מצמררות הן שיחות השלום, המתנהלות לפרקים בין מדינת ישראל כמדינת היהודים, לבין האויב הערבי הלאומני המבקש להשמידה. הן שוב מזכירות לי את רדיפת השלום בחברון תרפ"ט.
את זרעי הפורענות של תהליך השלום הקטלני, ניתן למצוא דווקא בהתיישבות היהודית בחברון. באביב תר"פ (1920) נוסדה, ביוזמת ראשי העדה היהודית בחברון והמושל מייג'ור אברמסון, 'אגודה לידידות יהודית-ערבית'. מטרתה הייתה ליצור מפגשים בין יהודים לערבים בתיווך בריטי. האגודה אף הקימה מועדון שבו היו מתכנסים בכל ערב יהודים וערבים וגם כמה נוצרים שהיו פקידים ואזרחים ממשלתיים. האגודה התקיימה קרוב לשנתיים, אך דעכה והמועדון נסגר. כך היה וכך יהיה.
דוד אבישר, יליד חברון ופעיל ב'הגנה' בירושלים של שנות ה-20, מתאר יחסי שלום בין ערבים ליהודים, המתקיימים בעקבות השתדלותם העקבית של היהודים לחיות בשלום עם שכניהם הערבים - כשלום מוסווה כניעה וחנופה. זאת למרות, שיהודי חברון והמבקרים מבחוץ סבלו השפלות נוראות מצד ערביי העיר בלי יכולת להגן על עצמם. צעירי היישוב, שלא היו שבויים באווירת הפחד וההשפלה, התעוררו להגנה עצמית ויזמו גם הגנה על המבקרים התיירים.
ספר 'תולדות ההגנה' מלמדנו שערב מאורעות תרפ"ט, ביום חמישי, 22 באוגוסט 1929, נשלחה כיתת 'הגנה' קטנה לחברון, בין עשרת הבחורים עם נשק ופצצות היו דזיגה נשר ויעקב ברגר, וכן שתי בחורות, אחיות לעזרה ראשונה, שושנה גרשונוביץ ודינה בעהס. הם באו כדי לטפל בהיערכויות הביטחוניות לקראת המאורעות הצפויים. חברי הקבוצה נתקלו בהתנגדות נחרצת של ראש הקהילה, אליעזר דן סלונים, מנהל בנק אפ"ק - הבנק היחידי שהיה בחברון, שצעק עליהם וחירף אותם, וטען שאין הקהילה זקוקה לסיועם, כי הערבים נתונים בידיו וזקוקים לקרדיט ולא ירימו נגדו יד, ונוכחות 'ההגנה' בעיר רק מגבירה את המתח שבין העדות. ביום שישי, בלחץ המשטרה הבריטית, עזבה הקבוצה את העיר. לאחר סילוקם אירעה השחיטה הנוראה. בשם הרב סלונים, נטען, כי לא היו הדברים מעולם.
חברי הגנה נוספים ניסו למנוע את השחיטה ביהודי חברון, ביניהם סעדיה קירשנבאום ואהרון חיים כהן, כשזה האחרון נחשב למסתערב היהודי הראשון ומהחשובים והנועזים שבהם. בלהט התנגדותם של ראשי הקהילה לעובדות המוצקות המספרות על מזימת הערבים לשחוט את יהודי חברון, הם הגדילו לעשות והביאו להוכחת צדקתם כמה ערבים מנכבדי חברון שדיברו דברי שלום והתחייבו לשלום היהודים, ובראשם את ג'דווי ערפה שר"י, מנהיג ערבי מ"ידידיו" הקרובים של דן סלונים ז"ל הי"ד. באותה הזדמנות הוציא דן סלונים מקופת הברזל שלו אקדח בראונינג ברישיון שהיה ברשותו והראה אותו, ואומרים שבאקדח זה הרגו "ידידו הערבי" זה עצמו, כעבור ימים אחדים.
היו בין אנשי חברון גיבורים שנלחמו על חייהם ועל חיי יקיריהם, כמו שני בני חייכל, אליהו דב וישראל אריה הי"ד. את מלחמתם לחמו בידיים חשופות או בכלי מטבח. אילו היה בידי צעירי חברון היהודים נשק באיכות ובכמות מספיקות, ואילו היו מיומנים בשימוש בו, לא הייתה קהילת חברון נשחטת ונכרתת.
אלו הם לקחי הפורענות של רדיפת השלום הקטלנית של יהודי חברון תרפ"ט. ואכן, לאחר חג הפסח של שנת תרצ"א חודש היישוב היהודי בחברון. מנהיג השבים הרב חיים בג'איו זצ"ל, מהדמויות המרכזיות בקהילה הספרדית בעיר, היה מפוכח ונקט מנהיגות מפוכחת בסימן שיתוף פעולה מלא בין ראשי היישוב בחברון לנציגי ארגון 'ההגנה'. בין הנשים שעבדו במסירות נפש בפעולות ההגנה העצמית בחברון המתחדשת באותה שעה, בלטה במיוחד האישה האצילית רבקה אבושדיד ז"ל, שכמה מבני משפחתה נספו בטבח יהודי חברון תרפ"ט. אין ספק כי לקח מאורעות תרפ"ט נלמד היטב כבר אז, וחייב להילמד כיום, ובמיוחד על-רקע חוסר האמון במנהיגות ובאוכלוסיה הערבית בחברון ובארץ ישראל כולה.