הם נאספו סביבי, צעירים יהודים בשנות העשרים המוקדמות מיוון, טורקיה, קולומביה, קרואטיה, בולגריה, מוסקבה, גרמניה, רמת השרון וירושלים. דעתנים ונמרצים. סטודנטים בביה"ס הגבוה למינהל עסקים שהקים
רון לאודר בווינה (lbs). המוסד היפהפה שוכן בארמון קיסרי ומתַפקד כאוניברסיטה יהודית ראשונה באירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. הכיוון הוא להתרחב לרמתה של אוניברסיטת ברנדייס בבוסטון. הוזמנתי להרצות שם והופתעתי. החוויה התעצמה על-רקע הסצנה הישראלית המתפתחת בברלין. מעין אנטי-תזה.
החידוש הוא במסגרת היהודית. לא מסגרת דתית, לבטח לא מסיונרית. שנת הלימודים מתחשבת בלוח השנה העברי, חוגגים את החגים היהודיים, בשבתות מתגבשת קהילה סביב חדר האוכל ומנהגי המסורת. כל זה, נוסף על העושר התרבותי שמציעה וינה.
לא קל להסתובב בווינה. ההיסטוריה צועקת מכל רחוב. יהודים גורשו ממנה ושבו אליה לסירוגין. בין לבין נרצחו בהמונים. המוזאון היהודי בעיר משרטט היסטוריה מצמררת של הקהילה. מה לנו ולווינה, אני תוהה.
אבל יהודים וישראלים מגיעים בכל זמן ללמוד באירופה. האוניברסיטה הזאת מציעה אלטרנטיבה. בדרכה הצנועה היא מתחרה באוניברסיטאות הטובות, ובמקביל מספקת מסגרת מחזקת ולא מבוללת. והביקוש רב על ההיצע. פרנסי המוסד משתדלים לשלב כ-20% ישראלים, לשמש "ראש גשר לישראל". בחופשות מושכים הישראלים את חבריהם לבקר בישראל. לחלקם זאת הפעם הראשונה. רבים יעלו לבסוף ארצה. ולהפך: בת קיבוץ מספרת שבעקבות לימודיה בווינה הלכה לראשונה בחייה לבקר בירושלים.
בצד המסלול האקדמי המפרך בכלכלה, הם נחשפים במקביל לפילוסופיה ולמחשבה יהודית. נכחתי בהרצאה שבה התווכחו אפלטון ואריסטו עם חכמי התלמוד ועם ר' שניאור זלמן מלאדי, מחבר ספר ה"תניא", על-רקע אמנות ימי הביניים והרנסאנס.
"יש סיבות רבות לעזוב עכשיו את יוון", אומרת בטי מאתונה. "צעירים יוונים אינם יכולים לחלום מה שחלמנו בילדותנו". פאולה מקולומביה מספרת שרבים מהצעירים בארצה חולמים להגר לארה"ב. האוניברסיטה היהודית עבורה הייתה בחירה להישאר בתוך עמה.
לורה מבולגריה הגיעה לישראל בעקבות תגלית, והביקור "הדליק עניין בזהות היהודית". סלאבו מאיסטנבול חווה באוניברסיטה "חיים יהודיים, לא רק השתייכות סוציולוגית, אלא משהו מהותי".
אני שואל, מה זה להיות יהודי מבחינתם, ותמרה מקרואטיה עונה: "יהודי הוא אאוטסיידר תמידי הרוצה להיות אינסיידר". עוד אמרה שזאת אחריות גדולה. "הצל הגדול של סבי וסבתי (שהיו במחנות ריכוז) מֵצֵל עליי". פאולה מקולומביה אומרת, "אם שואלים אותי, 'מי את?' והדבר הראשון שעולה הוא 'אני יהודייה'". לפתע אנחנו מגלים שאצל כל החמישה דיברו לדינו בבית. צאצאים למגורשי ספרד נאספו בווינה מקצות הארץ כדי לגלות את זהותם.
מהי ישראל עבורכם? "ישראל היא ארצי", משיבה בטי, "למרות שנולדתי וגדלתי ביוון, ההרגשה כלפי ישראל שונה מההרגשה כלפי יוון. הזהות שלי בישראל היא טבעית". היא שוקלת לעלות. סלאבו מאיסטנבול אומר שבטורקיה הוקף ב-99 אחוז מוסלמים, "וזה הגביל את הדיבור". בישראל "אינני צריך לחשוב על מה שאני מדבר". לורה אומרת שתעדיף לחיות בעולם, אבל מעוניינת ללמוד עברית באולפן, "ואז נראה".
מריה נולדה במוסקבה וחייתה ברמת השרון. מוסיקאית מוכשרת. לא שירתה בצבא. "הייתי מפונקת". בעקבות הלימודים היא מתכוונת לשוב ולהתגייס. "הגעתי עם הרבה סטריאוטיפים אבל למדתי להכיר את הטבע האנושי".
נינה נולדה בסטלינגרד, גדלה באפגניסטן ועברה לגרמניה. הלימודים באוניברסיטה היהודית סיפקו לה הזדמנות "לחקור את זהותי". בווינה גילתה את המסורת. "היהודים צריכים מולדת לחיות בחופשיות. אני יודעת שישראל תוכל להיות בית עבורי".
בצהריים קפצנו לביקור ברחוב ברגאסה 19. לשעה קלה נעצר העולם, ועלינו במדרגות המפורסמות אל המבואה, בואכה ביתו של יהודי, שאֵי שם במפנה המאות, שינה את העולם. הרבה לא נשאר מהריהוט, אבל הקירות דיברו. אנחנו שמענו וליבנו החסיר פעימה. "אתה רואה", אמר לי המרצה המבריק לפילוסופיה, חסיד חב"ד, "יש מי שהולך לאוּמַן לרֶבֶּה שלו; אנחנו עולים לרגל לפרויד".
