יחסי החרדים והשמאל לאן?

החרדים כידוע אינם משוייכים באופן אוטומטי לימין או לשמאל. לרבים מהחילונים כלל לא ברור מהי עמדתם האמיתית של החרדים והאם יש להם עמדה כלשהי בנושאים אלו. ראשית, אבהיר ואומר שאין כלל מושג כזה ״עמדת החרדים״, משום שהחרדים הם בדיוק כמו כולנו - מאות אלפי אינדבידואלים. כל אחד מהם עצמאי במעשיו ובמחשבתו. מן הסתם חלקם נוטים לימין וחלקם לשמאל, הן בעניין המדיני והן בתחום הכלכלי-חברתי. למרות כל האמור, עדיין ניתן לאפיין בקו כללי את ״נטיית הרוב״ של הציבור החרדי. זאת מאחר שבכל זאת מדובר בציבור יחסית מגובש, עם סדר יום משלו הכולל השקפת עולם מסויימת וסדרי עדיפויות אחרים, השונים משל חלקים אחרים בחברה הישראלית. למעשה עמדת הרוב החרדי בעניינים אלו היא ממש פרדוקסלית. זאת מאחר שמבחינת השקפת עולמם של החרדים הם בבירור שייכים לשמאל המתון בסוגיות הכלכליות-חברתיות. אך למרות זאת, הם ״נאלצו״ פעמים רבות להיות שותפים דווקא לממשלות ימין כלכלי מובהקות. כך גם בעניין השמאל המדיני. חלקים רחבים בציבור החרדי נוטים בבירור לשמאל. אולי הם לא ילכו להפגין ״נגד הכיבוש״, אך במקביל הם מעולם לא היו בעד להוסיף התנחלויות. אפילו אלו שגרים בסמוך לקו הירוק, אינם גרים שם מאידאולוגיה, אלא מחוסר ידיעה שזה קרוב לקו הירוק ובעיקר בגלל אילוץ מצד כל ממשלות ישראל מהשמאל והימין גם יחד, שדחקו אותם לבנות אך ורק במקומות נידחים אלו מסיבות של אפליה והדרה בוטה על-רקע גזעני אנטי דתי. לא תמצאו חרדים (רגילים) המדברים בלהט לאומני על הצורך להתנחל. זה פשוט לא קיים. אם כן, כיצד קרה הדבר המדהים, שהחרדים הפכו ל״שותפים הטבעיים״ כביכול, של ממשלות ימין לא מעטות? התשובה לכך נעוצה עוד בתהליכים היסטוריים שקרו בתקופת קום המדינה, אך גם במעשים והתנהלות של חלקים מהמכנים עצמם ״שמאל״ עד לאחרונה ממש, ביחס לחרדים ולתרבותם השונה והייחודית. יובהר בזאת שאינני מאשימה רק צד אחד. אין כלל ספק שנעשו טעויות רבות גם בצד החרדי כמו גם אמירות והצהרות בעייתיות שהוסיפו לא מעט למתיחות בין הצדדים. לכן אין ספק שחשבון הנפש מיועד לכולנו. כתוצאה ממצב עניינים עגום זה ביחסי החילונים והחרדים, ישנה מתיחות תמידית בין הצדדים וחוסר אימון מוחלט. אם עדיין ביחסי החרדים והימין, שורר חוסר אימון מסוים, הרי שביחסי החרדים והשמאל המצב ממש קטסטרופלי. שם מדובר כבר במשקעים של ממש. ישנה מתיחות ההולכת וגוברת כאשר יש מי שדואג תמיד להזין אותה, לחדש אותה ולהשתמש בה לצרכים פוליטיים ואחרים. אם כן, מה הפתרון למצב הזה, הבלתי נסבל והלא הגיוני? אומרים שהכרת הבעיה היא חצי מהפתרון. החצי השני יפתר במעט רצון טוב ושיתוף פעולה הדדי בין הציבורים השונים. כמובן ללא תנאים מוקדמים, תוך קבלת האחר והשונה ובלי שאיפה לשנותו או להתערב באורח חייו ובתרבותו. בכל זאת זה ״קצת יותר קל״ מהוויתורים הנדרשים כדי להשיג שלום בין מדינות ועמים שונים... המשקעים הללו והחשש ההדדי, ראשיתם עוד בתקופת קום המדינה. התרחשה אז מציאות קשה של פגיעה בזכויות אדם ובחופש הדת של ילדים חרדים שניצלו מהשואה וכפו עליהם חילוניות באכזריות. מבחינת החרדים בארץ זאת הייתה ״שואה נוספת״ כך הם ראו זאת. התחושות הקשות מהמעשים הנוראים שהתרחשו בימים ההם מלווים את החרדים עד היום. כמובן שדברים דומים והתנהלות בעייתית מסוג אחר על אותו בסיס רעיוני, התרחשה גם מול קהילות עדות המזרח ויהודי תימן. היחס המזלזל, ההתנשאות, הכפיה החילונית והאפליה, היו מנת חלקם. נעשו מעשים נוראים כדי לשנות את תרבותם. היו שראו בהם ״עם של עבדים״. הגזענות הייתה גלויה וכמעט רשמית. היא אומנם קיימת עד היום אבל כיום יש לכך תירוצים וסיפורי כיסוי. היו גם מעשי אלימות רבים ומאורגנים שעדיף לא לפרט אותם שוב. לצערנו, עד היום ישנם קבוצות אנשים בעמדות כח שמרוויחים משכורות עתק על חשבון הציבור (גם החרדי) שחותרים כל הזמן ״לחנך מחדש״ את החרדים והדתיים. הם רק כפילים של היבסקים האכזריים ברוסיה הקומוניסטית. אנשים חשוכים ופשיסטיים שמתחזים ל״נאורים״. גם מהצד השני, נוצרו משקעים וחששות. חלקם מוצדקים וחלקם נוצרו בגלל הסתה תקשורתית רבת שנים לצורך דמוניזציה של החרדים כדי להצדיק את הדרתם מהמרחב הציבורי בתואנות אנטישמיות שונות. הנה מקרה שגרם למשקעים עמוקים אצל החילונים ולפריחת מיתוסים שונים על החרדים בכללותם. המדובר בסיפור המפורסם של יוסלה שוכמכר - הילד שגדל כחרדי אצל סבו החרדי ממאה שערים, ולאחר מספר שנים באו הוריו החילוניים בחזרה לארץ ודרשו לקבל את הילד לידיהם. הסב שיתף פעולה עם חטיפת הילד כדי שלא יהפוך לחילוני. כל המדינה, השב״כ והמוסד היו על הרגליים במשך מספר שנים עד שמצאו אותו. כמובן שהילד גדל כחילוני בהמשך. (וכיום הוא מתנדב אצלנו לגשר בין חילונים וחרדים...). הסיפור ההוא, עורר רגשות עזים אצל כל הציבורים. לא היה כמעט מישהו שהיה אדיש לסיפור. זאת מעבר לזעזוע מעצם החטיפה (שנעשתה כמובן בשיתוף פעולה מלא מצד הילד), היו כאן שאלות קשות של מצפון ומוסר. הן אצל החרדים והן אצל החילונים. הרגש פעמים רבות גבר על השכל. וכמובן היה גם הרבה כעס באוויר. איך אפשר שלא. מה שהחילונים כנראה לא יודעים, זה שרוב או אולי אף כל הרבנים באותה התקופה, לא הסכימו עם מעשה החטיפה. החוטפים כמובן היו מאלו שלא שואלים אף רב ופועלים על-פי הרגשות בלבד. אך ידוע בבירור שרבנים שונים הביעו התנגדות נחרצת ואף מחאה על המעשה הבעייתי. זה כמובן עורר גם אצלם סערת רגשות. בכל זאת הילד גדל עד אותו זמן כחרדי לכל דבר. ובכל זאת הם ניסו לעצור את סיפור החטיפה. סיפור זה ממחיש את גודל המתיחות והמשקעים והחשש שנוצר בקרב החילונים. רבים מהם חשבו ש״החרדים״ בהכללה הם חוטפי ילדים. (זה בסדר, גם לפי פוליטיקאי במצרים, החרדים משתמשים בדם ילדים לצורך המצות בפסח ולפי יאיר לפיד החרדים לא עובדים ולא משלמים מיסים והם בכלל אלו שהפילו את הכלכלה ועשו את הבור בתקציב ורצחו את ארלוזורוב...). המשקעים של החילונים מסיפור זה מובנים ובמידה מסויימת אף מוצדקים. למרות שזה לא נעשה בהוראה מגבוה (בניגוד למקרים ההפוכים). גם אמירות בעייתיות ומורכבות של גורמים שונים בעולם החרדי לאורך השנים, לא הוסיפו בלשון המעטה, ליחסי החילונים והחרדים. בהחלט יש מקום נרחב מאד לחשבון נפש גם בצד החרדי. אך במקביל, ישנם גם מיתוסים שונים שאין בינם ובין האמת דבר. הם דמיון פורה שמישהו דואג להפיץ לצורך הפחדת החילונים מהחרדים, מהתרבותם ומתרבותם. יש כנראה מי שמרוויח מכך ויש גם כמובן מי שמשלם על הפצת שקרים ודמוניזציה מסוג זה. למשל, האמירה ההזויה שהחרדים רוצים ״להשתלט״ על המדינה. או האמירה הדמיונית ש״החרדים רוצים לכפות את הדת על החילונים״. זהו חוסר הבנה בסיסי ביותר בהשקפת העולם של החרדים. לשיטתם, אין כל ערך בקיום מצווה כלשהי הנעשית בכפיה. לכן אין שום מטרה או ענין לכפות על הפרט ענין כזה או אחר. זה חסר טעם לחלוטין. החרדים גם אינם רואים במושג ״מדינה״ דבר קדוש כלשהו, אלא אך ורק אמצעי (חשוב) לצורך קיום חברה סולידרית יותר ולצורך קידום הצדק החברתי. - אם אדם לאדם זאב ולאף אחד לא אכפת מהאחר, אפשר לוותר על רעיון המדינה מאחר שמעצם קיומה היא מגבילה את חופש הפרט והיא לוקחת מכספו של האדם בניגוד לרצונו ומשתמשת בכספו לדברים המנוגדים לדעתו ואמונתו. לכן ההצדקה לעצם קיומה של מדינה (באשר היא), היא רק לצורך קידום סולידריות וצדק חברתי ואנושי. בעניין זה יש הבדל מהותי בין תפיסת העולם הדתית לאומית לזו של החרדים. לעמדת הדתיים לאומיים ישנו ערך חשוב למדינה ואף יש בה ״קדושה״ כחלק מחזון ״ראשית הגאולה״, ובמובן מסוים הם רואים חשיבות ב״קידום המדינה לעבר הדת״. כאמור, החרדים חושבים הפוך לגמרי בעניין זה. הם אינם רואים כל ערך במושג מדינה בזכות עצמו ובוודאי שלא קדושה כלשהי. אין להם כל ענין או שאיפה ״לשים את הכיפה על הראש של המדינה״ ועל אחת כמה וכמה שהם מתנגדים נחרצות לכפיה כלשהי על הפרט. (חוץ מחוקי התנועה...). מצד שני, המשקעים וחוסר האימון שנוצרו לאורך השנים, אילצו את החרדים להתקבע סביב הסטטוס קוו שנוצר בקום המדינה בעניני דת ומדינה ברשות הציבורית המשותפת לכולנו. החשש והפחד משובם של תופעות קשות של כפיה חילונית, וההתנהלות הקבועה של פוליטיקאים חילונים ופקידים שונים לפגוע בשיטתיות בסטטוס קוו ולהפר אותו חד-צדדית לרעת המסורתיים, הדתיים והחרדים, מגבירה את חוסר האימון ומרחיקה אפשרויות של פתרון ושיפור מצב היחסים המורכב בין חילונים וחרדים. אימון לא נבנה ביום אחד כידוע, וכיום כשההסתה נגד חרדים הולכת וגוברת, היא מרחיקה יותר ויותר את האפשרות לבנות אימון אמיתי וכנה. כמובן שיש בסטטוס קוו גם נושאים רגישים שמבחינת המסורתיים (שהם לפחות 50 אחוז ויש האומרים 80 אחוז מתושבי המדינה ששומרים מסורת ברמה מסויימת) וכן מבחינת הדתיים והחרדים, הפגיעה בהם יכולה ליצור קרע בלתי ניתן לאיחוי שיהפוך אותנו לשני עמים בטווח הארוך. ספק אם המדינה יכולה להרשות זאת לעצמה. לכן בסטטוס קוו כמו בסטטוס קוו - זוהי פשרה. אולי פשרה לא נעימה בחלקה לצד אחד ולא נעימה בחלקה לצד אחר, אך זוהי בדיוק פשרה. כל אחד נאלץ לוותר במשהו. כך הבין זאת בן-גוריון וכך גם הבינו זאת החרדים. יתכן שבעוד שנים ספורות יהיה רוב מסורתי בארץ ואז הסטטוס קוו ישרת בעיקר את הצד החילוני. אך באותה מידה יתכן שהמסורתיים יהיו יותר חילוניים והסטטוס קוו יגן כמו כיום על זכויות המיעוט שומר המסורת. אומנם זהו פתרון זמני וממש לא האידיאלי ביותר, אך זה עדיף בבירור על פני סכסוך מתמשך עם השלכות לא פשוטות על המדינה. למעשה כשרצו להקים את המדינה, היה חשש מבוסס שהאו״ם לא ירצה להכיר בה אם החרדים לא יצהירו ויחתמו שהיא גם מייצגת אותם. מצד שני לחרדים הייתה התלבטות קשה עם היבטים מוסריים מבחינתם, על הדרך הנכונה להקים את המדינה. הם חששו ובצדק לכאורה, שצורת התנהלות לא נכונה, תגרום לסכסוך מתמשך עם הערבים שגרו כאן ועם האומה הערבית בכללותה. (לצערנו הם צדקו). מלבד זאת, היה להם חשש שתקום כאן ״מדינה חילונית קומוניסטית״ שתכפה את החילוניות על החינוך החרדי ושתפגע אנושות במה שנותר אז מיחסי החילונים והחרדים. לשם כך פנה אליהם בן-גוריון עם מסמך הבטחות לשמירת הסטטוס קוו שיגן על זכויות המיעוט ועל חופש החינוך. למעשה ניתן לומר שבזכות מסמך זה האו״ם הכיר במדינה כמדינת העם היהודי. מאחר שרק בגללו החרדים הסכימו להצטרף לבקשה להכרה במדינה (למרות התנגדות מבית..). חוסר הרצון של החרדים ״לשלוט״, בא לידי ביטוי גם בויכוח העקרוני שהיה אז בארץ בין החילוניים עצמם. הכוונה לויכוח בין ה״ציונות המדינית״ (שניצחה בסוף) לבין ה״ציונות המעשית״ שגרסה שעדיף קודם להגביר את ההתיישבות היהודית שממילא תצבור תאוצה ותוביל לרוב ברור ואז יהיה יותר קל לדרוש מדינה עם פחות סיכונים ופחות סכסוכים עם הערבים. החרדים העדיפו בבירור את הציונות המעשית על פני לקיחת סיכון של ציונות מדינית. אף אחד לא מעיז לחשוב מה היה קורה אילו לא ניצחנו במלחמת השחרור... זה לא היה כלל וכלל נצחון מובטח. מישהו לכאורה הימר.. זאת מלבד ההתנהלות המתלהמת של גורמים שונים שהייתה באותם ימים. את פירות הטעויות אנו אוכלים כולנו עד היום. זאת כמובן מבלי להתייחס לפשעים חמורים שנעשו ללא כל הצדקה במקומות מסויימים במלחמה זו. גישה זו של החרדים מראה בבירור את חוסר רצונם ״לשלוט״ או ״להשתלט״. כמובן אני מפרידה בין כלל "החרדים" לבין כמה נערים הוזים וחסרי תרבות במאה שערים שחושבים שבהתלהמות משתלטת הם ישיגו משהו. אבל כל מי שביקר במאה שערים (שכונה בגודל קופסת גפרורים) מבין לבד שגם אם כל תושבי מאה שערים היו ״מתפרעים״ (והם לא..) זה עדיין בקושי אלפית האחוז מ״החרדים״. זה פשוט חסר טעם לקחת מעשים של יחידים ולהכליל בצורה דמונית על אוכלוסיה של קרוב למיליון איש. האם כל ״חילוני אנס״ או ״חילוני רוצח״ הוא מייצג חברה שלימה? האם ״החילונים״ ואנשי רוח ותרבות מגנים כל התנהגות או יריקה או מכות של חילוני לחילוני? לכן כל הכללה היא מסוכנת. כשם שלא כל היהודים גנבים בגלל שנתפס ״גנב יהודי״ כך צריך להתייחס גם בהקשר של החרדים. החרדים מאז ומעולם - מתוך עמדה מוסרית מצפונית - השתדלו לא להיות מעורבים בסכסוכים האזוריים. ובוודאי שעשו ככל יכלתם לא ללבות את הסכסוך היהודי-ערבי. זאת למרות שבסופו של ענין החרדים הצטרפו ותמכו בדרישה להקמת המדינה. אין זה המקום להאשמות וגם כמובן קשה מאד לדעת מה היה קורה אילו הדברים היו נעשים אחרת, אך ברור לגמרי שהחרדים באופן עקרוני לא הסכימו מעולם למהלכים שתלטניים וכוחניים מול הערבים ובכלל. גם כשישבו בממשלה, החרדים דרשו מנציגיהם לא ״לשלוט״ ולהסתפק בתפקידים זוטרים יותר. הענין לא בגלל התנגדות למדינה חלילה אלא מתוך הבנה שאין לחרדים כ״חרדים״ שום רצון לתפוס מוקדי כח ושליטה אלא אך ורק לשמר את תרבותם הייחודית. זאת הסיבה היחידה שהם מצביעים לכנסת כ״חרדים״ ולא מצביעים לשאר המפלגות. הכל נובע מאותם חששות לפגיעה עמוקה בחופש הדת והמצפון. זה למעשה ההצדקה היחידה לקיומן של ״מפלגות חרדיות״. לכן גם אם קרה שחבר כנסת חרדי התלהם (ועשה נזק גדול לשולחיו), עמדת שולחיו החרדים ברורה ומובהקת. היא אומרת לא לשיח של שתלטנות וכוחניות. גם בעניין השלום, תמיד החרדים תמכו ביוזמות של שלום אמת, במידה ואכן מדובר בשלום אמת. הם התרחקו מפופוליזם וסיסמאות ריקות בנוסח הימין או השמאל ופעלו בעיקר מתוך עמדה ענינית ותחושת אחריות לקהל בוחריהם. הם ידעו היטב שבמידה ויפעלו בניגוד לרצון בוחריהם, הם לא יעמדו שוב לבחירה. לכן מעטים המקרים שחברי כנסת חרדים ״בגדו״ בבוחריהם. ואי-אפשר בלי להזכיר את ״הרצח הפוליטי הראשון״ שמושמט מספרי ההיסטוריה בחלקים נכבדים של החברה הישראלית (או משוכתב..), ד״ר דהאן החרדי שפעל למען שלום אזורי בשליחות החרדים למען כלל האוכלוסיה באזור, נרצח על-ידי ״יד נעלמה״. לא אפרט כאן מי שלח את אותה יד נעלמה ואת הסיבה לכך. אסמוך על הבנתכם או ידיעתכם. אכן הגיע העת לחשבון נפש היסטורי ולאיתחול מחדש של מערכת היחסים בין חילונים וחרדים ובין כל מי שגר באזור. מה שברור מסיפור זה, הוא שהחרדים מאז ומעולם דגלו בשלום ובמניעת סכסוכים בין קבוצות שונות. לחרדים ישנה גם הסתייגות עמוקה מפגיעה בזכויות אדם באשר הוא אדם. שהרי לפעמים דרך קבלת ההחלטות במדינה היא בעייתית וזה בלשון המעטה. בפרט בעניינים צבאיים שלפעמים מעורבים בהם גם שיקולים פוליטיים או אחרים. גם כשמדובר בחיי אדם או בפגיעה בזכויות אדם. לחרדים גם יש בעיה עקרונית קשה עם כל נושא הסחר בנשק שמשרד הביטחון מאפשר. המדובר במקרים רבים בנשק שנמכר למדינות בעייתיות שישתמשו בוודאות בנשק זה להרג אנשים חפים מפשע בגלל גחמות של מנהיגים מפוקפקים. ולא מדובר על משהו שקשור בשום צורה לתוספת ביטחון למדינת ישראל. זוהי בעיה מוסרית קשה. לא ראוי לדבר על שלום ובאותו הזמן ממש לייצא נשק שיוסיף מלחמה בעולם. עדיף להיות ״חלק מהפתרון״ של שלום עולמי, במקום להיות ״חלק מהבעיה״ של המלחמות בעולם. לחרדים ישנה הסתייגות מוחלטת, מגירוש בני אדם מבתיהם. בין אם מדובר בערבים ובין אם מדובר ביהודים. גם כשמדובר במתנחלים הדבר אינו פשוט כלל ועיקר. לא פותרים עוול אחד ביצירת עוול אחר. ככלל, לחרדים יש בעיה עם האוליגרכיה שהתפתחה במדינה. כתוצאה מכך, לבעלי הון מסויימים וללוביסטים שלהם יש כח עצום. עד כדי עיקור הדמוקרטיה. בוודאי שמעתם על הסיפור של כיבוי מצלמות הטלוויזיה בכנסת לצורך הלוביסטים שמעדיפים לעבוד על חברי הכנסת ב״מחשכים״. זו ממש השתלטות ההון על השלטון. כולנו גם ראינו את התוצאה - עיקור חוק הריכוזיות מתוכנו המקורי. מה הפלא שזה קורה אם מפלגה שלימה של אוליגרכים נבחרה באמצעות שקרים לציבור בעזרת ההון והעיתון, מפלגה שנשלטת בדיקטטורה של אדם אחד - עושה דברם של הטייקונים, שפועל בדיוק הפוך מכל מה שהבטיח לבוחריו. (שלא לדבר על השימוש הציני שהוא עושה בהסתה נגד חרדים כשכפץ מביקורת ציבורית על מעלליו נגד הציבור). זוהי ממש שיטת 'ההפרד ומשול' הידועה. כך עשו אנטישמים בכל הזמנים שימוש ציני בשנאה נגד יהודים כדי ״להציל את הכלכלה״. כך גם פועלים אנטישמים יהודים כדוגמת סטנלי פישר נגיד בנק ישראל שהסית לאחרונה נגד החרדים והכריז שהם ״איום דמוגרפי״ לא פחות.. (כדי להזיז את הביקורת הציבורית כנגדו על שגרם לייקור מחירי הדירות). הוא עשה זאת גם בעבר הלא רחוק לפני הבחירות, עם חברו האוליגרך דב לאוטמן (הבוס של שי פירון מיש עתיד) ששנאתו לחינוך החרדי גובלת במחלת נפש. תמיד יש ״בכירים״ שמתוגמלים בחריגות שכר חמורות בניגוד לחוק, ולעומתם יש עם של עבדים. כך מתגלה הפער העצום בין שכר בכירי האוניברסיטאות או בכירי הבנקים ובכירי האוצר, לעומת העם הפשוט, או הסטודנט שבמקום שהכסף שמסבסדים את האוניברסיטה פר תלמיד יגיע אליו ויחסוך ממנו תשלום גבוה כל כך לאוניברסיטה, זה מגיע אל ה״בכירים״. כי ככה זה כשיד רוחצת יד. בכיר אל בכיר. כי במדינת ישראל אי-אפשר להתקבל לעבודה ראויה ולקבל שכר ראוי מינימלי אם לא תשלמי את ״האגרה״ של שכר הלימוד שיתגלגל בסופו של דבר לכיס ״הבכירים״. העיקר שתקבלי בסוף את ה״נייר״ (התואר). לא שזה יעזור לך למצוא עבודה וגם לא חשוב אם יש בכלל קשר קלוש בין מה שלמדת למה שתעבדי, בלי ״הנייר״, אין לך סיכוי. כי זה בדיוק התחליף של ה״נייר״ של פעם שמוכיח שאת משתייכת למפלגה הנכונה (מפא"י..) הרי מישהו צריך לפרנס את ה״בכירים״. ואף אחד לא שואל שאלות. אף אחד לא עוצר את הרכבת. כי אנחנו עם של עבדים. של פראיירים. עובדים עלינו שוב ושוב האוליגרכים האלו. כל פעם הם מקימים מפלגת לוביסטים חדשה ואנחנו שוב ושוב נופלים בפח. הזוי. מישהו דיבר פעם על ״הדרת הנשים״ בקרב ״בכירי״ האוניברסיטאות? מישהו הפגין פעם כנגד זה? האם לנשים לא מגיע שוויון בתפקידים בכירים ובניהול? דווקא בחינוך החרדי בכל מוסדות החינוך יש מעל 50 אחוז נשים בתפקידי ניהול. לא רק במוסדות חינוך לבנות. ישנם אפילו כמה ישיבות שבחלקם לומדים אלפי בנים ומעליהם בתפקיד הבכיר ביותר יש מנהלת אשה, שלא לדבר על תפקידים בכירים רבים אחרים. כל בר דעת מבין שכל ההפגנות והקמפיינים המאורגנים כנגד חרדים בנושא זה ובנושאים רבים אחרים, הם צביעות אחת גדולה ששנאה והדרת חרדים הם המניעים האמיתיים שלה. כמובן לצורך שימוש פוליטי. ובכן, ההסבר העיקרי לפרדוקס בהתנהלות הפוליטית של החרדים בעניני ימין ושמאל, הוא בגלל שלחרדים ישנם סדרי עדיפויות שונים. החרדים אומנם רואים בשלום ענין חשוב מאד ובוודאי בנושא הכלכלי-חברתי הם מזוהים כשמאל מובהק, אך כאשר הם צריכים לבחור בין זה לבין שמירה על תרבותם ועל עצמאות ואיכות החינוך החרדי, הם יבחרו ב״חינוך״ בסדר עדיפות ראשון. לכן כשהם חשים ב״סכנה״ לתרבותם בגלל הצהרות חוזרות ונשנות מפי אנשים המזהים עצמם כ״שמאל״, הם נאלצים לבלוע הרבה צפרדעים בניגוד לעמדות העקרוניות שלהם, כדי להבטיח בוודאות (עד כמה שאפשר..) את עצמאות החינוך, את חופש הדת והמצפון ואת זכויות האדם הבסיסיות ביותר כלפיהם. לכן לכאורה חלקים מהשמאל אשמים בכך שהחרדים הולכים בדרך כלל עם הימין למרות הפרדוקס המובנה. עצם העובדה שתמיד מחריגים את החינוך החרדי ו״לא סופרים אותו״ בבסיס התקציב (כדי שפקידי האוצר יוכלו מידי שנה לפזר ספינים ש״החרדים סחטו...״), הוא עוול ואפליה מרושעת שנוצרה בדיוק לצורכי ההתעללות בחרדים. צריך לומר זאת ברורות: יושבים אנשים במקומות אפלים במדינה ומתכננים איך להצר את צעדי החרדים. איך להדיר אותם ולהפלותם. זאת מתוך מחשבה שאולי זה מה שיגרום להם לשנות את תרבותם ואת אורח חייהם. אמר זאת במפורש ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, ש״סכנת החרדים גדולה מהסכנה האירנית״, כך לא פחות.. (אז אולי הסכנה האירנית לא באמת כל כך גדולה כפי שאומרים..). ישנם כמובן עדויות רבות נוספות שלא אפרט כעת, על מה שמתחולל מאחורי הקלעים של המדיניות המרושעת רבת השנים כלפי החרדים, בגלל עצם תרבותם-חרדיותם. - גם כלפי הרוב החרדי העובד. על השמאל המתחדש מוטל כעת תפקיד היסטורי - לקבל את החרדים כמות שהם. להפסיק לראות בהם ״איום דמוגרפי״ כפי שראה זאת ״השמאל המזוייף הישן״. במקום זאת, אפשר לראות בהם הזדמנות חדשה לחיבור אותנטי כחלק אינטגרלי בלתי נפרד מהשמאל הישראלי. עליהם להפסיק עם האובססיה לעסוק שוב ושוב בעניינים שוליים שגורמים להגברת החששות ההדדיים ושמלבים את חוסר האימון בין הציבורים השונים. אמנם ידוע זה מכבר, שהאוליגרכים השונים (שחלקם מגדירים עצמם בצביעות כ״שמאל״), מעוניינים מאד בליבוי האש בין החילונים והחרדים, זאת כשיטה להסחת הדעת מחוסר הצדק החברתי שקיים במדינה באשמתם. אך תפקידנו כ״שמאל מתחדש״ לשנות זאת. ולו כדי לא להפסיד הזדמנות היסטורית של שינוי המפה הפוליטית בישראל מהיסוד. הציבור הישראלי כולו לגווניו רק מחכה ליום שבו יתחברו ויפעלו יחדיו חילונים וחרדים. תעיד על כך התמונה שהתפרסמה לאחרונה בפייסבוק, שנראים בה פעילי תנועת שוויון עכשיו במחאה החברתית מחזיקים בשלט ענק עם המסר ״השלום מתחיל בתוכנו - חילונים וחרדים מסרבים להיות אויבים״. תמונה זו צברה בתוך שעות אחדות (עפ״י אתר פאשקוויל שבדק זאת) מעל 100 אלף צפיות! ומעל 10,000 לייקים ותגובות נרגשות. הגיע הזמן שנתחבר. האם השמאל המתחדש יבין את גודל השעה?