הבעיה העיקרית של החברה הישראלית

מרכז טאוב פרסם סיכום של החברה הישראלית, בצורת מצגת האמורה להוכיח כי "היא מתקדמת כבר עשרות שנים במסלולים כליים-חברתיים שאינם בני קיימא". יש בו בסיכום הרבה מאוד נקודות אור. אבל מה שמעניין בו הוא כמה נקודות חושך, על-פי דעתו של המרכז. נתבונן במספר ציטוטים ותמונות שבהן בולטת השונות של ישראל מן המדינות שאליה היא מעדיפה להתייחס - מדינות OECD. בעמוד 11 במצגת מופיעה כלכלת ישראל כוורודה ביותר בין מדינות המערב, עם ההשפעה המזערית ביותר של המשבר הכלכלי של 2008, והגידול האמיתי הגבוה ביותר בתוצר הלאומי בשנים אלו. ההסבר הטוב ביותר לתופעה זו מצוי בעמוד 49 שבו מוצגת עלות רכישת דיור חציוני לעומת הכנסה חציונית בישראל. בישראל היא כמעט פי-3 גבוהה יותר מאשר בארצות-הברית ופי-2 מאשר באירלנד. בהתאם, שיעור הבעלות על דיור ירד ב-15 אחוזים תוך עשור. האם זה טוב או רע? מצד אחד נדרשות יותר שנות עבודה לרכישת דיור, מצד שני, מקומות דיור אינם ננטשים ואין משבר משכנתאות הממוטט את הבנקים. בעמוד 12 מוצגת צמיחת התוצר לנפש בישראל על פני 40 שנה. מתברר כי הצמיחה קבועה עם שונות קטנה ביותר. כל חוקר היה מתברך בשרטוט עם סטיות כה קטנות מן התחזית. לעומתו, גראף התשואה של הבורסה האמריקנית או האירופית נראה כמסע מטורף ברכבת הרים. עמוד 13 הוא הוכחה מרשימה לנכונות המדיניות הכלכלית של ישראל. היחס בין החוב הלאומי לתוצר הלאומי התהפך, כך שכיום יחס חוב /תוצר הוא מן הנמוכים בעולם. זאת בכיוון ההפוך לרוב מדינות המערב שהכפילו את היחס בתוך שני עשורים וביתר שאת בחמש השנים האחרונות. ההסבר ניתן בעמוד הבא, שבו נצפית צמיחה מרשימה של התוצר לנפש לעומת הוצאה די קבועה של הממשלה, דהיינו ריסון תקציבי. לאור מבחן תוצאה כה חיובי זה, קשה עוד יותר להבין את הפסימיות שמייחס המרכז למגמות הכלכליות חברתיות בישראל, וניתן לראותה רק שיקוף של מאוויי הכותבים למדיניות אחרת, גרועה יותר במבחן התוצאה, של מדינות המערב. כלל נקוט בבנקאות הוא שכאשר נטל החוב נמוך וקצב הצמיחה גבוה, הריבית על הלוואות, המשקפת את הסיכון של אי-החזר, נמוכה יותר. והנה הפלא ופלא, מדינת ישראל משלמת ריבית מן הגבוהות בעולם, פחות מיוון ואיטליה פושטות הרגל, אך יותר מן הממלכה המאוחדת, שחובותיה הרבה מעבר ל-100 אחוזים מן התמ"ג, והרבה יותר מיפן הסובלת מיחס חוב/תוצר של 232 אחוז! כיצד להסביר חריגה זו? הייתכן שלגורמים המלווים יש מידע סודי על אסון הממשמש ובא? האם הבנקאות הבינלאומית חוששת שאיומי ארגון המדינות המוסלמיות להחליף את ישראל בפלשתין עלול להתקיים? אין הסבר אחר לסיכון הגבוה של ישראל לעומת הביצועים הכלכליים שלה. בעמוד הבא של המצגת מוסברת המשמעות של החזר חוב בריבית כה גבוהה: תשלומי ריבית ועמלות שערכן כמו כל הבור התקציבי שעליו מדבר שר האוצר לפיד השכם והערב - 36 מיליארד שקל. מצד שני, על-פי פרסומי בנק-ישראל, ישראל מחזיקה ביתרות מטבע חוץ של למעלה מ-78 מיליארדי דולרים, (כ-300 מיליארד שקל) המושקעים בכלים המניבים אפס עד מעט מאוד תשואה. דומה הדבר למשק בית המחזיק חסכונות בתשואה אפסית ומשלם עבור משיכת היתר ריבית של השוק האפור. אולי כדאי להקדים את פרעון החוב למלווים שאין להם ביטחון באורך ימיה של מדינת היהודים ולחסוך את ריבית העושק שהם גובים?

האם השוויתם עם נורווגיה?

העובדה שבישראל יש מוסדות אקדמיים טובים וחדשנות יוצאת מן הכלל ידועה לכל ומודגמת בשרטוטים. העובדה שיש קשר ישיר בין רמת השכלה ובין רמת הכנסה גם היא מן המוסכמות. כיצד זה שערך התוצר לשעת עבודה ישראלית לנפש נמוך מאוד? כיצד זה שהוא הולך ונסוג (על-פי השרטוט בע' 20)? הכל מתברר בעמודים הבאים המראים את תמונת התעסוקה בישראל. הגרף המדהים ביותר מצוי בעמוד 22 שם צולל שיעור המועסקים בקרב גברים יהודים חרדים בגילאי העבודה ל-35 אחוז. כלומר, 65 אחוז של אבטלה מרצון, שהוא מצב שאין לו אח ורע בעולם המערבי, גם במדינות חדלות הפירעון. שיעור התעסוקה שלהם מקביל לגברים שהשכלתם היא ארבע שנות לימוד, עדות לאיכות המזעזעת של בתי הספר החרדיים לבנים. גם הממצא ששיעור התעסוקה של גברים הולך ויורד עם הדורות, מוסבר בעיקרו בגידול בשיעור החרדים באוכלוסיה ובנטייתם הגוברת שלא להשתתף בשוק העבודה. לעומת זאת שיעור תעסוקת הנשים הולך וגדל, עד לרמה הדומה לזו שבמדינות המערב, ביחד עם רמת ההשכלה ההולכת ומתעצמת. היכן הנשים החרדיות בתמונה זו? השתתפותן בכוח העבודה מזנק עד כדי 60 אחוז! אם לא די בכך שלנשים החרדיות יש פריון הילודה הגבוה ביותר בעולם המערבי, הרי שהשתתפותן בשוק העבודה כמעט כופלת את שיעור ההשתתפות של בעליהן - אבסורד שאין כדוגמתו בעולם המערבי. שיעור התעסוקה של הנשים המוסלמיות נמוך מאוד, כ-20 אחוז - עוד נטל על צווארו של פריון העבודה בישראל. הדוח מראה כי בניגוד לעמדות הרשמיות של ארגוני המורים, אין קשר בין ריבוי שעות לימוד לבין התוצאות על-פי מבחנים בינלאומיים. ושוב, ההסבר נעוץ ברמת הלימוד הכה נמוכה של המגזר החרדי. למרות שעות לימוד אינסופיות, הכישלון בהבנת הנקרא ופתרון בעיות לוגיות גורר את הממוצע הישראלי במבחנים הבינלאומיים אל מתחת לחציון העולמי. אין פלא: אחוז החרדים בחינוך הולך וגדל, מ-10 אחוזים לפני שני עשורים לקרוב ל-30 אחוז כיום בבתי ספר היסודיים. מרכז טאוב שואף לגלות את ערוותה של ממשלת ישראל בנתונים של יוקר המחייה. חלב וביצים יקרים פה ב-44 אחוז לעומת ממוצע OECD. האם הדבר משקף את תאוות הבצע של המשווקים הישראלים או את הסובסידיות הענקיות של השוק האירופי המתבטאות בזינוק בחוב הלאומי? כביש האגרה יקר פה יותר מבארה"ב. האם הנתון כולל את הקטע שהוא ללא תשלום? האם השוויתם עם נורווגיה? מחיר הבנזין משקף יתר מס לעומת ארה"ב. האם המחיר של אחזקת חילות ארה"ב במפרץ הפרסי, באוקיינוס השקט ובים התיכון, שרובם קשורים לאבטחת נתיבי הים, אינו מתבטא אומנם במחיר הבנזין, אך מתבטא היטב בחוב הלאומי שהוא יותר מ-100 אחוז מן התמ"ג? צפוף אצלנו בכבישים, עד פי 2.5 מדנמרק. האם עובדה זו משקפת מציאות פוליטית של מדינה ברוחב 15 ק"מ? אין שימוש מספיק בתעבורת רכבת למשאות. האם זה משקף מדיניות אנטי-חברתית, או את חוסר הרצון לסמוך על עוד מונופול ממשלתי היוצא לשביתות פראיות השכם והערב? בנושא הבריאות, שוב מציג המרכז דבר והיפוכו. אף על-פי שמספר המיטות לנפש, מספר הרופאים לנפש וההוצאה הציבורית לנפש הולכות ויורדות, הרי שתוחלת החיים עולה ותמותת תינוקות יורדת, בעוד שמספר הלידות חי מזנק בכל שנה לכדי הפריון הגבוה ביותר בעולם המערבי. המסקנה המתבקשת היא כי ההסטה ההדרגתית של ההוצאה לבריאות מן הכיס הציבורי אל הכיס הפרטי משפרת את התוצאות הסופיות, בניגוד לתחזיות ולמאוויים של מרכז טאוב. נושא הדגל של מכוני מחקר חברתיים הוא הקיפוח החברתי, שאותו אפשר, לכאורה, לתקן באמצעות הוצאה ציבורית גדולה יותר. שרטוט המפתח בעמוד 72 מוכיח כי הספק העיקרי של שירותים חברתיים במדינת ישראל הוא המגזר השלישי, ולא תקציב המדינה. אכן זוועה. ברור אם כך שמספר הנזקקים והמסכנים יאמיר. והנה בעמוד הבא מתברר כי ככל שהתוצר הלאומי לנפש עולה, כך שיעור השירותים החברתיים לנפש נשאר קבוע, ואולי אף יורד! רוצה לומר, שככל שהאוכלוסיה תעבוד יותר ותייצר יותר הכנסה, כך הצורך בתמיכה יורד. פשוט מדהים! דמי האבטלה בישראל נמוכים יחסית, רחמנא ליצלן, בעוד שספרד נהנית מן השיעורים הגבוהים ביותר. האם ייתכן כי זהו הסוד לתעסוקה הגבוהה בישראל ובארה"ב, בעוד שספרד "נהנית" מ-25 אחוז אבטלה בגילאים שבין 35 ל-54 שנה, ו-50 אחוז אבטלה בין גיל 25 לגיל 34? בישראל התמיכה בציבורים בשארים חסרי ישע ובנכים היא מן הגבוהות בעולם. הייתכן כי הדבר מתאפשר בשל כך ששאר ההוצאות הציבוריות מרוסנות?

לעומת המערב - בעיות הכלכלה שלנו פתירות

המסקנות שמציג דוח מרכז טאוב הן עגומות. על פיהן, המדינה מתקדמת כבר עשרות שנים במסלולים חברתיים וכלכליים שפשוט אינם בני קיימא בעתיד. איכות החינוך היא במצב בעייתי ביותר. תמונת המאקרו הוורודה יחסית היא רק כיוון שמדינות המערב מצויות במשבר חריף אך זמני, וחזקה עליהן כי יתאוששו וישובו לצמיחה כמימים ימימה, בעוד שמדינת ישראל צועדת בתוואי ארוך טווח בעייתי. אלא שאני בבורותי כי רבה איני מצליח לראות את הבסיס ההגיוני לפסימיות שמביעים חברי צוות טאוב בשפת נכאים. כל התרשימים והעמודות מראים דווקא את ההיפך. התוואי שעליו צועדת מדינת ישראל הוא של התקדמות מדודה ועקבית לעבר שיפור מעמדה. לאור השרטוט האחיד להפליא של עלייה רצופה בתמ"ג לנפש, קשה להבין על סמך מה טוענים מחברי הדוח של מרכז טאוב כי התקדמות זו אינה בת קיימא. לאור ההיפוך ביחס חוב לתוצר - מבחן תוצאה כה חיובי של הכלכלה הישראלית - קשה עוד יותר להבין את הפסימיות שמייחס המרכז למגמות הכלכליות חברתית בישראל, אלא כשיקוף של מאוויי הכותבים למדיניות אחרת, גרועה יותר במבחן התוצאה, אך "חברתית" יותר, של מרבית מדינות המערב. הייתכן שיש להם מידע מוקדם אודות אירוע אסוני גדול יותר מכל מה שידענו מאז הקמת המדינה? אולי הקמת מדינת טרור חמושה לצד מדינת ישראל? או פצצת אטום המורכבת לעת הזו על טיל אירני? ללא מידע כזה, לא ניתן להבין תחזיות כה עגומות - אלא כמשאת נפש של הכותבים שאינם מרוצים מן ההצלחה של מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית. בניגוד למרבית מדינות המערב שחולייהן הם כה יסודיים עד כי לא ברור אם יוכלו להירפא, במדינת ישראל הבעיות חריגות ביותר על-רקע ההצלחה של כלל החברה. בעיה מספר אחת היא גברים חרדים, בעיה מספר שתיים היא נשים מוסלמיות ובעיה מספר שלוש היא חוסר היענות לדרישות השוק מבחינת דיור. סלקו את שלושת הגורמים הללו מן התרשימים, והרי לכם מדינה מובילה בכל קנה מידה. ושוב בבורותי הרבה, ולאחר נבירה בנתונים המוצגים, לא הצלחתי למצוא את ההנמקות להנחה כי כלל העולם המערבי, זה שכלכלתו התכווצה קשות ועדיין לא יצאה מן המשבר, יתאושש חיש קל וישאיר את ישראל מאחור. אף אחת מן הבעיות העיקריות של העולם המערבי לא נפתרה בחמש השנים האחרונות. הבעיה הקשה ביותר, של דמוגרפיה הפוכה, שבה מספר הנתמכים מאמיר ומספר המצטרפים לכוח העבודה (שאינם מהגרים צרכני שירותים חברתיים) מצטמצם, לא רק שאינה נפתרת, היא רק מחמירה. מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי השומרת על דמוגרפיה בריאה, שיש בה חזון לצמיחה והצלחה. היא בין המדינות היחידות שהצליחו לרסן את תאוות המגזר הציבורי ללוות עוד ועוד כסף על חשבון העתיד. מוזר, אבל דווקא את התרשים הזה, של הדמוגרפיה הבריאה, בהשוואה לכל מדינה מערבית, לא נמצא ב-85 עמודי הדוח המהוקצע. לאחר בידוד המשתנים הפוגעים בתמונת ההצלחה (גברים חרדים, נשים מוסלמיות, חוסר בקרקעות לדיור) קל מאוד להציג פתרונות. גברים חרדים: ביטול המימון לבתי ספר שאינם מלמדים מקצועות ליבה, ביטול המושג של "תורתו אומנותו" והשוואה של חובות וזכויות לכלל האוכלוסיה היהודית. נשים מוסלמיות: ביטול המימון לבתי ספר שאינם מלמדים מקצועות ליבה, השוואת זכויות וחובות, כולל התנייה של ביטוח בריאות בעבודה. מגבלות מלאכותיות על שוק הדיור: פתיחת קרקעות שאינן חקלאיות או שמורות טבע לבנייה, בלא שים לב למגבלות פוליטיות. בעיקר מדובר באדמות הטרשים של ההר המרכזי והנגב. בסופו של דבר כל הבעיות הללו ייפתרו, בלחץ חברתי זה או אחר. מה שלא נפתר הוא הפסימיות האינסופית של אקדמיה הישראלית, הצופה לנו שחורות נגד כל העדויות, ודורשת שינויי מדיניות על-פי משנתה גם כאשר זו מביאה לקריסתן של כלכלות גדולות והרבה פחות מאותגרות מזו הישראלית. הגיעה העת לפתור בעיות אמיתיות, ולהביט אל העתיד מתוך ראייה נכוחה ששיבת ציון היא הדרך הנכונה אל עתיד טוב לעם ישראל