אהוד ברק אהב לחזור על ההשוואה בין הליכוד לעבודה. "בליכוד", חזר ואמר, "התחלפו ארבעה מנהיגים מאז הקמת המדינה: בגין, שמיר, נתניהו, שרון. בעבודה התחלפו ארבעה מנהיגים תוך ארבע שנים".
בליכוד, כאמור, אין טוענים לכתר. בעבודה נשאר השבוע אחד מתוך שלושה – בוז'י הרצוג.
איתן כבל ו
אראל מרגלית, שיכלו לכפות סיבוב שני בפריימריז על ראשות המפלגה, ויתרו על ההתמקחות שלאחר הסיבוב הראשון, והקרב על ראשות העבודה הפך לדו-קרב בשלב מוקדם. זה הישג כמעט חסר תקדים להרצוג: בעבודה אוהבים להתעקש על ההתמודדות עד לרגע האחרון.
על פניו ליחימוביץ' יש רוב בסיעה. הח"כים סתיו שפיר,
אבישי ברוורמן,
מיקי רוזנטל,
משה מזרחי,
נחמן שי ו
מיכל בירן תומכים בה. עמר בר-לב עומד לתמוך בה גם כן. איתן כבל ואראל מרגלית תומכים, כאמור, בהרצוג. מירב מיכאלי,
איציק שמולי, בנימין (פואד) בן-אליעזר וחיליק בר שומרים על נייטרליות. בן-אליעזר – כי לא יאה לזקן השבט לנקוט צד. חיליק בר – כי אסור למזכ"ל המפלגה לנקוט צד. מיכאלי ושמולי – משיקולים פוליטיים. בן-אליעזר, כך מעריכים בסיעה, יסייע בשקט להרצוג. חיליק בר יסייע בשקט ליחימוביץ'. שניהם בעלי השפעה. למיכאלי יש זיקה פוליטית לאיתן כבל, ועל כן היא נמנעת מלתמוך ביחימוביץ'. באשר לשמולי, הוא זוכה לתמיכה בשני המחנות, ואולי עדיף, מבחינתו, לשמור על בסיס הכוח.
בחלוקה גסה ניתן להגדיר את החלוקה בין יחימוביץ' להרצוג, שניהם ילידי 1960, כחלוקה בין החדשים לוותיקים. זוהי החלוקה בסיעה וזוהי החלוקה המשוערת בגוף הבוחר, בקרב מתפקדי המפלגה.
בעבודה יש היום 57 אלף בעלי זכות בחירה. כשברק עזב את המפלגה, נשארו בה 18 אלף איש. יותר מ-30 אלף הצטרפו במפקד שנערך לאחר מכן – שחלקם הגדול, אלה המוגדרים כמִתפקדים החופשיים, באו כתומכי יחימוביץ'. כש
עמיר פרץ עזב ל'תנועה' של
ציפי לבני, עזבו כ-9,000 מתפקדים. לאחר מכן התפקדו כ-3,000. הקְרב אינו בסיעה, אלא בפריימריז. על כן, יחסי הכוחות הקובעים הם יחסי הכוחות בקֶרֶב המתפקדים.
התמונה בגוף הבוחר אינה ברורה. קשה לקבוע כמה אנשי עמיר פרץ נשארו בעבודה, ואם הם ילכו אחר בן בריתו של פרץ לשעבר, איתן כבל. לאראל מרגלית יש כאלף מתפקדים. ההנחה הרווחת היא ש-18 אלף הוותיקים יתמכו בהרצוג, והרוב המכריע של החדשים – ביחימוביץ'. הוותיקים מאוגדים יותר ומאורגנים יותר, על כן אחוז ההצבעה בקרבם צפוי להיות גבוה יותר – כתשעים אחוז. מה"חופשיים" יגיעו כשבעים אחוז. אם החישוב נכון, זה מעניק כ-16 אלף קולות להרצוג וכ-20 אלף ליחימוביץ' – פער משמעותי לטובתה.
אבל חל כרסום בתשתית כוחה של יחימוביץ'. כך למשל מזכ"ל הנוער העובד והלומד של העבודה, פסח האוזפטר, שתמך ביחימוביץ', מעביר את תמיכתו להרצוג. לא כל אנשי התנועה ילכו אחריו, אבל הוא מביא להרצוג את הכוח הארגוני. ובל נשכח את גולת הכותרת, יו"ר ההסתדרות
עופר עיני, שמסתייג מיחימוביץ' מאז דחתה את ההצעה להצטרף לממשלת נתניהו. בסביבתו של הרצוג בונים על תמיכתו הגלויה של עיני, שבינתיים לא הביע את עמדתו בגלוי.
במפלגה יודעים לספר כי עיני הוא שהוריד את כבל ואת מרגלית מהמרוץ, מתוך מטרה לפגוע ביחימוביץ'. לכבל הוא הבטיח, לכאורה, את תמיכתו במרוץ על ההסתדרות בעתיד, ועל אראל הוא לחץ שיפרוש. יש בסיעה מי שמעריכים כי עיני עוד עשוי לשנות את עמדתו לקראת הפריימריז, ולחבור למי שיצטייר כמנצח.
דבר אחד ברור: מועמדותו של הרצוג מדברת אל הוותיקים לא רק משום שיחימוביץ' הביאה איתה ח"כים חדשים משלה ולא רק משום שלא סיפקה את הסחורה בקלפי – 15 מנדטים נחשבים לכישלון. יחימוביץ' לא סיפקה את הסחורה הפוליטית כשלא הכניסה את העבודה ל
ממשלה. אולי ח"כים חדשים אינם רוצים כבר עכשיו להיות שרים, אבל פעילים ותיקים מתגעגעים לעטיני השלטון מהם נותקה המפלגה. מסתמן קרב צמוד.
אם נתניהו יציג פתרון ביניים מדיני, הוא יספק להרצוג סיבה מצוינת להצטרף לקואליציה. הרצוג כבר היה שם, ובשונה מיחימוביץ', הוא יידע לחיות עם ההתנהלות הכלכלית של נתניהו. אם הרצוג ייבחר לראשות המפלגה, האפשרות שייכנס לממשלה, כך מאשרים בכירים בליכוד, היא סבירה בהחלט.
