לרקוד עם אותיות

לפני כשנה התפרסם קובץ שיריו האחרון של המשורר יעקב ברזילי בשורת קבציו הרבים, "לרקוד עם אותיות" (הוצאת כרמל - ירושלים). מתוך השיר הנושא שם זה אביא את חמש השורות הראשונות מהן כבר מתפשט ניחוח אוהבים של המשורר ואותיותיו הקסומות:

• ברחבת הרקודים של דמיונותי
  רקדתי עם הפרועות באותיות.
  בעוד "אלף" מגהצת חזי בחזה,
  קולעת רגלי ברגלה,
  נסחפנו כאד מים בסופת הוריקן.

גם אני שנוגע בגבורות וכוח מותניי מכבר תש, קורא את שורותיו של רעי המשורר וחש ביצריי מתעוררים כבעונת שיאי. מאז הרבה תמול-שלשומים אני מכיר את יעקב ברזילי כמשורר אהבה מסעיר בדימוייו, מחבק את מילותיו, ומפליא כלהטוטן להפריחן בחלל. הוא חוזר ולוכד אותן בסדר חדש המבטא בדייקנות את צלילי הלב - בלא לשמוט אות אחת. כל אלה האותיות הן אהובותיו. משורר אמיתי הוא יעקב ברזילי. משורר שפרץ לשירתנו באמצע שנות החמישים לחייו ומאז נהרותיו זורמים ותוססים כמשקה עדן שאי-אפשר בלעדיו. הוא נולד בהונגריה בשנת 1933, עבר את השואה על המשתמע מגיהינום זה, עלה לארץ ונכבש לאהבת הלשון העברית. איש חכם הוא המשורר. בנה חייו צעד אחרי צעד ורק כשרווח לבני משפחתו באה שירתו, נבעה ונעשתה חלק מעולמם של רבים. שירתו בעיקרה שייכת לשירה הלירית הארוטית. תיאורי התחברויות של גברים ונשים בשיריו, יש בהם מעוצמת פסלי הזוגות היפהפיים של הפסל איש יפו המנוח, יוסף תגר, ומאידך-גיסא הם מפיצים ניחוחות אביביים ומסחררים, שיש בהם מרעננות שירת האוהבים הנפלאה של אלכסנדר פן. בלא מעט משירתו של ברזילי קיימת הישגיות שמרגשת כשיריו של פן. אבל הוא גם ממשיך שירתו האינטימית והלירית של אברהם חלפי, שכן כאח הוא ברזילי לחלפי. אפלפלד של שירת השואה אין מיטיב מברזילי עצמו להניח אצבע על מחוזו ולהגדיר את שירתו על כל מחוזותיה, מאימי הטירוף של המלחמות ועד לשיאי תפרחת עולם מדי בוקר מחדש עם ציוץ הציפור. וכך כותב המשורר על שירתו במבוא לקובץ האחרון שלו, "לרקוד עם אותיות":

• "בכל יום, בעלותי לחדר העבודה שלי, אני מתבונן מבעד לחלון חדרי בטבע המתעורר, ומאזין לציוצי הבוקר ולמשק כנפי הציפורים. לפעמים ענן קטן שהמלאכים שכחו לחתל, מטפטף מלמעלה, ואני שוקע בהרהורים: עולם כל-כך יפה מחד, וחיים כה קצרים מאידך, והעולם הזה חמוש מכף רגל ועד קודקוד בכלי נשק קטלניים. תהיתי מהי התשובה ההולמת לחיילים חמושים ברובים? משוררים חמושים במלים".

אם אהרון אפלפלד מתקבע בזיכרון הקולקטיבי שלנו כפרוזאיקן המתמקד בשואה, כי אז יעקב ברזילי הוא אפלפלד של שירת השואה, והוא שהעלה שירה זו לעתים לדרגת שיח נוקב, נועז, בינו לבין בורא העולם, פחדן ארור שהסתיר פניו. אין שירת השואה שלו סותרת את מחוזותיו האחרים. גם בשירה הדקה הזאת כשהוא מספר מתוך אהבה ענקית על אמו ועל אביו ועל כל האחרים היקרים, הוא מרעיד את נשמת קוראיו ולא פלא שמלחינים נוהים אחר שירתו לחבר לה משיח לבבותיהם. יהא המשורר האהוב יעקב ברזילי ברוך בשער גבורות.