חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1988, שנחקק ביוזמתו הברוכה של ח"כ רן כהן, שהינו אחד מן החוקים הנאורים ביותר בספר החוקים שלנו, זכה לעדנה בשל צירוף מקרים נדיר. מאז נחקק חוק זה, בשנת 1988, עשו כלל ממשלות ישראל -
ללא כל קשר לצבען הפוליטי - כל מאמץ להחניק חוק זה ולמנוע ממנו "לצאת לאוויר העולם".
דבר שבשגרה הייתה העובדה, כי בחוק הסדרים, זה או אחר, שהובא לכנסת, במקביל להגשת בקשה לאישור תקציב המדינה לשנה פלונית או אלמונית, נכללה בקשה להקפיא תחולתו של חוק הדיור הציבורי. כך נמשכו דברים עד תחילת שנת 2013. העובדה, כי בשלהי שנת 2012 הוכרז על קיומן של בחירות בחודש פברואר 2013, הביאה לכך כי שעתם של הפוליטיקאים -כמו-גם של אנשי משרד האוצר - לא הייתה פנויה "להרוג" חוק זה פעם נוספת. כך התמזל מזלם של זכאי הדיור הציבורי וחוק זה שתחילת כניסתו לתוקף נדחתה לתאריך 1.1.2013, נכנס אומנם לתוקף בתאריך זה.
מכאן ואילך, קיבלו מושגים דוגמת
"זכאי" או "דירה ציבורית" משמעות מעשית וניתן היה לפעול על פיהם ולממש זכויות על-ידי מי שהינו זכאי לממש זכויות לדיור ציבורי, על-פי הוראות חוק זה. החוק מגדיר כזכאי את מי שמתגורר כדין או על-פי חוזה, תקופה של חמש שנים רצופות לפחות, בדירה ציבורית, ואין ולא היו בבעלותו, או בבעלות קרובו, מהמועד שבו חתם על חוזה להשכרה ציבורית, דירה או מקרקעין אחרים, ששוויים עולה על 350,000 שקלים חדשים. דירה ציבורית מוגדרת בחוק הדיור הציבורי, כדירה שהיא בבעלות, בחכירה לדורות או בניהולה של חברה לדיור ציבורי והמשמשת להשכרה ציבורית, או שהחברה לדיור ציבורי ייעדה אותה להשכרה ציבורית, לרבות דירה כאמור שהבעלות או החכירה לדורות בה משותפת למספר חברות לדיור ציבורי.
גם לאחר שנחקק חוק הדיור הציבורי, דרך השתלבותו במציאות היומיומית לא הייתה - ועדיין אינה - סוגה בשושנים. ה
ממשלה מתנגדת לקבוע בחוק הדיור הציבורי, לפיו כל הכספים שיתקבלו ממכירתן של דירות חדשות יופנו - אך ורק - לרכישת דירות חדשות שיוספו למאגר הדירות הציבוריות הקיים. לפי הצעת החוק הממשלתית, שמקדמים שר האוצר,
יאיר לפיד ושר הבינוי והשיכון,
אורי אריאל, ניתן יהיה לעשות שימוש בכספי הדירות הנמכרות גם לצורך שיפוץ דירות קיימות וסיוע בתשלום שכר-דירה לזכאים.
הצעת החוק הממשלתית לא עברה, לאחר שנתקלה - לפני שבועות מספר - בהתנגדות עזה של יו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה,
ציפי לבני. ערר שהגיש שר האוצר, יאיר לפיד, בממשלה על דחיית החוק התקבל לפני ימים אחרים וכעת סלולה הדרך לביצועו של חוק הדיור הציבורי
"המשופצר". לבקשת שרת-המשפטים, ציפי לבני, ח"כ אורלי לוי-אבקסיס ואחרים, הסכים שר האוצר להקפיא כניסת החוק לתוקף ולקיים דיון בעניינו, מחדש, בתחילת השבוע הבא.
מעניין, לעניין זה, לקרוא את ביקורתו של
מבקר המדינה, השופט בדימוס,
יוסף שפירא על מימוש או אי מימוש, ליתר דיוק הוראות חוק הדיור הציבורי, לשנת 2011, שפרסם, זה עתה. בדוח המבקר לשנת 2011 כותב הוא, כ-240 דירות מתוך כלל הדירות המשמשות כיום שלא למגורי זכאים, הושכרו בניגוד לכללי הנוהל. מהדוח עולה, כי דירות אלה הושכרו ליעדים שאינם מוגדרים
"יעד ציבורי", כאשר הן משמשות למשרדים ולמגורי עובדי רשויות מקומיות ועובדים, בעסקים פרטיים. המבקר מצא אף, בביקורתו, כי דירה אחת משמשת כדירת נופש של דירת אכלוס.
ציפיתי כי חלק זה, בדוח המבקר יגרום זעזוע ציבורי. ציפיתי, כי בישראל של שנת 2013 - מדינה של העולם השלישי, שבה אין ידם של מרבית תושבי המדינה די כספים לרכוש דירה משלהם - יזדעזעו רבים, רבים מכך שאנשים חומסים דירות ציבוריות וגרים בהם על חשבונם של זכאי דיור ציבורי. ציפיתי, כי תהיה הזדהות רבה יותר עם גורלם המר של הממתינים לדירה שתתפנה עבורם, ממאגר הדיור ציבורי, שנים רבות. והנה - שקט ודממה. הדוח פורסם והחיים חזרו למסלולם. ציפור לא צייצה, עוף לא פרח, שור לא געה , מלאכים לא עפו, הים לא זע. כל העולם שתק והחריש. לא זו אף זו. פקידי האוצר האשימו את המבקר - כפי שפורסם בעיתונות לאחר פרסום דוח המבקר - בתגובה על פרסום דוח המבקר, בחיפוש פופולריות זולה.
התנהלותו זו של הציבור אינה ברורה לי, כלל וכלל. אולי ניתן להסביר מכך, שהציבור כה נואש מאפשרות של שינוי, שהוא הפך אדיש לחלוטין. יתכן שאפשר להסביר זאת בכך, שאלה שמחו והושתקו, גלו מכאן לארצות אחרות. בכל זאת תמיהה אחת יש לי בליבי, על ראש-ממשלה , בעל אידיאולוגיה ימנית, לכאורה, הנותן ידו להתרחשות מעשי עוול שכאלה ואינו מביע קולו בפומבי, לטובת החלשים. דווקא מ
בנימין נתניהו - שאביו פרופ' בנציון (בן ציון) נתניהו (מיליקובסקי) היה מזכירו האישי של זאב ז'בוטינקי - ציפיתי לקצת יותר חמלה. תמוה בעיני, כי מי שוודאי מכיר את חמשת הממים של זאב ז'בוטינסקי שהם:
"מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא", מתעלם ממצוקת הדיור של החלשים והמוכים בחברה הישראלית. תמוה בעיניי - עד מאוד - מדוע אין בימין נתניהו מגלה מנהיגות אמיתית ומאפשר ליישם את חוק הדיור הציבורי,
במתכונתו המקורית - ובמהירות.
בעניין בן סורר ומורה, הנזכר בפרשת
"כי תצא", מוציאים את הבן הסורר, בפני זקני עיר ואל שער ומייסרים אותו. אם דברי התוכחה אינם מועילים, הרי רוגמים אותו באבנים, לעיני כל הקהל. כך מסבירה הפרשה, כי מבערים את הרע מקרב ישראל וכל השאר לומדים לקח ויראה נופלת עליהם. עונש מוות אינו קיים בספר החוקים בישראל, למעט במקרים חריגים וקיצוניים במיוחד. מוות של יום יום ושעה שעה, הינו בגדר של מציאות דברים שגרתית במדינת-ישראל. לא לחינם קבעו חז"ל, כי
"עני חשוב כמת". אנו נוסיף ונציין, כי חסר דיור חשוב כחסר זהות, תלוש ומי שאינו חלק ממדינת ישראל.