נכתב בעקבות
ידיעה מאתמול.
נתניהו והבית היהודי סיכמו: שחרור מחבלים תמורת הפשרת בנייה.
המתווה הושג לאחר העברת מסרים חשאית בין רה"מ לשר השיכון
אורי אריאל בתוך מעטפות חתומות מחשש שיודלפו. נתניהו והבית היהודי סיכמו: שחרור מחבלים תמורת הפשרת בנייה. המתווה הושג לאחר העברת מסרים חשאית בין רה"מ לשר השיכון אורי אריאל בתוך מעטפות חתומות מחשש שיודלפו
אחים יקרים.
שחרור רוצחים ניאו נאצים ("מחבלים") לא ייתכן שיהיה תמורת בתים. הדעת אינה סובלת זאת. כדי להבין את גודל הטעות הטראגית, ראשית לכל יש לעשות סדר במלים שהורגלנו בהן. אחת מהן -
מחבלים
יהודים שנרצחו משום יהדותם, רוצחיהם אינם מחבלים. רוצחיהם הינם רוצחים מהסוג השפל ביותר ומן המניעים הזוועתיים ביותר, מבית היוצר הנאצי. מחוקקי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, מן הסתם לא שיערו בנפשם בעת החקיקה, שנים ספורות אחרי הכרעת עמלק , שעוד נכון ליהודים, במולדתם, רצח בשחיטה, בשריפה, בחנק ובירי, ע"י ערבים ניאו-נאצים. אחד מהם הוא
מחמוד עבאס, המכונה אבו-מאזן. אילו ידעו זאת המחוקקים, היו מחייבים בחוק לדון גם אותו למוות ולפזר את אפרו ואת אפר ערפאת ומרעיהם, בים התיכון. הם לא היו מעלים בדעתם שיבוא יום בו שר וגם נשיא בישראל ידונו איתו על תנאי ההשמדה המובטחת )זכות השיבה, תוכנית השלבים,הסכם חודייבה), קל וחומר שישחררו את משולחיהם הניאו-נאצים, מבצעי מאות רציחות.
תנאים מוקדמים.
"בלי תנאים מוקדמים" הוא דקלום מבית מדרשו של ג'ורג' אורוול. בספרו המונומנטלי 1984 הוא מכנה דקלומים כאלה 'שורות יצוקות'. אין בהם לא חשיבה ולא אמת. הם נשלפים מהפה אוטומטית, לצורך טישטוש. ככה זה בכל שלטון. שחרור הרוצחים, הוא-הוא תנאי מוקדם!!! תנאי להסכמת משלחי הרוצחים לשבת עם משחרריהם.
שלום עושים עם אויבים (משא-ומתן)
כלל ראשון: עם אויב לא מנהלים מו"מ. לא לשלום. נלחמים בו עד שייכנע. כמובן, אם מבינים את השקר שיש בדקלום. רק אז מחתימים אותו על כניעה. אותו רב-רוצח ירים ידיים כבר היום, אם רק נכבה לו את האורות; אם רק נפסיק לספק לו חשמל, נשק (כן!), מזון, תנועה, כל מה שמתניע טרור ורצח. במלחמה מטילים מצור. זה לא רק לגיטימי. זה חלק בלתי נפרד ממנה. כך נוהגים עם אויבים, אם אנחנו לא צ'כוסלובקיה 1938. כי אם אנחנו כן, אזיי יהיה גורלנו כגורלה, גם אם נתניהו יבטיח לאורי אריאל לבנות אלפי יחידות דיור.
טיהור השפה הוא תנאי ראשון. ועתה, לאחר טיהורה, נוכל לסלק את השורות היצוקות ולנסח מחדש את שהתרחש באמת: שליטי המדינה החליטו לשחרר רוצחים ערבים ניאו-נאצים, בכניעה לדרישת משַלחם, ראש הרשות הניאו-נאצית, מכחיש השואה, מתכנן ומממן רצח ילדי מעלות וספורטאינו במינכן (1973), רשות הממומנת על-ידי המדינה שאזרחיה היהודים נרצחו על ידו בכוונת מכוון. בכך התמלא התנאי המוקדם שאיפשר שיחות על תנאֵי השמדת המדינה.
לזה אחיי היקרים הסכמתם, גם אם הצבעתם נגד.
וכאן אני מגיעה בכאב לב לעיקר:
רבים תהו מדוע לא טרקתם את הדלת ולא ברחתם ממקום העבירה. אני מנחשת, ונדמה לי שאינני טועה, שכמו בהחלטת הגירוש של תשס"ה, קיבלתם את הדין, משל היה זה אסון טבע שאי-אפשר להינצל ממנו, אלא רק למַזער נזקים. אם כך הדבר, הרי חזרתם על אותה הנחה שגויה שלא איפשרה לכם אז להילחם באמת על בתיכם. בעניין שחרור אסירים נדמה לכם שעוד הרווחתם ממנה. כביכול, אם אי-אפשר להתנגד, מצטרפים. ובתנאים שלנו. והנה מתפרסמת היום העסקה, והיא מעלה אסוציאציה מימי משפט קסטנר: דם תמורת סחורה. אני יודעת. מלים נוראות. אבל זה הדבר. שחרור הרוצחים תמורת עוד דונמים ועוד בתים ביו"ש. נכון, לא הכל דומה. בעסקת "דם תמורת סחורה" של הצורר אייכמן, היה אולי סיכוי להצלת מאות אלפי יהודים. בעסקה הנוכחית יש סיכוי לרציחות רבות נוספות, הן משום שהרוצחים משוחררים והם ישובו לרצוח (כך מהניסיון), והן מפני ששחרורם יוכיח להם ולכל רוצח ניאו-נאצי פוטנציאלי, אותו מכין הד"ר להכחשת השואה מגיל הגן, שישראל אולי חזקה בטנקים ומטוסים והייטק, אבל חלשה בשימוש בכללי מלחמה.
ברוחו של אורוול: מתנהגת כאילו "מלחמה היא שלום".
ואני מוסיפה- חלשה גם במוסר.
כי אם בארזים נפלה שלהבת, היא תתפשט ותאחז בכל אזובי הקיר, גם אם לא התכוונתם לכך. לא פירקתם את הממשלה. ולא תשכנַענה אותי עוד כמה שורות יצוקות כגון: במקומנו היו באים ש"ס ו
שלי יחימוביץ; נמשיך "להשפיע מבפנים"; אילו עזבנו, היה הרבה יותר גרוע;
ומעניין לעניין באותו עניין. חוק משאל העם שיזם ראש מפלגתכם והתגאה בהצלחתו להעבירו כחוק יסוד, אינו אלא עוד אבן פרגמטית שלכאורה בונים איתה בניינים, ולאמיתו של דבר היא הורסת עקרונות ואחריהם את הבניינים. הנה, הסחורה תמורת דם מכאן, ומסירת חלקי א"י וגירוש נוסף בהסכמת ה"עם", מכאן.
אם לא שמתם לב, מצווה (בנייה) הבאה בעבירה (שחרור רוצחים), עונשה (הרס וגירוש) מידי ה"עם".