ישראל נמצאת ערב בחירתם של רבנים ראשיים חדשים. מדובר בהזדמנות פז לשידוד מערכות במוסד שיש לו השפעה רבה על חיי היהודים במדינת ישראל, חילוניים ודתיים. המוסד הוותיק זקוק לרענון בשני תחומים: העדתי והציוני. יתר על כן, נוצרה הזדמנות להפריד את הפוליטיקה מן הדת ומן הרבנות, כי הראשונה מוציאה שם רע לשתי האחרונות. בפני
נפתלי בנט - יו"ר הבית היהודי, שר הדתות ושר הכלכלה - ניצב אתגר, ורצוי מאד שהוא יתמודד אתו בדרכו הרעננה ולא בדרכה של המפד"ל הישנה.
המגעים בין הבית היהודי לבין ש"ס על עסקה - ואולי קנוניה - לשנות חוקים כדי לאפשר המשך כהונתו של רב ראשי ספרדי (
שלמה עמאר) שתוקף כהונתו פג, וכדי להביא לבחירתו של רב ראשי אשכנזי (יעקב אריאל) שעבר את תקרת הגיל למישרה, אינם מוסיפים כבוד לתפקיד הרם ולמתמודדים עליו. הם גם מתקיימים בין דתיים לחרדים, בשעה שלרבנות הראשית יש השלכות רבות על אורח חייהם של חילוניים.
עוד מלפני קום המדינה כיהנו בישראל שני רבנים ראשיים, ספרדי ("הראשון לציון") ואשכנזי. הפרדה עדתית זו אבד עליה הכלח, ומן הדין שתעבור מן העולם. כמו בצה"ל, כך גם ברבנות הראשית וברבנות של ערי ישראל, ראוי שיכהן רב ראשי אחד בלבד. הדבר נכון הן מההיבט העדתי - אין מקום להנציח את החלוקה שכבר מזמן מיטשטשת באמצעות "נישואי תערובת" - והן מההיבט הכלכלי: חסכון בעשרות רבות של מישרות כפולות, מיותרות ויקרות, שאותן נאלץ הציבור לממן בעל כורחו. ראוי ששר הדתות בנט, שהוא גם שר הכלכלה, ייתן דעתו על שני ההיבטים.
מציאות מסוכנת
בדור האחרון הידרדרה הרבנות הראשית והפכה ממוסד ציוני למוסד המושפע יתר על המידה מן הממסד החרדי. כתוצאה מכך נוצר ניכור גובר והולך, של ציבור חילוני וגם של ציבור ציוני-דתי-לאומי. יותר ויותר יהודים חילוניים, על-אף שנטיית ליבם היא לשמר את הנישואים המקובלים "כדת משה וישראל", פונים להליכים אחרים של נישואין - ושל גירושין - שיתאימו יותר לרוח התקופה ויאפשרו הקמה ופירוק של התא המשפחתי בצורה שתהיה מקובלת על הרוב שנזקק לשירותי הרבנות. ללא התאמה כזו, פחות ופחות אנשים יפנו לקבלת שירותים אלה.
הרבנות הראשית זקוקה גם לשידוד מערכות בתחום הגיור - גיור עכשיו, גיור מאיר פנים - מתוך כוונה להקל על מי שמבקשים להצטרף לעם ישראל, על מי שעלו (בעיקר) ממדינות ברית המועצות לשעבר, ועל מי שמשרתים - ולעתים נופלים - במסגרת צה"ל. לא ייתכן שמי שמשתמטים מצה"ל יחליטו מי יהודי ומי זכאי לסכן את חייו למענם, אך ייקבר כלא יהודי. המציאות הנוכחית מקוממת ומסוכנת, וראוי שתופסק לאלתר. חשוב שהרב הראשי החדש - והיחיד - שייבחר יהיה כזה שדוגל בגיור כזה. זה המבחן הנכון לבחירתו.
הרבנות הראשית זקוקה גם לשידוד מערכות בתחום הציוני והיחס להר הבית, המקום הקדוש ביותר ליהודים. לעתים נראה - ראו את השילוט הסמוך לכותל המערבי ולהר הבית - שהרבנות הנשלטת בידי חרדים עושה יד אחת עם הווקף ומציבה מכשולים בדרכם של יהודים להר הבית, במקום לעודד עלייה כזו. עליית יהודים להר הבית, ללא מגבלות מטעם אנשי דת משתי הדתות ומטעם משטרת ישראל וגם בג"ץ, חיונית לחופש הגישה של יהודים למקום הקדוש ביותר להם. גם אופן ניהול הכותל המערבי מרחיק ממנו יהודים רבים וטובים, הבוחלים בהשתלטות החרדית על המקום הקדוש לכולנו.
הבחירות הקרובות לרבנות הראשית הן אתגר מנהיגותי וערכי לנפתלי בנט. העניין נוגע גם ובעיקר לציבור החילוני, ואיננו עניין "פנימי" בין עסקני הציבור הדתי. די לנו ברב ראשי אחד, ציוני.
