האם ניתן לזהות ירושלמים על-פי מנהגיהם ולשונם? בצבא ובקיבוצים נהגו לומר שירושלמים אפשר לזהות במקלחת. אלה שסוגרים את הברז בזמן שהם מסתבנים הם ירושלמים. נהוג לומר שירושלמים מבטאים "מאאתיים" בהשמעת האל"ף כעיצור ולא רק כאם קריאה, דבר שהוא באמת מיוחד לירושלים, ואולם לא כל הירושלמים הוגים כך. אין לומר בוודאות שיש להג (דיאלקט) ירושלמי, אך יש צירופים וביטויים ששומעים אותם בירושלים יותר מבמקומות אחרים.
ישבתי השבוע ב"פינתי" וסעדתי את לבי ב"אורז על זה קציצה, מנה יפה", כפי שצעק סמי המלצר אל תוך אשנב המטבח, כאשר אל שולחני הצטרפו בלי הרבה טקסים ארבעה מתקיני תריסים שעשו הפסקת צהריים בעבודתם. ארבעתם גם אכלו (כל הארבעה הזמינו "שניצל יוצא רגיל", כדברי סמי, כלומר עם צ'יפס וסלט) גם דיברו בטלפונים הניידים שלהם וגם התווכחו זה עם זה בענייני עבודה וכספים. זה שישב לידי הטיח בפני היושב מולו: "מה אתה חושב, אני משקר עליך?".
בשולחן סמוך ישבו כמה בנות דתיות בחולצות תכלת ארוכות שרוול ובחצאיות כחולות ארוכות עד לקרסוליהן, והיפה שבהן ספרה לחברותיה, ששתו בצמא כל מילה, על דיאלוג שהיה לה עם איזה נער שהגיע העירה לרגל מצעד הדגלים. "הוא עושה לי: 'מאיזה אולפנה את'? אז אני עושה לו: 'מה, באת לעשות פה בדיקת אולפנות?' אז הוא עושה לי 'לא, מה פתאום, רק רציתי לדעת לאן את הולכת אחרי המצעד', אז אני עושה לו...".
כאן יש מעתק משמעות בפועל "עשה", ובקטע הדיבור הזה המשמעות היא לדבר ולא לעשות, אך לא סתם לדבר, אלא לייצר דיבור שהוא קצת מחושב, קצת מתגרה וקצת מקניט ושיש בו איזו כוונה סמוייה.
מעתק משמעות דומה חל בפועל "להביא". "הבאתי לו סטירה/נוגרה/לטמה/נגחה/בעיטה/יריקה" וכולי, במשמעות של נתתי לו. כך גם "תביא לי שיחה מהנייד שלך", "תביא לי סיבוב על הטוזטוז שלך" וכן הלאה.
"הלכתי אליו ומצאתי אותו לא בבית"
באזור המרכז מרבים לגחך על חשבון הירושלמים בגלל מה ששם, במרכז, מכנים בלגלוג: "פטל בטעמים". הכוונה היא לדרכם של הירושלמים לכנות בשם "פטל" כל משקה על בסיס של תרכיז. למשל: "תן לי פטל תפוח", או "תביא לי פטל ענבים".
ואגב "פטל תפוח" ולא "פטל תפוחים", לכותב טור זה נדמה כי השימוש בצורת יחיד גם במקומות שבהם מתבקשת צורת רבים אף הוא נפוץ יותר בירושלים, כפי שאמר לי האופטיקאי שלי: "כדאי לך לתקן. זה משקף טוב, לא כדאי לוותר". כיוצא בזה שמעתי בקניון מוכרת בחנות בגדים אומרת ללקוחה: "איך עומד עלֶיך יפה המכנס! את חייבת לקחת", "יפה לך הנעל", "יפה לך העגיל" וכולי.
יש טענה כי הירושלמים אומרים "חתולה" במלעיל, כלומה בהדגשת ההברה הראשונה, ובאמת אפשר לשמוע לא מעט את ה"חתולה" נהגית כך. אך מה שבעינַי הוא עוד יותר ירושלמי הוא המנהג הירושלמי לראות ב"חתול" שם שיכול לייצג גם זכר וגם נקבה. למשל: "אני נכנס אתמול בלילה הביתה ואני רואה על הספה יושבת חתול לבנה. היא נכנסה מהחצר והתישבה. זהו, גמרנו, כל הבית שלה".
או: "החתול קפצה על השולחן במטבח וזרקה את כל השניצלים על הרצפה". "בלילה החתול נכנסה לארון בגדים וילדה שבע
גורים". טוב שהוא לא אמר "שבע גור", מפני שגם דברים כאלה כבר התחלנו לשמוע בכיכר החתולות (במלעיל, כמובן) ובכיכר ציון.
התופעה של "לזכר את הנקבה ולנקב את הזכר", כפי שכינו זאת מדקדקי ימי-הביניים, בולטת לא מעט בדיבורם של ח"כי ש"ס, שרבים מהם, וכל שלושת מנהיגיהם, הם ירושלמים. הם יודעים, כמובן, את ההבדל בין זכר ונקבה בעברית, אך בגלל המהירות המסחררת שבה הם יורים את דבריהם כלפי מראייניהם בתקשורת, מחשש פן יקטע המראיין את דבריהם חלילה, והם לא יספיקו לומר את כל אשר על ליבם, יוצא מפיהם דיבור לחוץ שאינו משאיר זמן להקפדה על זכר/נקבה, משהו בסגנון: "ועם-הגזֵירות-החדשים-האלה-ובמיוחד-המע"מ-שבא-והטיל-עלינו-המן-הרשע-זה-עם-הברילאנטין-בשיער-שעולה-אלף-שלוש-מאות-שקל-בקבוק-אלה-שאין-להם-וכל-השני-מיליון-ילדים-שמסתובבים-רעבים-יחפים-וערומים-לא-יוכלו-כבר-אף-פעם-לטעום-עגבניות-אדומים-ומלפפונים-ירוקות" וכן הלאה וכן הלאה.
בעבר נהגו "חוקרי" הלשון הירושלמית להסתמך על דן בן אמוץ, שישב אז בצריף שלו במושבה הגרמנית וסמך את יתדותיו הלשוניות בדיבורם של נהגי המוניות שישבו אצל עופר ברחוב לונץ (המוניות עצמן, עם המספרים הירוקים ובהם ה"ים 60" המפורסמת חנו אז ברחוב בן-יהודה). מהם, ובעיקר מלשונו של סורמללו הגדול (אברהם ג'אנה), הביא את הביטויים הירושלמיים כמו "ציפור מניקל" (הקישוט הקדמי על מכסה המנוע של מכוניות). גם ביטויים כמו "הלכתי אליו ומצאתי אותו לא בבית" מקורם באותה תקופה.
שייקה אופיר יצר במו-ידיו עגה ירושלמית במערכונים כמו "בית ספר לגנבים", "המלט בבית ספר ערבי", "ציונה והעין המקולקלת" ועוד. יוסי בנאי, במערכוניו ל"גשש החיוור", לקח מרחוב אגריפס וממסעדת "רמה" ביטויים רבים הקשורים לאוכל, כמו "ביצה קשה על יד זה" (כלומר על יד הבורקס). כל אחד יודע מהם בורקס, אבל מאכל כמו מדיאס (חציל ממולא, או קישוא ממולא פרוסים לאורכם) כבר הולך ומשתכח. אוי מסעדת "רמה", מי יחזיר לי את הטעם של המדיאס שלך? מי-מי-מי?
