ה-5 אוקטובר 1973, ערב יום הכיפורים תשל"ג: ראש ענף המעצמות במחלקת המחקר באמ"ן מכנס אותנו, ראשי המדורים וקציני המחקר ובפיו מסר חד-משמעי, הסורים והמצרים בהיערכות חירום חסרת תקדים. פענוח גיחת הצילום האחרונה לאורך תעלת סואץ מעלה ממצאים מדאיגים ביותר, שאלמלא העומק האסטרטגי שמקנה לנו חצי האי סיני ובצפון, רמת הגולן, היה הדרג המדיני מנחה לגייס את מלוא מערך המילואים של צה"ל.
לילה קודם היה ענף המעצמות באמ"ן, גוף המחקר האחראי להפקת לקט המודיעין המיוחד (הידוע בכינוי "צבעוני") שניתח את הפינוי הפתאומי והחריג של בני משפחות היועצים הסובייטים ממצרים ומסוריה, והעריך בסבירות גבוהה, כי סיבת הפינוי מקורה בחשש מפני מהלך התקפי ישראלי.
אני, סגן טרי, שנערכתי לצאת לבית הורי באשקלון לציין את צום יום הכיפורים, שיניתי דעתי בו במקום, מחשש שמא לא אוכל להתייצב ביחידתי בנסיבות של הזנקה במהלך הצום, מחשבה שהצדיקה עצמה בסופו של יום.
למרות הכל, בצהרי ה-5 אוקטובר, הייתה תחושה של רגיעה מסויימת, מעין השקט שלפני הסערה, ולמעט קצין תורן שנותר ביחידה, התפזרנו, איש איש לביתו, הגם שהתחושה כי משהו בלתי שגרתי מרחף באוויר הניעה צורך כמו טבעי, להתקשר מדי כמה שעות אל התורן המשועמם כדי להתעדכן.
צלצול הטלפון בשעה שש בבוקר של יום הכיפורים כבר בישר רעות, בפרט כאשר הקצין המתקשר היה שומר שבת אדוק. עד מהרה התקבצו ביחידה לבד מן הסגל הסדיר גם עשרות אנשי מילואים, רובם ללא תכלית ייעודית של ממש, אולם כך תורגם המושג "גיוס כללי", כחלק מהאנדרלמוסיה שאחזה בכל.
כולנו מיקדנו מבט אל השעון, על בסיס הפרפרזה לידיעת מקור הצמרת, לפיה, מתקפת האויב צפויה בסמוך לשעה שש בערב; הנחת העבודה הכמו-טבעית הייתה, שהדרג המדיני נוקט בכל הצעדים הנדרשים לבלום כל מהלך התקפי של האויב, מה גם שהכוחות הסדירים של צה"ל פרוסים על-פי תוכניות המגננה המפורטות.
צופרי האזעקה שקרעו את האוויר בסמוך לשעה 14:00, היכו בתדהמה את יושבי המטכ"ל, והחלה מעין התרוצצות בלתי מאורגנת בעליל, כאשר קציני המחקר אוספים עזרי מודיעין מכל הבא ליד בדרכם למשרדים שהוקצו להם ב"בור" הפיקוד בקרייה. קצינים בכירים רבים עוד מילמלו לעצמם בירידה במדרגות בניין המטכ"ל, "לא יכול להיות", "המדובר בוודאי בטעות", ואילו אחרים היו נחרצים בקביעה כי צה"ל ינפנף את הפולשים בתוך שעות.
באחת התנפצה לרסיסים הקונספציה שעל בסיסה נשענה ההערכת המודיעין של "הסבירות הנמוכה מנמוכה" ובעוד האחראים לה מתקשים לעכל את מימדי השבר, מצאו עצמם חיילי צה"ל במעוזים לאורך תעלת סואץ ובמוצבי רמת הגולן אל מול מציאות של חיים או מוות במלוא מובן המילה.
במהלך ימי הלחימה בחזית, נחשפנו במסדרונות "הבור" לגיבורי תהילת העבר ברגעי השפל שלהם, כאשר סבר פניהם משדר סממנים של אובדן עשתונות וחדלון. היינו עדים גם לרגע של התעלות ותקווה בליל ה-15-14 באוקטובר, עם היוודע דבר צליחת התעלה ותקיעת היתד על אדמת אפריקה. בהמשך כבר ניכרו אותות המהפך שהסתמן בחזית המצרית והסורית כאחת, וצלילי הסימפוניה החמישית של בטהובן, שהושמעו מעל גלי האתר, כמו-התאמצו להטמיע בתודעה הקולקטיבית סוג של מסר מנצח.
אקורד הסיום של המלחמה היה בו כדי להקהות מעט מתחושת הכישלון האסטרטגי שהיה מנת חלקנו אנו אנשי הסוד, תולדת ההפתעה המודיעינית, אשר לימים הודבק לה ולכישלון האג"מי המושג האלמותי - מחדל, בבחינת רעידת אדמה בכל קנה מידה. אולם חרף הרצון הנורמטיבי להדחיק את מראותיה של מלחמה זו ברבות השנים, אין היא מרפה, והדיה ממשיכים להכות שנה אחר שנה, כאילו היה זה אך אתמול. סיפורי גבורה מסמרי שיער, אל מול "הלבנת" פרוטוקול נוסף מעדות קברניט זה או אחר, של אותה מלחמה, בפני "ועדת אגרנט".
ברבות הימים ובעיקר לאחר מינוי לתפקיד מרכזי שיש לו נגיעה לתחום ההתרעה, גמלה ההחלטה לנסות להשלים את תמונת הפסיפס, שרבים מחלקיו כבר הונחו על לוח ההיסטוריה, פרי מלאכתם של מומחים מהאקדמיה, כמו גם של יוצאי קהילת המודיעין. דומה כי מחדל הפתעת יום הכיפורים תשל"ג ימשיך להצית את הדמיון, כאשר עובדות, מחד-גיסא, ומלחמות "אגו", שלא נס ליחן, מאידך-גיסא, ישמשו בו בערבוביה.
כך או אחרת, דומה כי איש כבר אינו מפקפק בתובנה לפיה הפתעת מלחמת יום הכיפורים היא בבחינת הישג מרשים של ההנהגה המצרית בראשות הנשיא אנואר אל-סאדאת, ככל הנראה מן ההישגים הבולטים בהיסטוריה הצבאית של כל הזמנים. הכישלון המודיעיני הישראלי, הוא לפיכך קולוסאלי, ולא רק בשל הצלחת מבצע ההונאה האופרטיבי המורכב והמתוחכם של צבא מצרים, שנמשך עד סמוך לפרוץ מעשי האיבה ב-6 אוקטובר 1973. ה"בון טון" הרווח לאחרונה בציבוריות הישראלית המנסה לתלות בהנהגה המדינית הישראלית, "סרבנית השלום" לכאורה, את קולר האחריות להשתלשלות האירועים שהניעו את מצרים וסוריה לפתוח באש, הוא ככל הנראה בבחינת "הדרך הקלה" להבנת מה שקרה ומדוע. משקלו הסגולי של הכשל המודיעיני האסטרטגי, על כל מרכיביו, הוא ככל הנראה "אם כל חטאת", גם אם אנו נוטים להדחיק תובנה זו.