעיון שניתן לכנותו כרעיון הסלקטיביות, והוא שעומד מאחורי המלל חסר התוכן של השוויון בנטל. הרי לפי הקפיטליזם, בני האדם אינם שווים, אז על איזה שוויון בנטל מדבר לפיד. העובדים נושאים ברוב הנטל הכלכלי, אך לא זוכים ליהנות אפילו מהפירורים והעצמות של הפירות של אותו הנטל. מחציתם ויותר בכלל עניים. הדרוזים והבדואים אגב נושאים גם הם בנטל הביטחוני והכלכלי, והפלא ופלא זה לא עזר בכלום לשיפור השוויון הכלכלי שלהם. אגב, כאשר החרדים ישרתו רובם ככולם בצבא, הם עדיין יצטרכו אחרי זה להילחם בנוסף לכך גם את מלחמת ההישרדות הכלכלית שלהם, כלומר הם לא יזכו לשוויון בנטל הכלכלי.
במילים אחרות, השוויון עליו מדפר לפיד, וכל הימין הקיצוני הרדיקאלי, הוא שוויון מאוד סלקטיבי. במה שנוח ללפיד ולימין, אז שם הם דורשים שוויון, ובמה שלא נוח להם הם כמובן טוענים שאין שוויון. במילים פשוטות, מתגלה כאן המוסריות הסלקטיבית הקפיטליסטית המוכרת, אותה מייצגים ביבי ולפיד בצורה הכי טובה. במובן הרחב יותר, ביבי, לפיד ובנט, כמיצגי הימין הכלכלי הרדיקאלי הזה לא יביאו לשום שינוי; המצב יהיה יותר גרוע בהרבה. אם עד עכשיו הייה לנו ביבי אחד, אחרי הבחירות יש לנו שניים. אחד השליח; השני נער הפוסטר.
מעמד הביניים - יצור כלאיים
זאת ועוד, כאשר מדברים על מעמד הביניים, יש להבין שמעמד ביניים זה מטבעו הוא ייצור כלאיים כאשר חלקו התחתון נושק אל המעמדות המוחלשים ואל העניים, וחלקו העליון מטבעו הוא חלק מן האליטה, וקשור בקשר גורדי בל יינתק אפילו למאיון ולאלפיון העליון, בטח ובטח ברמת ההזדהות. לפיד, שיודע ללהטט בתקשורת, ולהופיע במדיום זה כדג השוחה במים, עושה שימוש בטבעו זה של מעמד הביניים, שאינו נהיר דיו למרבית האנשים, באופן שיאפשר לו לנצל את חוסר הידע והחולשה הציבורית הזו.
על בסיס הפילוח הזה של מעמד הביניים אציין את דברים של זליכה, שהבהיר מעבר לכל ספק את התמונה העגומה, שאומרת באופן הכי ברור, שלמעשה כאשר משווים את מעמד הביניים הישראלי אל מול מעמד הביניים באירופה, אז העשירונים העליונים בישראל חיים ברמה של מעמד ביניים נמוך, מעמד הביניים התחתון חיי למעשה ברמה של השכבות החלשות באירופה, והעניים למעשה יוצאים באירופה מן הסקאלה. מדהים לכל הדעות. אגב, כאשר אנחנו מבינים את הדברים הללו לאשורם, אנחנו מבינים כיצד עובד הבלוף של לפיד, שמתלבש על האשליות שקיימות בציבור.
כאשר לפיד מדבר על מעמד הביניים, כפי שציינתי למעלה, הוא לא מתכוון לחלקים התחתונים שלו, הוא מכוון בעיקר על העשירונים העליונים, שאותם הוא כאמור מתכוון לקרב למאיון העליון, בעוד החלקים התחתונים יידרדרו עוד ועוד אל העוני. אני רוצה לציין כאן רק דבר אחרון בהקשר זה. בזמן האחרון, בעיקר כאשר המצב מחמיר, הבלוף מתגלה, ועול הגזירות גודל, עולה כל הזמן טענת הקרב הניאו ליברלית הזחוחה, החלולה והריקה מתוכן, שהעם הוכיח בבחירות האלה מעל לכל ספק, שהוא בוחר בכלכלת שוק. זה נכון, שהעם בחר בכלכלת שוק, אך הוא בחבר גם "בחבילת הכול כלול" הזאת את הסבל. הסבל הזה אינו מספיק עכשיו כנראה דיו בכדי לנערו מאשליותיו, אך כאשר הסבל יגבר לא רק כמותית, אלא בעיקר איכותית, העם ייעשה בחירה שונה ואחרת. בחירה זו תוכל להיות מועילה או לא, אך כרגע עלינו לקבל את בחירתו של העם ולהכין בעבודה תודעתית, ערכית ומדעית נכונה את הקרקע לכך שבעתיד, הבחירה שתעשה תהייה נכונה יותר.
מחאה ניאו-ליברלית
בעיה אחרת שיש לדון עליה בהקשר של לפיד, ושרמזתי עליה בתחילת דברי, קשורה בראש ובראשונה למחאה של קיץ 2011. בניגוד לדעות הרווחות, בטח ובטח על ציר הזמן ובמבט לאחור, ניתן לקבוע ללא צל של ספק, שלא הייה מדובר במחאה אמיתית, אלא במה שניתן לכנות באופן נכון יותר כקונטרה מחאה. זו הייתה מחאה ניאו ליברלית, שדרשה את הפתרון בתוך השיטה ולא מחוצה לה. מכיוון שכך, ומכיוון שלא באמת הוצעה אלטרנטיבה ונרטיב חלופי לשיח הניאו ליברלי, היא הייתה חלק מהשיטה, וכאן חסרונה ונחיתות מעמדה. במקום לנסות לשנות את חוקי המשחק, ואף את המגרש, היה עליה להחליף את המשחק עצמו; את זה היא לא עשתה, ולכן מתוך עמדת נחיתות כשלה.
אגב, לטעמי השמאל כיום על זרמיו השונים, הן זה המתון והן זה הרדיקאלי יותר, הוא חלק מן השיטה בדיוק כשם שהשיטות האחרות הן חלק המרכיב את הפאזל של השיטה העכשווית. כך הייתה גם המחאה עצמה, חלק ברור ומובהק מן השיטה עצמה, הן בנרטיב והן במעש, היינו ניאו ליברלית מטבעה, ולכן גם לשם בסוף התנקזה. זה מזכיר הרבה מהפכות כאלה בהיסטוריה, הן עכשוויות והן יותר רחוקות, גם כאלו מן העבר. רק בשביל לתת שתי דוגמאות כאלה מן המרחב, אז אנחנו יכולים להביא את מצרים כדוגמא, שם הליברלים והחילונים שיחקו את המשחק של השיטה, ובסוף אפשרו לימין הקלריקאלי במצריים לגנוב את המהפכה. אותו דבר קרה בעבר באירן שם השמאל שיתף פעולה עם הימין הקלריקאלי, והמליך על עצמו בסוף ריאקציה גרועה בהרבה. אותו דבר קרה כאן.
למעשה, הייתה כאן מחאה של "שמאל ניאו ליברלי", ריב בתוך המשפחה או שני הצדדים של אותו המטבע, שלא דרש להחליף את השיטה, אלא בעיקר עמד על שינויים קוסמטיים. התוצאה, שימין כלכלי קיצוני השתלט עליה לבסוף. הבעיה של המחאה, ושל השמאל בכלל, טמונה כיום בעובדה, שהם אינם יכולים להציע נרטיב או פרדיגמה חדשה, שתתעלה אל מעבר למושגי השמאל-ימין האנכרוניסטיים, ותציג שיח פשוט, חדש ומובן למלל הניאו ליברלי הן מימין ומשמאל.
נתניהו ולפיד מביסים את עצמם
אז מי ניצח את מי כאן? נתניהו ולפיד את המחאה או המחאה את לפיד ונתניהו? ובכן, לדעתי את נתניהו ולפיד לא ניצחה המחאה החברתית, אלא נתניהו ולפיד מביסים בתהליך ארוך את עצמם (נתניהו החל בזה כבר בבחירות האחרונות, ולפיד עושה זאת בימים אלו ממש), כשם שזה לא היה נתניהו ולפיד שהביסו את המחאה, אלא הייתה זו המחאה שהביסה את עצמה. עובדה זו משתקפת לטעמי היטב בתוצאת הבחירות. מדוע? מכיוון שהמחאה לא בחרה במי שיעזור לה לפתור את הבעיות אלא בתאומים הסיאמיים של נתניהו, כלומר בנט ולפיד, ושבמאמץ משולש משותף רק יחריפו את הבעיות הקיימות.
הורדת מחירי הסלולר לדוגמה, ושאר מרעין בישין, שבהם מתהדרים "מנהיגים" כדוגמתם מידי פעם בפעם, לאנשים שלא גומרים את החודש הם בבחינת חלוקת תופינים להמונים הרעבים, אך מצד שני מה לעשות שאותם ההמונים הרעבים ללחם לא חושבים, שהורדת מחיר הסלולר הוא בבחינת חלוקת תופינים, אלא רצים מיד לקנות כל הבל שיוצא לשוק בשביל לעשות רוח וצלצולים, בשביל להיות כביכול מקובל ובשביל להרגיש בטוח ומאושר. אני מכיר את הטענה, שהאנשים עוברים שטיפת מוח, וגם אם זה נכון במידה חלקית ומסוימת בלבד, זה לא משנה דבר כהוא זה, שכן לכל אחד יש אחריות ושכל בשביל לחשוב על מה שעובר עליו, על מעשיו ואחריותו למצבו (בנוסף לעוול שנגרם לו), בטח ובטח לפחות בקטע של מי שבא לטובתו, מי דופק אותו ומי בסופו של דבר לא.
העניין של גלגול האחריות רק לפתחם של אחרים, ואי ההבנה שבמקביל גם לך עצמך יש אחריות, בטוענה כזו או אחרת של אי יכולת לחשוב, היא טענה מוכרת, שאין לה על מה לסמוך. בסופו של דבר לאנשים יש אחריות גם כן על מעשיהם. כך או כך, במימד מסוים לא ניתן לטעון אפילו, שלפיד בגד במנדט שהציבור העניק לו. למעשה הציבור באשליותיו בגד בעיקר בעצמו – ועד שהוא לא ייעור מאשליותיו שום דבר לא באמת ישתנה פה. התנהגותנו כחברה מזכירה את ההלך במדבר הצמא למים, אך כל מה שהפאטה מורגנה מסוגלת להעניק לו זה עוד כוס של מים דלוחים ומולחים.
