לא ברור היום אם השיחות עם הפלשתינים המתנהלות בחדרי חדרים ובסודיות מוחלטת כפי שנתניהו הבטיח לקרי, יסתיימו בהסכם או לא, אבל האם דנים שם, בחדרי החדרים, בשאלה איזה אופי יישא השלום המקווה בינינו לבין המדינה החדשה? האם ידברו הפלשתינים אתנו שלום אך ימשיכו במלחמה? ואולי בעוצמת ייתר? נכון, התותחים לא יירו במלחמה הזו. היא תהיה מלחמה בפאזה אחרת. אבל עדיין היא תהיה מלחמה לכל דבר ועניין שכן ביסודה עומד ויעמוד הרצון הבוער בקרב שכנינו: למחוק את ישראל מן המפה. זו תהיה מלחמה יעילה יותר מבחינתם של הערבים. אחריה יוכלו הפלשתינים לחכוך את ידיהם בהנאה ולומר: הייתה ישראל ואיננה עוד.
מלחמה כזו, מלחמת המילים, וליתר דיוק נחשול המילים, תהיה יעילה ממלחמה של אש באש, משום שהיא תואמת יותר את הכישרון והיכולת של שכנינו: מילים, מילים, מילים (גם אם שקריות). לפלשתינים ולבני בריתם, שהפסידו בכל המלחמות הקונבנציונליות נגד ישראל, יש סיכוי להצליח הפעם, במלחמה הזאת. הם מוכיחים יומיום ושעה שעה שהם טובים בה. הם אפילו מצטיינים בה. מילים הן חודרות שריון, יותר מכל נשק אנטי טנקי אחר.
מדברים על שתי מדינות לשני עמים. יפה. האם נעשה ניסיון, כאן אצלנו, לברר ולהעריך איזו מדינה תקום כאן לצד ישראל? מה יהיה אופייה? האם תהיה זו מדינה שתעודד הסתה והפצת רעל נגד ישראל, כעיסוק מרכזי בחייה? הפקת ספרי לימוד הטבולים ברעל השנאה והשיטנה נמשכת. המחשבה על שלום אמיתי בין העמים, שלום החייב להתחיל בגיל הרך, בגני הילדים ובבתי הספר, אפילו לא חולפת להרף עיין במוחם.
אם תקום מדינה פלשתינית, כיצד היא תפעל ותנהג בחיי היום יום? מדינה ריבונית מפעילה שירותים שונים גם מחוצה לה. בין היתר טבעי שהיא תפתח ותפעיל קונסוליות בכל רחבי העולם, כחלק ממהות העצמאות שלה. האם שגרירויות אלו יהפכו, כל אחת מהן לחוד וכולן ביחד, לחמ”ל (חדרי מלחמה), העוסקים בהפצת תעמולת זוועה נגד ישראל, יומיום ושעה שעה בכל מקום בעולם?
הסברים עייפים
הפלשתינים התמחו בהפקת מידע שקרי בקנה מידה גדול. הם מציפים בו את העולם. כאשר נופל פגז ישראלי אי שם ברצועה, מיד מופצות תמונות זוועה של תינוקות פלשתינים שגופותיהן מרוטשות בכל רחבי תבל. תמונות אלו מוכנות מראש במגירותיהם של העוסקים בתעמולת הכזב הזו. פצועים המוטלים על הקרקע, כתוצאה מתגובה אווירית על ירי מרצועת עזה, קמים באורח פלא על רגליהם, מיד כשהם סבורים שאין הם מצויים יותר בעין המצלמה. הסברים עייפים שלנו, שתמונות אלה כבר פורסמו בעבר, בהקשר של אירועים אחרים, לא מייצרים את אותו הרושם המיידי שמייצר דם ניגר של תינוק. גם אם האירוע הוא בן שנתיים, וגם אם לא מדובר בתינוק פלשתיני כלל. יש גם שקרים יותר "מקצועיים", אותם ראינו בפרשת מוחמד א - דורה, שקרים שרק צוות עקשן של טלוויזיה גרמנית גילה אותם. לא ישראל.
ויש גם היבט אחר, למלחמה הזו שגם בה ישראל נלחמת על חייה והיא מערכת המשפט. ארגונים פלשתינים "חוגגים" בבתי המשפט שלנו הן לצרכים פנים ארציים (אל-אקצה), ולצרכי חוץ (עלילת הדם של מוחמד בכרי: ג'נין ג'נין). האם מישהו נותן דעתו על הצורך בסתימת פרצה זו, במסגרת היערכותנו לצונמי המילים העתיד להתרגש עלינו?
השאלה שיש לשאול אותה עכשיו, היום ולא מחר, הן את עצמנו והן את הפלשתינים ובדחיפות, איזו דמות וצורה תהיה לשלום בינינו. האם יהיה זה שלום של עלילות דם ורצח אופי בלתי פוסקים בכל המדיות ובקולנוע, או שלום אחר, שלום שיכול להיות מוקם בין "בני אברהם", אם רק הפלשתינים ירצו בכך. ונקודה נוספת למחשבה. מה קורה כאן, אצלנו, בשים לב לשתי האפשרויות הקשות הללו העומדות בפנינו. ולסבירות הגבוהה שתתגשם האפשרות הראשונה. האם צה"ל (צבא ההסברה לישראל), נערך? האם יש לו הציוד המתאים, האם יש לו אנשי מקצוע שיוכלו לטפל במצב החדש, לכשייווצר?
