אילו הייתי תושב רמת השרון, והיה מובא לידיעתי שראש העיר שלי חשוד בפלילים, ספק אם הייתי מצביע בשבילו. אילו הייתי תושב נצרת עילית והייתי קורא על החשדות נגד ראש העיר שלי, הייתי מצפה שהתפטר מעצמו, עד שתוכח חפותו (באופן אישי, מאמין בחפותו), ואם לא, בוודאי לא הייתי מצביע עבורו.
אבל אז בא הפסיקה חסרת תקדים של בג"ץ שכיסחה את הצורה לשני ראשי ערים נבחרים אלו והדיחה אותם מתפקידם. עכשיו, אילו הייתי תושב אחת הערים האלו הייתי מתלבט: מצד אחד, אי-אפשר לעבור לסדר היום אחרי פסיקה כזו של שמונה שופטים מכובדים. הבסיס לפסיקה ברור: מי שחשוד בפלילים, לא יכול לשאת במישרה ציבורית, בוודאי לא ראש עיר. מצד שני אסור לשכוח שנגד השניים יש רק כתבי אישום,וטרם נערך הליך משפטי כלשהו בעניינם. כלומר לא ניתנה להם הזכות להתגונן.
מה עשה בית משפט העליון.? שלא בכוונת מכוון חלילה, גזר את דינם עוד בטרם ניתנה להם הזכות לומר משהו. לא שחלילה אני מטיל ספק ביושרם של השופטים, ואני בטוח שכל מילה נשקלה כמה פעמים. אבל אני תוהה איזה משקל אם בכלל נתנו השופטים לעובדה שאנחנו קצת יות מחודש לפני מערכת בחירות לרשויות המקומיות?
בבחירות אלו, בניגוד לבחירות לכנסת, יש הצבעה כפולה, כלומר מצביעים באופן ישיר לראש העיר. התושבים בוחרים את האנשים שהם סבורים שהם מתאימים. מה עשו השופטים? לקחו ממני את הזכות להחליט אם אני בעד ראש העיר שבה אני גר או לא. חמור יותר: לקחו מהם את הזכות הבסיסית להגן על עצמם, זכות שניתנת לכל חשוד בערכאה הכי נמוכה בבתי משפט.
תופעה ידועה
מדובר כאן בתופעה שחוזרת על עצמה כל ארבע שנים. תפקיד ראש העיר הוא אחד התפקידים הקשים ביותר בשירות הציבורי והוא במידה רבה כפוי טובה. ראש העיר מטפל לא רק בניקיון עירו אלא במיקרו קוסמוס של הבעיותשל כל החברה הישראלית. לבעל המשפחה אין עבודה? יש מצוקה בבית? מס הכנסה הרגיז אותו? הוא הולך קודם כל לעירייה, לראש העיר ודופק לו על השלחן. מערכת החינוך בכיתה של הילדים לא טובה? ראש העיר צריך לתת תשובות, וכך עוד שורה ארוכה של שירותים ובעיות שרק הממשלה אחראית להם.
מצד שני כל ממשלות ישראל לדורותיהן מסרבות להעניק עצמאות תחיקתית וביצועית לרשויות המקומיות ולראשי הערים. משרד הפנים אוהב את ראשי הערים, תלויים בחסדיו, כפופים לשר הפנים לחסדיו ולשאיפותיו הפוליטיות.
כדי לתמרן ולהיות ראש עיר טוב אתה חייב ללכת בין הטיפות, לא להיות ילד טוב ירושלים. יכול להיות שזה יעלה לך במחיר אישי, כתבי אישום על חריגה מסמכויות, ואם חלילה מעדת, כמו שזה קרה להרבה ראשי ערים (לאו-דווקא לראשי רמת השרון ונצרת עילית) אז תשלם את המחיר, עד הסוף, אחרי שבתי המשפט יאמרו את דברם.
השאלה מדוע המחוקק מאפשר לראשי הערים שנחשדים בפלילים להיבחר היא שאלה חשובה אבל כל עוד החוק לא השתנה, צריכים בתי המשפט, המשטרה והפרקליטות להבין שחלק ממערך הבחירות של יריבים פוליטיים בשלטון המקומי הוא הגשת תלונות נגד ראשי ערים מתחרים. עצם פרסום התלונה גורם נזק בלתי הפיך. ואולי זה המסר המרכזי ששלחו 8 שופטי העליון לבית המחוקקים: שנו מהר את החוק, תעשו סדר, כדי שלא נצטרך אנחנו לקבוע מי יהיה ראש העיר של תושבים בערים שונות, במקום שהם יעשו זאת. ויפה שעה אחת קודם.
