יש תוכנית חלופית לרעיון שתי המדינות

בימים אלה מתנהלות שיחות השלום באפלה, במשא-ומתן בחשכה, בין לבני לעריקאת, בחסות ג'ון קרי, שר החוץ האמריקני. על-פי רוב הפרשנים, המומחים והמעורבים בסכסוך הישראלי פלשתיני, בעבר ובהווה, גם שיחות אלה יכשלו ולא תהיה פשרה והסכם, שיגנוז את רעיון "שתי מדינות לשני עמים". זאת בהמשך לכישלון כל התוכניות, הרעיונות והוועידות הקודמות שנכשלו, שהתנהלו במהלך עשרים השנים האחרונות מאז הסכם אוסלו. על-רקע כישלונות העבר לממש את הרעיון "שתי מדינות לשני עמים" ועל בסיס העדר שום סיכוי להגיע לפתרון גם בשיחות המתנהלות היום, ראוי להזכיר תוכנית מקורית לפתרון אלטרנטיבי של הבעיה והמדינה הפלשתינית, שהעלה האלוף גיורא איילנד:

יש חלופות אזוריות לרעיון

תוכנית מפורטת ומנומקת זו, העלה לפני קרוב לארבע שנים האלוף גיורא איילנד, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. בעבר כיהן כראש המועצה לביטחון לאומי וראש אגף התכנון בצה"ל. גיורא איילנד ממשיך להביע דעותיו באופן שוטף בעיתונות ובטלוויזיה. הוא אחד האנשים בעלי החשיבה המדינית והאסטרטגית המקורית והרצינית ביותר, שכדאי וראוי להתייחס אליה. התוכנית פורסמה בחוברת, בהוצאת המרכז ללימודים אסטרטגים בס"א על שם בגין וסאדאת באוניברסיטת בר-אילן בשנת 2010.

מהי תוכניתו?

כל מי שייחשף לפרטי התוכנית - שהיא אלטרנטיבה ל"שתי מדינות לשני עמים" - יגיב בוודאי שזו תוכנית הזויה, דמיונית ובלתי אפשרית, על-פי ההיגיון הרציונאלי והראלי של המציאות הגיאופוליטית שבה מצויות המדינות "השותפות" לתוכניתו של גיורא איילנד. ואולם במזרח התיכון, המצוי בתהליך מהפכני של שינויים וזעזועים דרמטיים בלתי צפויים, גם תוכניתו של גיורא איילנד עשויה אולי להיהפך למציאותית בעתיד. ימים יגידו.

ניהול הסכסוך? פתרון זמני או קבוע? דרושה אלטרנטיבה!

על בסיס ארבה גישות עקרוניות, התנהלו עד כה כל המגעים והשיחות לפתרון הסכסוך הישראלי פלשתיני: א. הגישה שטוענת שאין פתרון לסכסוך והעימות יימשך. ב. הגישה שסבורה שניתן אך ורק לנהל את הסכסוך. ג. הגישה האומרת שניתן להתקדם רק לפתרון זמני. ד. הגישה שמאמינה שניתן להגיע לפתרון קבע למרות הקשיים. מסקנה: המציאות הוכיחה שבגלל פערי העמדות הבלתי ניתנות לפשרות בין הצדדים, לא ניתן להגיע להסכמות בשלב זה באף אחת מהגישות המוזכרות וצריך לחפש חלופות. כל הניסיונות לפתור את הסכסוך הישראלי פלשתיני, במסלול רעיון "שתי מדינות לשני עמים", נכשלו עד כה. הכול התנהל בין אופטימיות של פסגות לבין פסימיות של תהומות. ראוי לעבור לפתרון אלטרנטיבי על-פי תוכניתו של גיורא איילנד.

מדוע אין סיכוי לתוכנית שתי המדינות?

במהלך השנים נעשו שגיאות אסטרטגיות גם ע"י כל ממשלות ישראל, גם ע"י הממשלים האמריקנים וגם ע"י הנשיא אובמה. הטעות החמורה ביותר של ממשלות ישראל הייתה שישראל יצרה מסר שלפיו ישראל היא האחראית לפתרון הבעיה הפלשתינית. זאת למרות שבעבר עזה הייתה בשליטה מצרית והגדה בשליטה ירדנית. השגיאה האמריקנית הייתה בחוסר הבנת והערכת הסכסוך, הם טעו בכל הנחות היסוד:

• הם האמינו שהפער בין הצדדים קטן וניתן לגישור. לא נכון.

• הם האמינו שכל מדינות ערב מעוניינות בסיום הסכסוך ויעזרו לפתרונו. לא נכון.

• הם האמינו שפתרון הסכסוך יביא יציבות אזורית. לא נכון.

• הם האמינו שפתרון הסכסוך "שלנו" יתרום לנושא האירני. לא נכון.

• הם האמינו שיש רק פתרון אחד לסכסוך - מדינה פלשתינית.

הפתרון ל"שתי מדינות לשני עמים" קשה ליישום ואינו מבטיח יציבות וקץ לסכסוך.

מה יקרה אם תקום מדינה פלשתינית?

היא תהיה מפוצלת גאוגרפית ופוליטית בין החמאס לפת"ח. הסכסוך לא יסתיים. החמאס ימשיך לנהל טרור נגד ישראל. בעיית הפליטים לא תיפתר. הם ימשיכו לתבוע את "זכות השיבה". המדינה החדשה - מפוצלת ומבודדת - תתקשה להתקיים כלכלית. הדרישות והטענות נגד ישראל לסייע למדינת פלשתין יתגברו. היציבות והביטחון הצפוי לא יתממשו בגלל מכלול הסיבות הנ"ל. הסכסוך יתפרץ מחדש על-רקע פוליטי, דתי, כלכלי וגאוגרפי. המדינה הפלשתינית תעלה דרישות חדשות ויחודש הסכסוך. "תורת השלבים" של ערפאת נגד ישראל תתחדש למרות "הסכם השלום". מדינת פלשתין תיהפך למדינה כושלת שאינה מסוגלת להתקיים "באשמת" ישראל.

תקציר הצעת איילנד לחילופי שטחים אזוריים

מצרים תעביר לפלשתינים בעזה שטח של כ 720 קמ"ר מאזור סיני, כולל 24 ק"מ לאורך חוף הים התיכון. תוספת זו תרחיב פי שלוש את גודלה של רצועת עזה הדחוסה. השטח הזה של 720 קמ"ר שווה לכ-12 אחוז משטח הגדה המערבית. בתמורה לשטח האמור שמצרים תעביר לרשות הפלשתינית בעזה, ייוותרו הפלשתינים על 12 אחוז משטח הגדה המערבית לטובת ישראל. בתמורה לשטח שתעביר מצרים לפלשתין בעזה, תקבל מצרים מישראל שטח בגודל זהה ל-720 קמ"ר בדרום מערב הנגב.

התועלת לפלשתין

תוספת השטח של 720 קמ"ר תאפשר פיתוח כללי וכלכלי כולל הקמת נמל עמוק ושדה תעופה בינלאומי. חיבור תחבורה מודרנית לירדן, שתגביר סחר, ספנות והכנסות מתנועה גדולה מהנמל בעזה לירדן ומשם לסעודיה ולעירק. תוספת רצועת חוף של 24 ק"מ תגביר הסיכויים למציאת גז טבעי באזור. יגדל מאוד הפוטנציאל המעשי לתעסוקה ולבינוי אזורים חדשים, לאוכלוסייה של 1.5 מיליון תושבים שתגיע ל-2.5 מיליון כבר בשנת 2020. הפיתוח הכלכלי יביא ליציבות וסיכוי להפיכת רצועת עזה ל"סינגפור של המזרח התיכון".

התועלת למצרים

ישראל תאפשר חפירתה של מנהרה באורך של כ-10 ק"מ (5 ק"מ מצפון לאילת) בריבונות מצרים, שתחבר בין מצרים לירדן. בין הנמל החדש שיבנה ברצועת החוף של עזה המורחבת לבין הכניסה ל"מנהרת מצרים ירדן". ייבנו, מסילת רכבת, כביש מהיר וצינור נפט. נתיב זה יהיה בצד המצרי בסמוך לגבול עם ישראל. לפיתוח רעיון כלכלי תחבורתי זה יהיו יתרונות כלכליים אדירים. מצרים תרוויח במכסים מכל התנועה המסחרית הגדולה בין ירדן, עירק ונסיכויות המפרץ לעבר נמל עזה. ישראל תסכים אולי לשינויים בהסכם השלום של הנספח הצבאי.

התועלת לירדן

ירדן תקבל בחינם מוצא לים התיכון ולאירופה באמצעות הנמל החדש בעזה. ירדן תהנה להיות צומת מסחרי ותחבורתי ראשי של תנועות הסחורות מאירופה לעירק ולנסיכויות המפרץ. יתרונות כלכליים ואסטרטגיים. ייווצרו מקורות תעסוקה חדשים.

התועלת לישראל

השטח הנוסף שישראל תקבל ביהודה ובשומרון (12 אחוז) יותיר התנחלויות רבות. שטח זה יותיר בישראל מקומות בעלי חשיבות ביטחונית, דתית והיסטורית. מעורבות אינטרסנטית ישירה של ירדן ומצרים בפתרון זה יוצרת "ביטחונות" חזקים לקיום ההסכם. העימות בסכסוך הישראלי פלשתיני ידעך. לאור הפתרון הרב צדדי על בסיס כלכלי שכולם מרוויחים ממנו גם הפלשתינים. תוכניתו של גיורא איילנד עשויה אולי להוביל להקמת מדינה פלשתינית, לקץ הסכסוך, לשלום ולביטחון.