התקופה האחרונה הייתה רווית אירועים שהמשותף לכולם הוא קיומו של רקע לאומני העומד בבסיסם. רצף שהחל בדקירת החייל עדן אטיאס במהלך נסיעה באוטובוס, שבועיים בלבד לאחר גיוסו, המשיך בהשלכת אבנים לעבר רכב ישראלי בסמוך לשכונת ארמון הנציב הנמצאת בסמיכות לצור באהר, מעשה שהוביל לפציעתה של אביגיל בן ציון, פעוטה שטרם מלאו לה שנתיים. ואם לא די בכך, פחות משבוע אחרי שהסתלק מאיתנו אריק איינשטיין הושחתה מצבתו על-ידי בני מיעוטים רק יממה לאחר קיום טקס הלוויה.
ביום ראשון שעבר התקיימה ישיבה באישון ליל שדנה ביוזמתו של יו"ר ההתאחדות, אורי רשטיק, להוציא משלחת סטודנטים למקום משכנו של יושב-ראש הרשות הפלשתינית, המוקטעה ברמאללה, במטרה לקיים שיח בלתי אמצעי עם אבו מאזן. יוזמה זו של רשטיק מתווספת לפעולה שהתקיימה אך לפני כמה שבועות כשההתאחדות פתחה בפני סטודנטים אפשרות לקבל מלגה אם ירצו לקחת חלק בתוכנית המנהיגות של תנועת כל אחד.
אסיפת הוועד המנהל של התאחדות הסטודנטים מונה ששה חברים: יושבי ראש האגודות באוניברסיטאות: תל אביב בן-גוריון, בר-אילן והיתר הן במכללות: סמינר הקיבוצים, ספיר ורופין.
בשבוע שעבר התקיימה פגישה במסגרתה נכחו מהצד הישראלי ח"כ חיליק בר, העומד בראש השדולה לקידום פתרון הסכסוך הישראלי ערבי,יו"ר ההתאחדות, רישטיק ויו"ר האגודה באוניברסיטת בר-אילן, מתן בר נוי. בצד הפלשתיני נכחו אשרף אל עג'רמי, השר לענייני אסירים לשעבר ומוחמד עימדאני, המשמש בכיר במועצה העליונה של הרשות הפלשתינית.
יו"ר האגודה בבר-אילן הכריע את הכף כשהצביע בעד היוזמה. הוא נימק את המעשה באמצעות שני הסברים. האחד שהוא מעוניין להביא את היוזמה למרכז המפה הפוליטית שכן הנציגים האחרים הם בעלי עמדות שמאליות בכל הנוגע לשיח המדיני בינינו לבין שכנינו. והנימוק השני הוא עידוד השיח בין הצדדים כשהוא נעשה במסגרת א-פורמלית כמו זו של התאחדות הסטודנטים.
המהות טושטשה
לכאורה נראה כי מדובר באדם אחד שהוא הנושא, אך השיח מקורו בסוגיה עקרונית הרבה יותר והיא מה תפקידה של התאחדות הסטודנטים? נראה שצריך לבאר את העניין כדי שיהיה ברור לנבחרים לשם מה קבלו את המנדט להשפיע על סדר היום הסטודנטיאלי, כשטובת הסטודנטים היא זו שצריכה להאיר את דרכם במעשיהם. אלא שכאן קיים דיסוננס בין תפיסת התפקיד של נבחרי ההתאחדות את עצמם לבין מה שהסטודנטים בקמפוסים השונים מייעדים להם כששולחים אותם לקבל החלטות בשמם.
התאחדות הסטודנטים מעצם היותה גוף מייצג ציבור הגדירה לעצמה חזון, אך המהות שצריכה לעמוד בבסיס העניין טושטשה עם הזמן, אולי בגלל השנים שחלפו או הצביון שהביאו איתם הנבחרים עוד בטרם נכנסו לכהן בתפקידם, אותו מטען פוליטי שמנחה אותם בפעולותיהם. זוהי צורת התנהלות שאיינה הולמת ואף פוגמת בלגיטימיות המוענקת להתאחדות על-ידי ציבור הסטודנטים הדורשים שיהיה מי שידאג להם. הנבחרים כאנשים פרטיים אין מניע שיעשו כרצונם אך לא כאשר הם עושים שימוש פסול בפלטפורמה של ההתאחדות.
יש צורך לשקול חזרה למקורות בכדי לבחון את ההתאמה בין הדרך שהתוו יוזמי ההתאחדות, פעם מזמן, לבין הקו שהיא מנחה כיום במסגרת פעולותיה. משהו אבד שם. משום מה כשזה קורה במהלך חיינו ומשהו אובד לנו, אנחנו משתמשים במגוון הכלים העומדים לרשותנו בכדי להחזיר לעצמנו את מה שהלך מאיתנו ואותו נרצה להשיב, אך לא כך קורה כשמדובר באובדן דרך.
לסיום אומר שהדיון סביב הנושא לא מרפה ואף זכה להתייחסות מצד סגנית שר התחבורה, ח"כ ציפי חוטובלי אחרי שהגיבה למכתב בנושא ששלחו חברי תא הסטודנטים של תנועת הליכוד באוניברסיטת בר-אילן. והעיתונאית אמילי עמרוסי שכתבה עליו בעיתון ישראל היום כשהיא מתייחסת לתלונות רבות שקבלה מצד סטודנטים שהלינו על הטיה פוליטית של התאחדות הסטודנטים ושימוש בסטודנטים לפעילות פוליטית באמצעות הקמפוס. כמו בסיפור הילדים על דורותי ושביל האבנים הצהובות שהתהלכה עליו בשעה שלוותה אותה תחושה של אובדן הדרך.
