שוק ההון בישראל גווע לאיטו בשל אבדן אמון המשקיעים שנובע משלוש סיבות: העדר פיקוח שוק - של שחקנים בשוק ההון ובעיקר, אדישות וחוסר פיקוח של הגופים המוסדיים, ממשל תאגידי לקוי בחברות ורגולציה מכבידה.
עודף רגולציה לבדו לא ישנה דבר בשוק ההון. ואם רגולציה, רצוי להתמקד במוסדיים שעל-אף שהם מנהלים כספים לשנים רבות, נראה כי הם אינם רואים את הטווח הארוך או את תוצאות העסקה. הכבדת הרגולציה רק בצד החברות פוגעת בחברות וביכולת לנהלן וגורמת לבלבול.
עודף רגולציה הופך את המנהלים ואת החברות לתלויים ברואי חשבון ועורכי דין, עניין המשפיע עמוקות על יכולת החברה להתנהל ועל יכולת המנהל לנהל. חברות לא מעטות מנוהלות על-ידי היועץ המשפטי. והמנהלים, במקום לנהל את החברות, להשיא ערך למשקיעים ולפתח את עסקי החברה, עסוקים בקיום הרגולציה. עוד לפני הכבדת הרגולציה היו חברות מעולות בשוק ההון והן קיימות גם כיום ולעומתן ראינו חברות גרועות שהצטיינו בקיום רגולציה אך ניהלו עסקי בועה, עברו על החוק ואף נקלעו לחדלות פירעון.
הרגולציה חשובה, אך זו לבדה לא תשנה את איכות החברה ומנהליה.
עמידה בדרישות הרגולציה על-ידי החברה מהווה רק אישור על קיום ולא אישור לאיכותה של החברה. המטרה היא שקיום הרגולציה יוביל לכך שהחברה תפעל בשקיפות ותגלה את כל הנדרש למשקיעים ואלו יעשו שימוש במידע בכלי המכונה 'פיקוח השוק' אך גם זה לא עובד, לא מתפתחת 'מלחמה' על חברה בלתי יעילה ואנו לא רואים בישראל השתלטויות עויינות על חברות, מתרחש כאן תהליך הפוך, חברות ציבוריות - לאחר שגייסו כסף מהציבור - הופכות פרטיות על-ידי הצעת רכש שמגיש בעל השליטה, לא מדובר בהעברת השליטה לשחקן חדש ונשאלת השאלה מדוע?
שתי דוגמאות לפיקוח השוק רלוונטיות כרגע. קרן יורק האמריקנית נלחמת על אידיבי - אך שלא כמו מלחמות השתלטות מקובלות, אין בכך יתרון לבעלי המניות. כמו-כן, קרן סטארבורד האמריקנית הובילה את הדחתו של מנכ"ל DSPG . את הרוב בדירקטוריון למהלך היא השיגה באמצעות פנייה לאסיפה הכללית שבה נמצאו בעלי מניות נוספים שלא היו שבעי רצון מתפקוד הההנלה.
לעומת הקרנות האמריקניות, הגופים המוסדיים בישראל מתנהלים בפסיביות ותורמים בכך להתדרדרות של שוק ההון. המוסדיים לוקים בחוסר יצירתיות וסטגנציה, הם משקיעים רק בחברות המופיעות במדדי בורסה רלוונטיים ומדירוג מסוים ולמרות זאת השקעות נכשלות. לו היו המוסדיים בוחנים לעומק את החברות בהן הם משקיעים ודורשים קיומו של ממשל תאגידי נכון, היה בכך כדי לסייע בפיקוח על השוק. במקום להסכים באיחור להסדרי חוב היה עליהם להיות מעורבים עוד קודם למשבר, מוסדיים אלו, בזכות עוצמתם יכולים להכתיב לחברות כיצד להתנהל ולעמוד על טיבה האמיתי של החברה (לא כך הרגולטור שרק מוודא קיום דרישות החוק).
הרגולציה חשובה אך התוצאה היא שכרגע אין הנפקות בשוק ההון. על-מנת ולהחיות את שוק ההון נדרש ממשל תאגידי תקין ואמיתי. יכולת ניהולית בשילוב תוכנית אכיפה פנימית אפקטיבית הם מתכון מנצח.
