להפסיק לשלם עבור זבלונים

הישגים?! את מלחמת יום הכיפורים סיימנו, כאומה, על הקרשים. פעם בשיחה עם חברים מחו"ל, הגדרתי את מצבנו דאז, "גְרוֹגי" - מונח ידוע מזירת האגרוף: מתחרה הלוּם, מתנודד בדרך לקרשים. לכן, איני תמה על בני-דורי, שעם השנים מסתירים את האמת המרה מלפני ארבעים שנה, ומספרים סיפורי מעשיות. נכון, מלחמת הקוממיות היה קשה יותר, אך ממלחמת יום הכיפורים טרם התאוששנו - למרות שסיימנו את המלחמה 101 ק"מ מקאהיר ושלושים ק"מ מדמשק. אי-אפשר להגיד שלא חייכתי, כשקיבלתי הזמנה להרצאה על "הישגי צה"ל במלחמת יום הכיפורים", שתסכם את הסמינר השנתי של העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית, העוסקת - שלא כשמה - במרץ רב ביחסי הציבור לגנרלים הישראלים. המרצה - אל"ם (מיל.) בני מיכלסון, שהיה פעם ראש מחלקת היסטוריה במטכ"ל. אני מקווה, שאת דבריו יאזן תא"ל (מיל.) ד"ר דני אשר, שידבר על "מלחמת יום הכיפורים - סוגיות מחקריות במחלוקת". כבר הרבה זמן אני מחכה לפרוץ פסטיוול, שנועד לשכנע את מי שאינם זוכרים ואת מי שרוצים לשכוח איזה ניצחון כביר היה לנו. ה"חדרים האטוּמים" במלחמת המפרץ הוכיחו, כי - בלי כל קשר לאירועים - חיוני לכוח הגברא של הישראלים לדעת שניצחנו. ואני מזכיר למי שמעוניינים להרהר - שום צבא מנצח בהיסטוריה, למיטב ידיעתי, לא סיים מלחמה בקווים הגרועים מקוויו בפתיחתה (סטטוס קוו אנטה); ואני מדבר על קדמת סיני, שנתפסה על-ידי ארמיה 2 המצרית ועל-ידי ארמיה 3, ועל קוניטרה ועל שני מוצבים בגולן, שהוחזרו בהסכם להפרדת כוחות עם הסורים. ואם תרצו - היום האחרון ללחימה (24 באוקטובר) מסמל את "הישגיו" העצומים של צבאנו במלחמה. עיינו בקרב גולני בחרמון ובקרב סואץ - שני ביזיונות כבירים, אחרי שכביכול למדנו בלחימה קשה של כשבועיים וחצי, שהאויב רציני, ויודע את מלאכתו.

חג עצוב

השילוט לאורך דרך בירכתי השרון סיפר על פרוץ החגיגות לציון שנת המאה לתנועת השומר הצעיר, שאהבנו לקרוא לה, שְמוּץ, והייתה תנועת הנוער הציונית הראשונה. למרות חשיבותה הרבה, השומר הצעיר יסודו בטעות וסופו בכליה רוחנית. מאיר יערי ויעקב חזן, ראשיו, רצו אפיקורסים, שימרדו ביהדות, אך גם הם הבינו שטעו, ותנועתם הקימה פסי ייצור לעמי-ארצות, שאין להם מושג במקורותיהם ובזהותם; ומשום כך הגיעו עד לפולחן עיוור ומטומטם של סטאלין, "שמש העמים", שהיה רוצח המונים. כשהיינו צעירים לעגנו לשומר הצעיר, שיצאו למסעות עמוסים כמו גמלים, ועסקו כל הזמן בסבלות. ואילו אנחנו, ב"צופים", הסתפקנו בתרמיל אוכל ובמימיות, וחברנו כל ערב (ולפעמים יותר) למשאיות, שהובילו את ציודנו. היה משהו פאתטי במראה השיירות של השמוץ בדרכי הגליל ובנגב, ואף פעם לא הבנתי את הרעיון. עצוב לראות, שאירוע כל כך חשוב - למרות שאני חולק על דרכי השומר הצעיר - עובר כמעט ללא-הד. כך חולפת תהילת עולם.

באוויר

דני שלום, עמיתי משכבר הימים, עדכן אותי, כי אתר באויר ובחלל, שנועד לשמש בימה לנושאי תעופה וחלל בארץ ובעולם, עלה לאוויר. האתר כולל את המדורים חדשות באויר וחדשות בחלל, כתבות בנושאים הללו והנושאים האלה: המוזיאון לתעופה וחלל כולל המטוסים המוצגים בפארק התעופה והתצוגה במוזיאון; מטוס בלריו - סיפור הבנייה של המטוס הראשון, שנחת בארץ-ישראל )בניית המטוס נעשתה בשיתוף מכללת הולץ בתל אביב); הגלריה שלי, המציגה ציורים של דני שלום בנושאי תעופה וחלל; סיפורי טייסים; היכל התהילה ובו אנשי תעופה מפורסמים; ובנוסף - דרך האתר ניתן להיכנס לאנציקלופדיה יפעת לתולדות התעופה והחלל, הסוקרת מאה שנות תעופה בישראל בשנים 2013-1913.

שפל

הסקר התקופתי של TGI מלמד, כי הישראלים ממשיכים להדיר את עיניהם (ובעיקר, את כיסיהם) מהתקשורת הישראלית - הכתובה והמשודרת כאחת. למרות שחונכתי, כי אדם משכיל צריך לקרוא עיתון, אני מטיל ספק בזה - ובעיקר, אין צורך לקרוא עיתון ישראלי, המזהם את הידיים ומטנף את המוח (או להפך). הגיע הזמן, שהישראלים יפסיקו לשלם עבור זבלונים, שנכתבים בחוסר כישרון מופגן. יממנו העיתונאים-כביכול את תעסוקתם, כי בא לציון גועל מהרפש ומהתעמולה, שהם שופכים לכל עבר. או, כפי שאומר שטוקמן, רק פסיכי מוכן לשלם עבור הנייר המלוכלך הזה.

חלוקה

האיחוד האירופאי - אחד הארגונים האנטישמיים ביותר בדורנו (בעיקר, בהנהגתה של קתרין אשטון שונאת היהודים) - אימץ החלטה מטומטמת להפליא להפריד הין הזרוע המדינית של חיזבאללה לבין זרועו הצבאית. בכך, בניגוד למצהלות השמחה של הבוּרים ושל תומכי הטרור, ניצח חיזבאללה, שהצליח למכור את השקר, ולקבעו בדעת-הקהל העולמית. האסטרטגיה של הטרור הנה להפוך כמה יותר חלקים מעצמו לכשרים - הלבנה - וההחלטה הכביכול פרו-ישראלית תתברר לבסוף כפרו-טרוריסטית (אם לא תשונה בינתיים על-ידי אוהדי הטרור באירופה).