אירוע שולי שהתרחש בשבוע החולף בתל אביב זכה לסיקור תקשורתי נרחב וחוזר, מעבר לכל הצדקה הקשורה בחשיבותו ו/או בהיקפו. מדובר בהקמתם למשך כשעתיים של חמישה אוהלים ובהם כ-15 "פעילים חברתיים" במטרה לציין...שנתיים לפינוי אוהלי המחאה ה"חברתית" של קיץ 2011. אירועים גדולים וחשובים יותר לא תמיד זוכים לאזכור בתקשורת, אבל במקרה הנוכחי קיבלו היוזמים במה והד מוגזמים, בבחינת "ככה ייעשה לאיש אשר התקשורת חפצה ביקרו".
עוד בקיץ 2011 זכתה המחאה ה"חברתית" לרוח גבית של התקשורת. כך הפכה מחאה, שהייתה פוליטית במהותה וכל מטרתה הייתה להפיל ראש
ממשלה מכהן באמצעות הרחוב ולא דרך הקלפי, לשיחת היום כאילו זה קולו של העם. כך הוצגה הפגנה של רבבות ל"הפגנת המיליון", וכך הפכה מחאה "חברתית" לקרש קפיצה לעסקנים פוליטיים שפילסו דרכם לרשימות השמאל לכנסת.
מי שמפקפק בכך מוזמן לעיין ברשימת חברי הכנסת של מפלגת העבודה וימצא שם פעילים מרכזיים שכל כישוריהם היו השתתפות במחאה ה"חברתית". מי שהאזין אז לעיתונאי, יקיר התקשורת, ששיווק את עצמו כמגן מעמד הביניים (מה זה?), ימצא את איש האלפיון העליון יושב על כורסת שר האוצר. וכך, האיש שהבטיח דיור בר-השגה עוסק בתוכניות לקידום בנייה יוקרתית בתל אביב במקום בנייה לרבים באזורי ההר, כלומר מגדלים לעשירים במקום דיור בר-השגה למעמד הביניים ומטה. וגם ברשימתו יש עסקן של...המחאה ה"חברתית".
מעבר לשיקולים תקשורתיים מקצועיים ולהתייחסות חברתית עניינית. התקשורת ככלל רכבה על גל המחאה ה"חברתית" והעצימה אותו כדי לקדם סדר יום פוליטי חשוב בעיניה: רק לא נתניהו!
האירוע ה"חברתי" הקיקיוני של השבוע היה עוד דוגמה - למי שעדיין זקוק לכך - לחוסר המקצועיות המאפיין את עדר התקשורת בישראל, זה שתוקף תמיד את הממשלה, כל ממשלה, משמאל בלבד. כל עוד אין בישראל תקשורת המבקרת את הממשלה גם מימין, התקשורת תמשיך לאבד את הערכת הציבור ואת אמונו, וגם את כספו.