אני מודה שעדיין קשה לי לדבר על אמנון בהקשר של הנצחות או בלשון עבר. אין לי ספק שאיני היחיד. אמנון עצמו מעולם לא ביקש הכרת תודה, בטח לא לראות את שמו חרוט על שלט בכניסה לבסיס. הוא ודאי היה נבוך במקצת אם היה שומע את כל הדברים הנפלאים, הנכונים כל כך, שנאמרו עליו בחצי שנה האחרונה.
אמנון היה מעדיף שנדבר על החיילים, על המדינה, על החברה הישראלית. בטוחני שהיה רוצה לדעת שצה"ל ממשיך לעצב את חוט השדרה הערכי של חייליו וממשיך לחנך אותם להיות אנשים חושבים וערכיים החדורים בשליחות ובאמונה בצדקת הדרך. אני לא מצליח לחשוב על דרך טובה יותר להפוך אותם לכאלו, מאשר לחנך אותם לאור דמות המופת של
אמנון ליפקין-שחק.
ספר דברי הימים של הארץ הזו יזכור את אמנון המנהיג והמפקד. האיש שהקפיד להיות תמיד במקום ובזמן שכל לוחם צריך להיות בו: בשורה הראשונה, המסתערת. שהוביל צבא תוסס מחשבתית, מחדש מבצעית, שהתאים את עצמו לרוח התקופה. הוא ייזכר כאדם שידע להשקיף ולראות אל מעבר לאופק, לשמור על גמישות מחשבתית, לבחון את הסיכונים וההזדמנויות שבפנינו ולמצוא את הדרך הפשוטה והנכונה ביותר כדי להכריע.
כמי שזכה לצעוד אחריו רבות במעלה הדרך ויצא לקרבות ולמבצעים בידיעה שהוא מאחוריי בחפ"ק, אני נושא עימי בתרמילי האישי פרטים רבים, קטנים וגדולים, שאותם לקחתי מאמנון: למדתי ממנו מהו גיבוי אמיתי. מהי אחריות. מהי דוגמה אישית. למדתי להתייחס לשינוי כאל הדבר הקבוע היחיד בסדר היום. למדתי כמה חשוב לטפח סל מרובה של מחשבות, דעות ועמדות, ולאפשר להן להישמע גם אם אינן קולעות לעמדותיי. כמה קריטי להבין שהתבונה אינה נמצאת רק במקום אחד. לאורך כל התחנות בהן הצטלבו דרכינו, וגם לאחר מכן, תמיד הרגשתי שאני יוצא מהפגישות עימו עם ראייה רחבה ומפוכחת יותר על המציאות מזו שהייתה לי כשהגעתי אליו. כפי שרבים מחבריו אמרו תמיד: "ליד אמנון היינו חכמים יותר".
בימים הרי גורל כמו אלו, כשאנו ניצבים בפני כל כך הרבה החלטות מכריעות על עתידנו כצבא וכחברה; כשצה"ל ומערכת הביטחון מתמרנים בין שורה מורכבת של איומים, קרובים ורחוקים, והכול תחת אילוצים תקציביים כמעט חסרי תקדים; אני מוצא את עצמי רבות חושב מה היה אומר אמנון. מה הייתה דעתו על ההתמודדות עם האתגרים מבית ועם האיומים מבחוץ. כשאני עושה זאת, מהדהדים בי דבריו מטקס יום השנה להירצחו של ראש הממשלה
יצחק רבין: "כוחנו בא לנו מצדקת הדרך, מההבנה המלאה, מהשכנוע העמוק שאי-אפשר בלי צה"ל, וצה"ל חזק ומחוזק הוא תנאי יסוד לקיומנו בבטחה ובשלום", סוף ציטוט. שבע עשרה שנה לאחר מכן, והדברים הללו נכונים וחשובים לא פחות משהיו בעת נשיאתם.
לכם, בני המשפחה, ובמיוחד לך טלי, שבשנים האחרונות לימדת את כולנו מהי מסירות, מהי דבקות במשימה ומהי אהבת אמת, אני רוצה להבטיח שדמותו של אמנון תמשיך ללוות אותנו כחלק בלתי-נפרד מהדרך הארוכה שאנו סוללים למען ביטחונה של הארץ הזו. מבט חטוף על שורת המטה הכללי תלמד עד כמה דמותו והמורשת שלו חיים ומפעמים בקרבנו. המפקדים של היום הם מפקדי הפלוגות והגדודים הצעירים שאמנון הוביל כרמטכ"ל. הם האנשים שמובילים כעת את צה"ל קדימה, אל הפסגה הטכנולוגית והתפארת האנושית. הם עושים זאת בנאמנות לדמותו, לדרכו ולערכיו של אמנון. חקיקת שמו בכניסה לבסיס מעניקה משמעות מיוחדת נוספת להבטחה כי גם בעתיד תוסיף דמותו לשמש לנו כעמוד האש שלפני המחנה.
או כפי שכתב אלתרמן: "אשרי העם אשר בהיות החרב מגנו, ליבו היטב יודע, כי אין עמו דמויות עזות ונפלאות, מאילו שהושמו שולפיה ושומריה". ואני אוסיף: אשרי העם והצבא שזכו לחבר ומפקד כמו אמנון.
מילה אחרונה אליך, אמנון, שהלכת מאיתנו כבר לפני שישה חודשים, ואתה עוד כל כך נוכח בראש ובלב של כולנו. מהמקום שאתה נמצא בו כעת, אני מקווה שאתה נושא עיניך ורואה את ממשיכי דרכך שנמצאים כאן היום. אני בטוח שגם משם תמשיך להיות גאה בהם, גאה בצבא שהיה לך לבית. מהמחנה הזה הנושא את שמך נבטיח להמשיך ולשמור על המדינה שכה אהבת, ובה-בעת להוסיף ולכונן כאן חברה דמוקרטית צודקת ומתפתחת, מתקדמת ויוצרת; חברה המקדשת את הערכים שאפיינו אותך לאורך כל הדרך, עד יומך האחרון.
יהי זכרך ברוך.
