"אין סומכין על הנס", כך נאמר במסכת קידושין וכפועל יוצא, על האדם להיזהר כשהוא נוהג בכביש או כאשר הוא מתפקד כהולך רגל. תאונות דרכים הפכו למכת מדינה בישראל והדבר אינו פוסח כמעט על בית בישראל (בלי לפתוח עין רעה).
רבים ידלגו על מאמר זה כשיביטו על כותרתו, אך מבחינה סטטיסטית זו תהיה טעות שעלולה להיות שווה לא מעט כסף. למרבה הצער, רובנו נצטרך בשלב מסוים את הידע הקשור בתאונות דרכים, בין שאנו הנפגעים עצמם חס וחלילה (כהולכי רגל, נוסעים ונהגים) ובין שאנו קרובי משפחתם של אותם חסרי המזל שנפגעו בתאונה.
אבקש לחלוק עמכם מספר עצות מועילות בנושא תאונות הדרכים, אשר בטוחני כי ייתרמו לכל קורא באשר הוא:
ראשית, לאחר אירוע התאונה מומלץ ביותר לגשת לתחנת המשטרה הקרובה ולמסור הודעה על התאונה, פרטי הנפגעים שבה ומספרי פוליסות ביטוח החובה של הרכבים המעורבים. לאחר מכן, יש ליידע את חברת הביטוח על התאונה ולמסור את כל הפרטים הנדרשים עליה.
לא מעט אנשים מתבלבלים וטועים לחשוב, כי כאשר הם נוהגים ברכב ונפגעים פגיעה פיזית בתאונת דרכים מרכב אחר, הרי שאז יצטרכו לתבוע את חברת הביטוח של הרכב של השני. טעות זו נפוצה והאמת היא הפוכה. כאשר ישנה פגיעה פיזית בתאונת דרכים, תביעת הביטוח של הנפגע תיעשה דווקא כנגד חברת הביטוח שלו והיא בלבד.
טעות נפוצה נוספת היא, שכאשר אדם נפגע בתאונת דרכים והוא סבור כי הוא נפגע באשמתו המלאה (לדוגמא: נהיגה לתוך עמוד, קפיצה לכביש כהולך רגל), הוא מוותר על זכותו לקבל פיצוי מחברת הביטוח בגין פגיעתו. חוק תאונות הדרכים בישראל, אשר בשפת עורכי הדין קרוי חוק הפלת"ד (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), נחקק בשנת 1975 והביא בשורה גדולה עמו לנפגעי תאונות דרכים. החוק עצמו יצר חיה משפטית, הקובעת כי כאשר אדם נפגע בתאונת דרכים ישנה אחריות מוחלטת על נהג הרכב בגין התאונה.
חשוב להבהיר, כי האחריות המוחלטת נובעת בפן הנזיקי בלבד ואין היא מתייחסת לפן הפלילי.
אחריות מוחלטת זו במישור הנזיקי מקנה לנפגע בתאונת דרכים זכות אוטומטית לקבל פיצוי ללא קשר אם היה אשם במאורע או שלא היה אשם. המחלוקות הגדולות עם חברות הביטוח נובעות מגובה הפיצוי לו זכאי לקבל הנפגע. מטבע הדברים, חברות הביטוח יעשו את המקסימום בכדי לשלם את המינימום ואילו הנפגעים יעשו הכל בכדי לקבל פיצוי מקסימלי ושלם מחברת הביטוח.
העיקרון המנחה את בתי המשפט בישראל בתביעות של נזקי גוף ככלל ונזקי תאונות דרכים בפרט הוא העיקרון של "השבת המצב לקדמותו". הווי אומר, כי כאשר אדם נפגע בתאונת דרכים מטרתו העליונה של בית המשפט היא לפצותו בסכום שהיה יכול להיות לו לולא נפצע בתאונה.
החישובים יורדים לפרטים הקטנים ומשקללים את גילו של הנפגע, השכר שהוא מרוויח מדי חודש בחודשו וכן עוד מספר פרמטרים נוספים. לעיתים החישובים נראים אבסורדיים גם למנוסים בתחום ומגיעים לכדי כימות שווי של איברי גוף ודברים נוספים שלא אפרט במאמר זה, זאת מכיוון שאיני יודע לכמה מכם ישנו לב חלש.
כמו-כן, חשוב ביותר לפנות לטיפול רפואי כנדרש, שכן ללא מסמכים רפואיים מספיקים, לא ניתן יהיה למנות מומחה רפואי כפי שאפרט בהמשך. ישנם נפגעים רבים, שכאשר מרגישים כאב, הם מעדיפים לסבול בשקט ולא פונים לטיפול רפואי. התנהגות זו של נפגע הינה טעות גדולה מנשוא.
על-פי חוק הפלת"ד, בד-בבד עם הגשת תביעה מוגשת לבית המשפט בקשה למינוי מומחה רפואי. אז בוחן השופט את המסמכים הרפואיים ומחליט האם קיימת "ראשית ראיה" ואז ניתן למנות מומחה רפואי, או שמא המסמכים המוצגים קלושים ואז לא ימונה מומחה.
למסמכים הרפואיים יש משקל מכריע על גובה הפיצוי שיינתן לנפגע בסופו של יום וטעויות בתזמון של הגשת תביעה לבית המשפט עלולות להיות קריטיות וחשוכות מרפא.
פעולות עצמאיות של נפגעים ללא עו"ד בתיקים אלו עלולות לגרום לתוצאות עגומות. לא מעט פעמים נתקלתי בנפגעים אשר החליטו לנסות ו"לחסוך" כסף בטיפול עצמאי בתאונות דרכים, אך בפועל גרמו לעצמם נזקים כבדים בניהול התיק ובסופו של יום קיבלו מחברת הביטוח סכומים זעומים, אשר אינם משקפים את הפגיעה שקרתה להם.
כאשר אדם או קרוב משפחתו נפגעים חס וחלילה בתאונת דרכים, מומלץ ביותר לפנות לעו"ד שמתמחה בתחום ובכך לקבל את סכום הפיצוי המקסימלי מחברת הביטוח.
