קץ לכנופיות הפשע
נכון עשה מפכ"ל המשטרה,
יוחנן דנינו, שהכריז על שידרוג המאבק בכנופיות הפשע כאל מלחמה בטרור. יש לזכור שרק בשנים האחרונות מלחמת הכנופיות תבעה לא מעט קרבנות חפים מפשע כתוצאה מ'תאונת עבודה' בנסיונות החיסול בערים שונות במרכז הארץ. מדובר גם בשיטות דומות דוגמת ירי, מכוניות תופת ושימוש במטעני נפץ. במבחן התוצאה האוכלוסיה חשופה אפוא לפיגועים של ממש, ולכן על המשטרה להבטיח את שלומם וביטחונם של אזרחי ישראל מפניהם, ולשים קץ לתופעה המסוכנת.
מעֵבר לכך, מדובר באנרכיה של ממש, כאשר הכנופיות, המחליטות לקחת את החוק לידיים נגד יריביהם, משמשות מודל שלילי לאחרים לשימוש בעבריינות ובאלימות חסרות רסן. לכן על המשטרה לבלום את התופעה, להחזיר את הסדר החברתי על-כנו, את השקט לציבור ואת גורם ההרתעה לעבריינים. ובא לציון גואל.
הם מיוחדים
ראוי לברך את משרד הבריאות על המגמה המסתמנת, במיוחד בעשור האחרון, של שילוב חריגים בקהילה, במקום המדיניות שהייתה נהוגה בעבר לאשפזם במוסדות מיוחדים. זה החל עם חולי נפש ובעלי תסמונת דאון, הגרים בהוסטלים ומשתלבים בעבודה במסגרת סל שיקום. מגמה זו מוכיחה את עצמה בהצלחה. ועתה, הייתה זו רק שאלה של זמן שגם האוטיסטים ייכללו במדיניות החדשה, בהתאם לחוק שעבר לאחרונה. יצויין, שבמסגרת בתי הספר והמתנ"סים השילוב בין תלמידים חריגים לתלמידים רגילים כבר עובד בלימוד בשיעורים משותפים ובפעיליות חברתיות.
התרומה בשילוב הקהילתי של אוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים היא הדדית. שיקום אופטימלי של אוכלוסיה זו, בד-בבד עם תרומתה לקהילה בעבודה, בסיוע לקשישים, כמו גם בכישורים יצירתיים, במוזיקה ובאמנות, שהמוגבלים מצטיינים בהם. רבים מהם מתאפיינים בשמחת חיים ובלב רחב, המקרינים על סביבתם. ואכן, השילוב תורם לא מעט להסרת דעות קדומות כלפי החריגים.
עם זאת, למרבה הצער גם בעידן המודרני עדיין קיימת סטיגמה של רתיעה מפני האוכלוסיה המיוחדת, הבאה לידי ביטוי בהתנגדות תושבים להקמת הוסטלים בשכונתם, ולעבודה ביחד במקומות עבודה משותפים. ועל כך דרושה פעילות הסברתית מקיפה והגברת המוּדעות הציבורית למען אוכלוסיה זו.
המיתוס והמציאוּת
לא מכבר נכנס לתוקפו שעון החורף. משום מה בדעת הקהל שעון הקיץ מזוהה עם התפיסה החילונית, ואינו מקובל על הציבור החרדי. זה הזמן לערוך סיכום של תוצאות שעון הקיץ, שהיה השנה לראשונה ארוך מתמיד, ולבחון את המיתוס מול המציאות - האם אכן השיג את מטרותיו, ויתרונותיו כה רבים שהם מצדיקים את קיומו.
נדמה לי כי מעֵבר להנאה משעות האור הרבות, בניגוד לדיעה הרווחת הישגי שעון הקיץ שואפים לאפס. נכון ניצול שעות האור מביא לחיסכון בתאורה. אולם חיסכון זה מתגמד לעומת צריכת חשמל מוגברת בעקבות שימוש יתר במזגן בגלל עבודה בשיא עומס החום. יתירה מכך, גם ההנחה שהארכת שעות היום מצמצמת את תאונות הדרכים למרבה הצער אינה עומדת במבחן המציאוּת. נהפוך הוא, ריבוי התאונות בקיץ, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה היומית, יתכן שמוסבר בעייפות הנהגים עקב מחסור בשינה בְּשל הלילה הקצר.
ומה עם הפרעות השינה של אנשים מבוגרים ושל פעוטות, המשבשות את כל סדר היום שלהם ושל הוריהם, בגלל אי הסתגלות של השעון הביולוגי לאור ולשינויי הזמן? כן, ועוד לא אמרנו מילה על הקימה המוקדמת לתפילות הנץ ושיבושי הסעודות המשפחתיות בשבת ובחגים, שנכנסים בשעה מאוחרת, כאשר הקטנטנים עייפים במגזר הדתי והחרדי. תחשבו על זה.
לתשומת לב השר
גדעון סער.
במלחמה כמו במלחמה
לא מכבר ציינה מדינת ישראל את יום הבטיחות בדרכים. נהוג להצביע על הגורם האנושי ועל תשתיות לקויות כגורמים המרכזיים לתאונות. משום מה לא מזכירים את הגורם השלישי, החשוב לא פחות והוא בית המשפט. במלים אחרות, הענישה הקלה שמטילים השופטים על הנהג הדורס, ההופכת לא פעם לפארסה של ממש. וזאת אחרי שמשרד התחבורה מתהדר בהחמרת ענישה בחוק.
קחו למשל, נהג משאית שדרס בני זוג למוות, והעונש? תחזיקו חזק, 3 שנות מאסר בלבד (בדומה לעונש שקיבל לפני למעלה מעשור הנהג שדרס את בני הזוג רווה בחיפה). זאת למרות שמדובר בכלי רכב שמעורבותו בתאונות גבוהה, ובתאונת פגע וברח. גם נהגת, שדרסה תלמיד אל מותו, קיבלה לאחרונה 9 חודשי שירות בלבד. דוגמאות אלה כמשל לקלוּת הבלתי נסבלת של הענישה על תאונות דרכים קטלניות. דומה שהענישה על עבירות רכוש חמורה יותר.
היכן העונש שישקף את חומרת הפשע על הכביש? ומה עם אלמנט ההרתעה? מה הפלא שהתאונות הפכו לחלק בלתי נפרד כמעט מהכרוניקה הפלילית היומית? הגיעה השעה לשנות את החוק האבסורדי הקובע עונש מקסימלי של 3 שנות מאסר על גרימת מוות ברשלנות, כמו גם שעונשי התעבורה (ובהריגה בכלל) ייקבעו על-פי מבחן התוצאה הקטלנית. הָסירו את הכפפות במלחמה נגד התאונות. די לזילות החיים! לתשומת לב חברי הכנסת והשר ישראל כץ.
פסוקו:
הקומבינאים - דיל וּרְעָדָה
