אדוני, ראש ה
ממשלה,
אני כותב את השורות האלה בתחושת עלבון צורב על שאתה,
בנימין נתניהו, מכהן כראש ממשלת ישראל, ארץ שהיא ביתי-מדינתי לא פחות משלך. לא אצטער אם תחוש ברע למקרא הדברים האלה. בגילי, כבר לא רק שמותר לי להיות דובר אמת מכאיבה עד-תום, אלא זו חובתי לבאים אחרינו. לא יהיו לפני עוד הרבה מחרים להקליד ממועקות-לב הנגרמות בידי מנהיגות חזירית וחסרת אחריות כלפי נתינים רגילים, שכנראה אתה מתקשה לראות אותם. אני מונה עצמי ביניהם.
אנחנו הם אותם יצורים משונים שפעם ראו בך מאור גדול לתפארת-ישראל, זכות נדירה שפירשת אותה בצורה לא נכונה עד שסברת שטוב תעשה אם לא תתגורר בקרבת ה"המון". הרי לך מותר מה שאסור לאחרים. כך התרחקת מאתנו ונעלמת מאחורי הגדר של אותה חווילה מפוארת בקיסריה; זו שבמקום לשתף את כולנו בניחוחות הנרות היקרים, נתפשת כיום כדיר מצחין למרחקים. לעיתים קרובות מדי כשצר לך בקיסריה אתה מתרחק עוד יותר. אולם פעילותך הנמרצת כשר חוץ מתוזז דווקא נתפשת כתפאורה בלבד לשיטוטיך הרבים ברחבי-עולם בחברת רעייתך התמהה על קוצר הבנתנו להשלים עם העובדה שהיא חלק בלתי נפרד מהדיל שעשינו כשנבחרת. דיל מחורבן.
כולנו אולי חמורים נוערים, אבל לא סתומים. מכאן נובעת חובתנו להתריע כנגד חזירות, תכונה עלובה בדרך כלל, על אחת כמה וכמה כשהיא מופגנת בטיפשות על-ידי רמי-מעלה.
עזוב את אירן. עזוב את התיאטרליות הלוחמנית המאפיינת את הצהרותיך בכל רגע ורגע, בעוד שאתה מזניח את פתרון בעיות קיומנו היומיומי כאן. אתה מתעלם ממה שנעשה בחינוך, בבריאות הציבור, במצוקות היומיומיות הקטנות שלנו, מגניבת כספינו בכל חודש לאיגודי מים שאנשיך המציאו למקורבים, מאי-השקיפות בלשכתך לגבי הוצאותיך הפרטיות, והמאזן נעשה מחריד יותר ויותר עד לחוסר השוויון הזועק לקרוע שמיים. למה אתה מחכה, להתקוממות?
אתה מתנהל כמי שחי בארץ אחרת, בעולם שונה והזוי שאין בו שמץ של ישראליות אמיתית. אתה מנתב את יכולותיך בערוץ הגובל בשחיתות נפשעת אותה גינו השכם והערב נביאי ישראל באותו ספר הספרים, היצירה הגאונית של אבות-אבותינו - שלך ושלי. אבל דומה ויצאנו מרחם אימותינו איש-איש יצוק בתבנית אחרת, מונחה על-ידי עקרונות חיים שמעולם לא יחפפו. תורת המוסר העברי לא תניח לך.
גם אני כרבים אחרים חושש לא פחות ממך ממה שקורה באירן. אבל אל תגן עלי בהכרזות צעקניות המרחיקות מאתנו את ידידתנו האחת והיחידה כאילו לשם כך בלבד ייעד אותך שר ההיסטוריה. עד שזה יהיה המצב טפל בהבליהם של חבריך לממשלה. צא למשל ובעט בעכוזו של המחבל מההתנחלויות, אותו
אורי אריאל, המשמש בבוטות המחוספסת שלו כסמל האמיתי של מדינת יהודה שאתה מגדולי תומכיה. והאורי הזה מהבית היהודי שמצפצף עליך ועלינו בנשימה אחת, הוא רק דוגמה בודדת מבין אלף לעליבות תפקודה של הממשלה שאתה עומד בראשה.
זהו המצב הקלאסי בו מוטב שתחליף דיסקט חד וחלק. תתחיל לשמש כראש ממשלה הנמצא כאן, בשביל לעסוק בגוונים האפורים של היומיום. ועד שתתעשת אתה נדרש להחזיר מיד לקופת המדינה כל שקל ממאות אלפי השקלים ואולי המיליונים, שנכנסו לכיסך להחזקת בתיך הפרטיים. אין לאיש זכות להשתמש בכספים מפליגים שכאלה לעניינים פרטיים. אף לא שקל אחד מהקופה של המדינה, בעיקר גם לא לך שהמדינה מעמידה לרשותך דירה מרווחת על כל המשתמע. עליך לזכור בכל דקה כי בכספים הבזוזים האלה ניתן היה לאפשר אולי לעשרות משפחות צעירות המתחננות לקורת-גג, לשלם את הנתבע מהם כסכום התחלתי המצדיק קבלת משכנתה שממילא חונקת. במקרים אחרים ניתן היה בכסף גזול זה לסייע למאות משפחות במצוקה להתמודד עם תעריפי איגודי המים שהאמירו את המחירים כאילו מדובר בעסקים פרטיים. מכבר צריך היה לנעול אותם על בריח.
עיני איננה צרה בך על הווילה עם הבריכה בקיסריה ועל הנרות המפיצים בשמים דקים. אני מאחל לך, לרעייתך ולבני הדור הצעיר שלכם ליהנות ממגוריך עוד שנים רבות, אבל על חשבונך הפרטי בלבד.
תרשה לי לחדד את הנאמר גם בשם אבותינו, ההורים שהפקידו בידינו מדינה שאמורה להתקיים דורות רבים, ראש וראשונה כבית לאומי לכולנו מימין ומשמאל. בית אחד ויחיד שאמור להיות מנוהל בידי אנשים הגונים וצנועים, המשמשים דוגמה לבני הדור הצעיר בכל דרכיהם - שלהם ושל קרוביהם כדי שבעת מצוקה נוכל להתחבר כולנו כאיש אחד.
כל עוד אתה יכול בזמנך הקצוב שנותר לך כראש ממשלה לשנות דרכיך, להתנצל על טעויותיך ולהחזיר את הכספים שלנו - עשה זאת היום ולא מחר, ותבורך. שמש דוגמה ומופת באורחות חייך כמנהיג הראוי לעם הספר שמלחמת העצמאות שלו רחוקה מלהסתיים, וסימני שאלה מעיקים תלויים מעל עצם קיומו ולא רק מחמת אויבים מבחוץ, אלא גם עקב הנהגה כושלת ומכשילה. אם לאו, שלא תופתע אם יום אחד יגלו אזרחים אופי שונה מההכנעה שאתה מייחס להם ויגיעו לקיסריה לומר לך מה דעתם האמיתית עליך. מבחינתי האישית אפילו לא תהיה ראוי בהתקומם-עם להערת שוליים בהיסטוריה שלנו. אתה פשוט תיחשב לטעות עגומה.