מורשת האבות - להתייחס בכבוד לבני הארץ

המפגש הראשון של יעקב בשובו לארץ מבית לבן הארמי עם העיר שכם הוא מפגש של שָׁלוֹם "וַיָּבוֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעָן". (בראשית ל"ג 18) הוא מגיע בשלום וחי בשלום בתחנה הראשונה בחייו בארץ כנען בבואו "מָּפָּדָן אָרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" (שם). מן הראוי להזכיר, שתרגום השבעים מייחס למילה שָׁלֵם שם של מקום יישוב. גם השומרונים מזהים את שכם עם המילה "שָׁלֵם". המילה שלום היא משמעותית. היא יוצרת זיקה בין הסיפור הזה לסיפור נדודיו טרם המסע בבית אל, בו מייחל "וְשַׁבְתִּי בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי". זה עבורו תמרור דרך "וְהָיָה ה' לִי לֶאֱלוֹהִים" (בראשית כ"ח, פס' 21-20). למרות תהפוכות הגורל, הכמיהה לשלום תתפוגג בסופו של דבר בשלב מאוחר יותר דווקא בעיר הזו בשכם. אחד הדברים הראשונים שמבצע יעקב בהגיעו לשכם. הוא קונה קרקע. "ויִּקַן אֶת חֶלְקַת הַשָּׁדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהִלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שֱׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׁיטָה" (שם, ל"ג,19). קניית הקרקע מתבצעת במשא-ומתן מכובד תוך הערכה וכבוד לחיים בארץ הזו, הערכה שמלבדנו חיים גם בני עמים אחרים, שיש להם זיקה לאדמה, להיסטוריה של המקום וחובה עלינו להתייחס בכבוד לקניינם החומרי. ההגינות, היושר, מתן הכבוד ומלוא ההערכה לבן הארץ שחי כאן לפנינו, מאופיינת בעוד שלושה מעשים, שעניינם קניית קרקעות: קניית מערת המכפלה שבחברון על-ידי סבו של יעקב, אברהם, המציג עצמו בפני בעל הקניין כגר ותושב (בראשית, כ"ג 20-8). רכישת גורן ארוונה היבוסי נרכש בגלוי בכסף מלא ועומד בכל המבחנים המשפטיים. מתן כבוד לקונה חוזר ונשנה גם בשמואל ב' (כ"ד 24-22), כך גם קניית הגורן על-ידי דוד המלך מארנן בדברי הימים א' (כ"א, 25-22). עומרי מלך בישראל פושט את מחלצות השררה המונארכיות וברצונו לבנות עיר חדשה בממלכתו, הוא משלם בכסף מלא בכִּכְּרַיִם כסף טבין ותקילין לבעל הרכוש שֶׁמֶר ורוכש חלקת אדמה בהר שומרון במטרה לבנות עיר ששמה שומרון (מלכים א' ט"ו 25-23). מה שהפכו במהלך השנים לערי בירה - ירושלים בירת ממלכת יהודה ושומרון בירת ממלכת ישראל הקניין הראשוני בהן נעשה תוך מתן הערכה וכבוד לבעלי הקרקעות. ניתנה תמורה מלאה שעברה את כל דפוסי הבקרה המקובלים באותם הימים. אך ירושלים של היום מפנה עורף למסורתה. מפנה עורף למסורת של מתן הערכה וכבוד לבעל הנכס. אחרי עימות משפטי קשה וארוך, שמבייש את ערכי מסורת אבות, ציווה בית המשפט הגבוה לצדק לפנות את מעלה רחבעם, גבעת אסף, גבעת הרא"ה, מצפה לכיש, יצהר, רמת גלעד ועוד. נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, פסק לפנות את הישובים שנבנו על קרקע פרטית פלשתינית. אשר גרוניס נזהר גם בכבודה של המדינה ומסתפק בקביעה "כי התנהלות המדינה בכל הנוגע למבנים המצויים על קרקע שאינה פרטית, אף היא אינה מניחה את הדעת". כואב לקרוא את החלטתה של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מרים נאור, שהצטרפה לדעתו של הנשיא, אשר גרוניס, והוסיפה משפטים מאוד קשים: "צר לי, שהגענו עד הלום, צר לי, שלא ניתן לסמוך על ההתחייבויות שמוסרת המדינה באמצעות פרקליטיה לבית המשפט". על גב הר שומרון משתוללת מערכת יחסים מעוותת אותה הוקיע הנביא עמוס "שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן בְּהַר שׁוֹמְרוֹן הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים", הגוזלים רכוש לא להם של בני עם אחר. על גב הר שומרון משתוללת מערכת יחסים מעוותת, העלולה לערער את אדני הבית השלישי, שאותו אנחנו חייבים לבנות כאן למען ילדינו, למען הדורות הבאים.