רבותיי, האם באמת ובתמים השתגעתם?

מנהלת מחלקת המחקר של הרשות השופטת, ד"ר קרן וינשל-מרגל, פרסמה, הבוקר (יום ד', 9.10.13), במדור דעות של "דה-מרקר" מאמר שבו מלינה היא על כך, כי בפרסומים שונים הופצו נתונים שגויים, לפיהם כ-99% מהנאשמים בישראל מורשעים. ובכן, דעו לכם גבירותיי ורבותיי - ד"ר קרן וינשל-מרגל, מוכיחה שחור על גבי לבן כי רק כ-75% שהוגשו נגדם כתבי-אישום, הורשעו לבסוף. אתה הבנת את זה ברוך? על מה אתה מתרעם, בכלל? רק 75% ממי שהוגשו נגדם כתבי-אישום מורשעים, לבסוף. אז על מה הצעקה? ובכן, בואו נתייחס למהות במקום שנתייחס לנתונים סטטיסטיים, גרידא. ייתכן שהפרסומים שפורסמו, מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אינם נכונים וכותרות העיתונים שטענו, כי "כ-90% מהנאשמים המבוגרים בעשור האחרון הורשעו" או "הוגש נגדכם כתב-אישום? הסיכום שתורשעו הוא 90%", אינם נכונים ואינם מדויקים. אז מה? מישהו חושב שבמדינה שבה מורשעים רק 75% של מי שהוגשו נגדם כתבי-אישום, היא מדינה נורמלית? מישהו חושב שבמצב הדברים הקיים שבו מורשעים "רק 75% ממי שמוגשים נגדם כתבי-אישום", הוא מצב דברים שניתן לעבור עליו, בשתיקה ולסדר היום הציבורי? בכל הכבוד הראוי, למנהלת המחקר של הרשות השופטת, ד"ר קרן וינשל-מרגל, לא ברור לנו מה רוצה היא ומה רוצה הרשות השופטת, עד שכה אצה לה וגם/או לרשות השופטת, הדרך לפרסם "תיקון מהותי" זה, בעיתון. נו טוב. עכשיו גם תוקנה גם הסטטיסטיקה. מי יתקן - יחד עם זאת - את הלב השבור של המשפחה? מי יפצה את "המורשע הטרי", בגין הסבל שנגרם לו, לאחר שנאלץ הוא להודות, בגלל נסיבות אלה או אחרות, בעובדות ובאישומים הנכללים, בכתב-אישום - מתוקן או מקורי - שהוגש נגדו, כאשר במצב אחר, ראוי ותקין, לא היה מודה הוא בעובדות ובאישומים הנכללים בכתב-אישום שכזה. ברור, כי אם היו משנים את השיטה, הרי סטטיסטיקת ההרשעות הייתה יורדת פלאים ומחלקת המחקר של הרשות השופטת, הייתה יכולה - להתהדר, באמת ובתמים - באחוז נמוך יותר של הרשעות. ייתכן, כי במצב דברים שכזה, היה יורד אחוז ההרשעות, גם מתחת למפלס של 50% של מי שהורשעו בעקבות הגשת כתבי-אישום נגדם בבתי-המשפט השונים ברחבי הארץ. מרשימתה של מנהלת המחקר של הרשות השופטת, עולה, כי מתוך 31 אלף כתבי-אישום שמסתיימים בהכרעת דין, כ-28 אלף נאשמים מורשעים, לפחות באחת מהעבירות, שבהם הן הואשמו, בכתבי-האישום. עוד עולה מרשימה זו, כי, כ-90% מבין הכרעות הדין, הן הרשעות חלקיות או מלאות, כשרובן הן הרשעות המושגות, בעקבות הודאות באשמה של נאשמים, במסגרת הסדרי טיעון. בואו נקרא לילד בשמו. בשנים האחרונות, עבדה מכבסת המלים של הרשות השופטת, בכל הכבוד הראוי, שעות נוספות. המשפט "עסקות טיעון" נעלם מהשיג והשיח הציבורי ובמקומו עלה לסדר היום ביטוי מכובס וחדש - "הסדרי טיעון". שינוי המשפט לא הביא לשינוי השיטה. עדיין, מסיבה זו או אחרת, נאלצים או "מעדיפים" מרבית הנאשמים שנגדם מוגשים כתבי-אישום - קרוב ל-90% מהם לפי נתוני מחלקת המחקר של הרשות השופטת - להודות באישומים וגם/או בחלק מהם, הנכללים בכתבי-האישום, במקום לנהל מערכת הוכחות, רצופה עד סיום ההליך המשפטי, אם בהרשעה ואם בזיכוי. גרמניה של שנות ה-90 שהתמודדה עם גל ההגירה של מחפשי העבודה הטורקיים, התלבטה, קשות, איך לכנות גל הגירה של מחפשי עבודה אלה. אם יקראו להם "עובדים זרים", הרי יעורר הדבר אסוציאציה מיידית, לעובדי הכפייה היהודים, שהועסקו במחנות עבודה ובבתי חרושת ובתי מלאכה בגרמניה. לכן, נמנו וגמרו הגרמנים "לכבס" את המשפט המאוס "עובדים זרים". מכאן ואילך כונו העובדים הטורקיים הזרים, שבאו למצוא לחמם בגרמניה, "עובדים אורחים". שינוי השם לא שינה את המהות, הוא רק העצים והגחיך אותה, מאד מאד. כל עוד תיאלץ השיטה הנהוגה בישראל את הנאשמים נגדם מוגשים כתבי-אישום - מסיבה זו או אחרת - להודות באישומים או בחלק מהם המפורטים בכתבי-אישום אלה - בעקבות הסדרי טיעון (עסקות טיעון), אליהם מגיעים הם עם מערכת התביעה המשטרתית והפרקליטויות השונות, הרי רף ההרשעה יהיה, תמיד ובאופן קבוע, מעל לרף של 50%. נכון - להיום - עומד כזכור לכל - גם לטעמה של מחלקת המחקר של הרשות השיפטית! - על רף הרשעה של כ-75% מורשעים, מבין כלל מי שנגדם הוגשו כתבי-אישום. בוקר טוב רבותיי. בוקר טוב. הגיע הזמן שתתעוררו אל מציאות אפילה המתרחשת בישראל של המאה ה-21. מציאות דברים שבה "רק 75%", שימו לב היטב - רק 75% מבין מי שהוגשו נגדם כתבי-אישום, הורשעו בסופם של דברים!!! אולי תתעוררו כבר שם? אולי מישהו יקום ויצעק - בקול גדול שיהדהד מקצה אחד של הארץ עד הקצה האחר של הארץ - כי משהו רקוב בממלכת יהודה וישראל ולאו-דווקא בממלכת דנמרק! אולי מישהו יסטור לעצמו - בכוח רב, על שתי לחייו, פעם אחר פעם - כדי שהוא ובעקבותיו גם אנחנו, נבין שאין שום דבר מכובד בסטטיסטיקה לפיה רק 75% מבין מי שהוגשו נגדם כתבי-אישום הורשעו האישומים וגם/או בחלק מהאישומים המפורטים בכתבי-אישום אלה. אולי נעשה תרגיל קטן בהבנת הנקרא. אולי כל מי שקורא את המשפט "הוגש נגדכם כתב-אישום סיכוי של 75% שתורשעו", שהינו כותרת רשימתה של מנהלת מחלקת המחקר של הרשות השופטת, ד"ר קרן וינשל-מרגל, יקרא משפט זה, בקול רם, פעם אחר פעם - ועדיף אל מול המראה. אני מציע מינון קבוע של קריאת כותרת זו, חמש פעמים, בבוקר, חמש פעמים, בצהריים וחמש פעמים, לקראת ערב. אני גם מוכן לוותר לכם על קריאת הטקסט הזה בצהריים מול מראה. אני מוכן להסתפק בכך שתקראו טקסט זה אל מול מראה רק בבוקר, לפני צאתכם לעבודה ובלילה, לפני שעולים אתם על משכבכם, לשנת לילה. מובטחני ובטוחני, כי תחושה בלתי נעימה של צמרמורת תעבור אצלכם - ולאו-דווקא אצל הרגישים ביותר שמביניכם - לאורך חוט השדרה שלכם. אלא מכם, הרגישים יותר, אולי יסמרו שערותיהם ואולי יקבלו גם "עור ברווז". זאת יקרה, לאחר שתחלחל לעמקי מוחם משמעות העובדה, לפיה בישראל של המאה ה-21 "רק 75% ממי שהוגשו נגדם כתבי-אישום הורשעו באישומים או בחלק מהאישומים המפורטים בכתבי-אישום אלה". אולי - בכל הכבוד הראוי - במקום שמחלקת המחקר של הרשות השופטת, תעמוד על "כבודה שלה" ותתקן טעויות סטטיסטיות ופרסומים מוטעים, בדבר הרשעה של כ-99% מהנאשמים בישראל, תייחד היא את עיקר ומרבית זמנה למחקר, מדוע מרבית המורשעים בפסקי-דין, מורשעים בעקבות עריכת עסקות טיעון. כן. כן. עסקות טיעון ולא הסדרי טיעון. המצב בבתי-המשפט, בכל הקשור ל"מקח וממכר" בעניין "חיסול תיקים", דומה - בכל הכבוד הראוי - לשוק פרסי. בשוק פרסי לא מדברים על "הסדרים". בשוק פרסי מדברים על עסקות! אולי תקדיש מחלקת המחקר של הרשות השופטת את עיקר מאמציה לעריכת מחקרים, למה בכלל נולד בישראל המוסד - שמקומו, בכל הכבוד הראוי, בשווקים העירוניים ולא בבתי-המשפט - של עסקות טיעון או למען אניני הדעת והלשון העדינה, הסדרי טיעון בישראל. אולי נבין, אחת ולתמיד, מדוע אין זכאי כל אזרח בישראל, שנגדו מוגש כתב-אישום לכך, כי יתנהל בעניינו הליך פלילי, כולל שמיעת ראיות והבאת הוכחות נגדו, מתחילתו ועד סופו. אולי תחליט הרשות השופטת - ובראשה בית משפט העליון - בכל הכבוד הראוי, כי המוסד המגונה הזה, ששמו "הסדרי טיעון", או בשמו האמיתי - והמתאים לו יותר - "עסקות טיעון", הוא בבחינת שרץ, בכל הכבוד הראוי, שאינו ראוי להיכנס ולבוא אל בין דלתותיו של בית משפט כל שהוא, בעולם, לרבות - ובכלל זה, אל תוככי בתי-המשפט בישראל. אין לי כל ספיק ספיקא שהוא, כי אם ייאסר על פרקליטים, משני הצדדים, להמשיך בסחר הסוסים המגונה הזה, בכל הכבוד הראוי, הקרוי "הסדרי טיעון" או בלשון החבר'ה "עסקות טיעון", הרי מספר ההרשעות יקטן, בהרבה וירד אל מתחת לרף ההרשעה של 50%. נכון, זה יצריך הגדלת כוח אדם. נכון, זה יחייב את שופטי ושופטות ישראל, לסיים את יום העבודה שלהם, מאוחר יותר. נכון, זה ייפגע - בהתחלה - ב"יעילות" של בתי-המשפט, אבל התוצאה הסופית תהיה תוצאה ראויה. סוף סוף יוכל כל אזרח בישראל לקבל את יומו בבית המשפט, לא כפראזה המצוטטת, לעיתים, ללא כל כיסוי שהוא, בכל הכבוד הראוי, בפסקי-דין רבים, אלא כדבר אמיתי, מהותי וממשי, שניתן לחוש אותו ולמשש אותו, מעשה של יום יום ושעה שעה, בכל בית משפט שהוא, בישראל.