כל מה שאירע בירושלים - סביב בחירת ראש העיר, חייב להעלות יותר מדיון סוער בקרב היהדות החרדית. הבעיה איננה בחירתו של ברקת או אי בחירתו של ליאון, אלא דפוסי ההתנהגות של הרבנים והעסקנים החרדים ושל המצביעים החרדים. אין כאן עניין של נקיטת עמדה נכונה או כזו שאיננה נכונה, אלא יש כאן עניין של צורת נקיטת העמדה. וכאן הבעיה העיקרית.
יהודים יראי שמים ושאמונים על התורה, בוודאי מכירים את הדיברה "לא תשקר" עד כדי גדירתה ל"מדבר שקר תרחק", ובצמוד לה את מה שאומרים בחרטה בחנון הבוקר והצהריים "תעתענו לפנייך".
וישנו גם פסוק תורתי שדורש "הוכח תוכח את עמיתך". והינה מרגע שהחל מהלך הבחירות לראשות העיר ירושלים, הרי שרק שפך של שקרים, רמאויות ותעתועים היו מנת חלקה של היהדות החרדית ביחס לעמדת ההצבעה שלה לראשות העיר, בכל הנוגע לעמדת רבניי ועסקניה.
ראשית, קבלתו המובנת מאליה של הצמד, לא חמד שהנחית את
משה ליאון על ראש חרדי ירושלים וללא הזמנה מוקדמת, אף היא בישרה רעות. פתאום שוב חברו הרעים מתמול שלשום -
אריה דרעי ו
אביגדור ליברמן, זה לזה וכאילו לא הייתה ביניהם מחלוקת שלפני ואחרי הבחירות בינואר 2013, הרי שהם שוב התהדרו כ"חברים טובים" למרות ההקנטות שאירעו פחות משנה לאחר הצגת הסרטון המתועב של ש"ס נגד עולי חבר העמים, ולאחר שדרעי וש"ס נותרו מחוץ לקואליציה.
היהדות החרדית צריכה להקיא את אריה דרעי ולו משום שהלה מזלזל בזיכרון ובאינטיליגנציה שלה כאשר הוא מציג את ליברמן - העומד בראש לוחמי האנטי יהדות בכל הנוגע לחוקי "גיור", כשרות ועוד (ושהגר"ע יוסף יצא נגדו בחריפות לפני זמן לא רב), כ"ידיד וותיק שלנו".
אין ספק שהתחברותם של השניים זה לזה, כאילו שנשכחו היריבויות ה"ישנות" שביניהם, היה דיו להתחיל לחשוד שמא אין זו אלא ברית שלא נועדה למען כבוד שמים.
ובכלל, אולי באמת הברית בין ליברמן ודרעי היא אמיתית, אך בינה לבין השקפה רעיונית אין ולא דבר? בהחלט יתכן שאותו סרטון תועבה שש"ס הקרינה במערכת הבחירות שלה בכלל לא היה אמור לשדר מחלוקת בין שני ה"שועלים" הללו - ליברמן ודרעי?
בסך-הכל הסרטון המתועב הזה - שמעולם מפלגה דתית כלשהי לא הקרינה כמותו, סייע אלקטוראלית גם לש"ס להביא חילוניים ומסורתיים ספרדים אליה ובדיוק אותו סרטון סייע לא פחות לליברמן להחזיר אליו לא מעט צאצאי יוצאי חבר העמים לאחר שהללו חשבו להצביע שלא על-פי מפתח עדתי-לאומי, כהוריהם בעבר.
בכל מקרה, את הברית הזו, שבין דרעי לליברמן, צריך לגזור לגזרים והיא איננה משרתת את החרדים או את יוצאי חבר העמים ובוודאי שאיננה משרתת אחדות בישראל, אלא משרתת אחדות של שני עסקנים הבנויה על פירוד עדתי, דתי ולאומי לנצח נצחיה המכוערים של הפוליטיקה הישראלית.
אינני רק מבין כיצד "דגל התורה" - ובראשה ח"כ
משה גפני, נפלו אף הם למעשה המרקחת הזה, ועוד כשגפני אינו ידוע, בלשון המעטה, כאוהדו של דרעי.
דרעי עצמו לא במקרה סירב לרוץ לראשות עיריית ירושלים. ראשית, הפסד מול ברקת היה מחסל אותו מבחינה פוליטית וסופית. שנית, דרעי מעדיף לחכות בראש ש"ס לתפקיד בכיר יותר ולהמשיך להיפטר ממי שהוא רוצה בתוך ש"ס. ושלישית, כאשר חלוקת ירושלים עומדת על הפרק בתחום המדיני, עדיף לדרעי לברוח מהנושא כמאש משום שמצביעיו הספרדים הם ברובם מהימין החפץ בסיפוחה לעד של העיר הערבית ואילו מצביעיו הערבים משוועים לחלוקת ירושלים, ועם נוסיף לעניין הזה את המתח הדתי ופרשת העלייה להר הבית, הרי שלדרעי עדיף לשמור על מצביעיו השונים והמפולגים ולא לחרוץ עמדה שעלולה לפוסלו סופית בפני מגזר זה או אחר.
הייתי יכול להבין את הסבריו של ח"כ
ישראל אייכלר כנגד משה ליאון - כהסברים דתיים והשקפתיים טהורים, אילו הם נאמרו לפני הבחירות הללו, אבל אם הם נאמרו רק לאחר הפסדו של ליאון, הרי שיש כאן בהחלט מסחר והונאה שאינם יכולים להירשם על ה"טאבו" שנקרא "יהדות". אם לאון היה כל-כך פסול להצבעה, הרי שהיו צריכים לומר לו זאת בפניו ובטוחני שהלה היה עוזב את המרוץ בשמחה.
כבר כאשר הרב חיים אפשטיין מ"בני תורה" הגיש את מועמדותו, הרי שליאון פנה לח"כ ליצמן מחסידות גור ושאלו לגבי פרישה, אך ליצמן, בעוד מעשה הונאה דבית רבן, טען כי "אפשטיין בטל בשישים", ומה שליצמן לא גילה אז לליאון היה שהוא עצמו, ליצמן, עוד יעזבהו לנפשו.
הציבור החרדי בירושלים צריך לערוך לעצמו חשבון נפש ולהבין, כי מנהיגיו אינם עסקניו, אלא סוחריו וכי לא מעט מהשנאה האנטי חרדית יונקת מתעלולי אותם סוחרי קולות שלבסוף מציגים את היהדות החרדית כשקרנית ונלוזה. והעיקר הוא שבפרשת ההצבעה לראשות העיר בירושלים העמדה הרבנית האמיתית של "אשר יורוך" - שהיא הייתה אמורה להיות העיקר, נדחקה לשוליים בתור חותמת גומי בלבד.
