מדינת הפרטץ' האינטואיטיבי

הכל כבר נכתב ונאמר על סאגת מינוי הנגיד לבנק ישראל. עיתונות העולם הכלכלי חוגגת על ההתבוססות הישראלית בביצת המינוי. על כגון זה כבר נאמר כי מזמן לא ביצעו מעטים כל כך טעויות רבות כל כך לאורך זמן ממושך כל כך. שבעה חודשים עמדו לרשותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לבחור בנגיד שיחליף את סטנלי פישר אבל הוא התנהל בשיטה הישראלית המוכרת למדי של סמכו עלי, יהיה בסדר שהסתכמו בסופו של דבר עד כה בפרטצץ' אינטואיטיבי שאיננו חדש לכל מי שחי כאן די הרבה זמן. כל מה שיקרה מעתה בתהליך המינוי לא יוכל למחוק את המבוכה, אם לא לומר הבושה, שכולנו צריכים לחוש לנוכח המפגן השלומיאלי של הנהגת המדינה שלא מסוגלת, ואולי לא רוצה, ללמוד משגיאות עבר, אפילו העבר הקרוב כמו זה של לפני כשלוש שנים בתהליך מינויו לרמטכ"ל של יואב גלנט. בין האשמים בפיאסקו אינני מזכיר את שר האוצר יאיר לפיד למרות שבכל הודעה הקשורה בעניין הוא נזכר לצדו של ראש הממשלה. הוא עצמו לא שוכח להזכיר לנו כי גם הוא שחקן מרכזי במחזה. להלכה זה אומנם צריך להיות כך אלא שבפועל במקרה זה הוא שחקן משנה. הוא הסנשו פנשו של דון קישוט, נתניהו. למרות שהוא אולי לא חושב כך, לפיד לא במעמד לחלוק על מועמד שיציע נתניהו ומנגד אין ביכולתו להביא למינויה של ד"ר קרנית פלוג בה הוא תומך אבל לא נתניהו. לפיד עוד מחזק את מעמדו זה במחזה האבסורד שלפנינו באמרותיו השנונות שאחת לא נדבקת לשנייה: פעם אחת הוא מגדיר את הפרופסורים לכלכלה כ"חבורה מאד צבעונית ופרועה" ומתגעגע "לאנשים סולידיים ויציבים כמו יצפאן ובראבא" ובפעם שנייה הוא כבר מדרג את אותם פרופסורים כ"אנשים מכובדים" שיש להם קריירה של עשרות שנים. לאיזה טקסט של שר האוצר עלינו להתייחס ברצינות?

ועדה למראית עין

בארה"ב קיים תהליך מסודר של מינויי בכירים באמצעות שימוע בפני ועדות הקונגרס. כל מועמד נסרק במסרגות ברזל לפני שהוא זוכה במינוי. המקבילה בישראל אמורה הייתה להיות שעדת טירקל (עד שתתחלף בקרוב). אבל זה רק למראית עין. כפי שהתברר בתהליך מינוי הרמטכ"ל גלנט ובמקרה של פרופ' יעקב פרנקל, ועדה זו איננה ערוכה לבדוק בציציותיו של המועמד ומה שלפניה הם הטפסים של המועמדים והופעה שלו בפניה. אין לחברי הוועדה כלים לחקור לעומק ולכן הם גם מוגבלים להתחקות אחרי "שלדים בארון" או כתם אחר בעברו של המועמד. מי שהגה את הקמתה של ועדה זו ראה לנגד עיניו רק מועמדים מסוגם של "אנשים מכובדים" ולא העלה על דעתו "אנשים פרועים".

הטענות - לראש הממשלה

משקלה הסגולי של ועדת טירקל, ואלה שקדמו לה, נגזר מהיות היושב-ראש שלה שופט עליון בדימוס. זו ועדת דה-לוקס שאיננה ערוכה לעסוק בזוטות מסוגם של תפיסת קרקעות ציבוריות (במקרה של גלנט) או העברת פריט מהדיוטי פרי (במקרה של פרנקל). הוועדה מסתכלת על המועמד ממעל. בנתונים אלה אין כלל לבוא אליה בטענות כי כך הרכיבו אותה. ככה בנו את החומה שיעודה למנוע גורמים לא רצויים לחדור אל מסדרונות השלטון. איש לא העלה כנראה בדעתו כי בחומה זו יש חורים בלתי נראים. כרגיל, רק בדיעבד יודעים עליהם. אם יש גורם שאליו צריך להפנות את הטענות על מחזה האבסורד זהו ראש הממשלה. אילו בלשכתו היה נוהל בדיקה של מועמדים לפני הצגתם בפני הוועדה (וזה מתייחס למשרותיהם של רמטכ"ל, מפכ"ל, ראש שב"כ, ראש מוסד, ראש שב"ס, נגיד בנק ישראל ומשנהו) אפשר להניח כי רבות מהטעויות היו נמנעות וזה רק בתנאי שעדיפויות אישיות של ראש הממשלה היו מתבטלות בפני עדיפויות לגופם של דברים. יש לשים לב כי אני מתייחס גם למשרות שכיום מוצעות על-ידי שר ביטחון והשר לביטחון פנים. זאת כיוון שאני סבור שאחריות ראש הממשלה היא אחריות-על שלא אמור ולא צריך להיות צופה פסיבי על הטריבונה כאשר מציעים למנות גם רמטכ"ל או מפכ"ל. במקרים כאלו second opinion שלו עשויה להתברר כרצויה יותר מהדעה המקורית. לא נלחמים בטחנות רוח ואחרי שעמדתי על כל אלה לא מיותר להזכיר כי בעידן שלנו כאשר כמעט הכל נחשף (ויקיליקס, זוכרים ?), קשה להסתיר סודות גם מסוגם של "שלדים בארון". אפילו חיפוש פשוט בגוגל היא אופציה זמינה לכל. צריך רק לצאת מהקופסה ולא לחשוב במושגים של פעם - למשל, להעדיף חבר עבר. זה קשה וגם אנושי אבל אחריות לאומית היא מעל הכל. אם נתניהו כבר לא היה בקופסה הוא לא היה נגרר לפרשיות גלנט, פרנקל וליידרמן המביכות ולא היה סומך במקרה הראשון על שר הביטחון שלו אהוד ברק ובמקרה השני על אינטואיציות אישיות ואולי גם עצות אחיתופל. גם אם היחצנים של ראש הממשלה ישתדלו בעתיד להשכיח את סאגת הנגיד הם ייכשלו במשימה כפי שקורה ויקרה בניסיונות להשכיח את הבור התקציבי שלתוכו נקלענו בהנהגתו של בנימין נתניהו למרות שהחיצים מופנים ליובל שטייניץ שגם הוא בתורו היה סנשו פנשו. דון קישוט נשאר על האוכף ואין צורך להזכיר לו כי בניגוד למחזה הוא לא נלחם בטחנות רוח אלא בדברים ממשיים החשובים לכולנו.