ציפי לבני השתלחה - שוב - במי שבונה את ארץ ישראל, במי שעוסק בציונות הלכה למעשה, במי ששואף להגשים את יעדיה של הציונות: ריכוז עם ישראל בארץ ישראל. ציפי לבני שכחה מה היא ציונות. היא גם שכחה מהו שלום. עובדה! מטרתה היא מדינה פלשתינית במקום שלום, ועל כן היא מספרת לעצמה ולאחרים שוב ושוב את שקר "הכיבוש" ואת השקר כאילו מדינה פלשתינית בלב ארץ ישראל היא ... צורך של מדינת היהודים. שקרים כאלה מתאימים לקתרין אשטון ולאנטישמים מסוגה, אך לא למהדורת כחול-לבן שלה!
ציפי לבני דוהרת אל התהום. לא ברור מה מריץ אותה. האם מדובר בחתרנות בלתי-נלאית (יחד עם
ג'ון קרי שנראה כמשועמם ומובטל המחפש תעסוקה) שמטרתה קבלת פרס נובל לשלום, אותו פרס שאיבד לחלוטין את ערכו וזוהרו מאז הוענק לרב-המרצחים ערפאת ולשותפיו הישראלים. אם זה המניע למצעד האיוולת - הוא פסול, ועל ראש הממשלה להדיחה לאלתר, כדי למנוע ממנה לגרום עוד ועוד נזקים למדינת ישראל, לעתידה ולשלומה. כל עוד נתניהו אינו שולח אותו לביתה אין מנוס מלחשוד בו שאף הוא שותף למצעד האיוולת, המונהג על-ידי פרס מעליו ולבני מתחתיו, ושאת פרי הבאושים המדמם שלו כבר אכלנו במלחמת אוסלו. מדובר גם בעיוות רצון הבוחר בבחירות הדמוקרטיות שנערכו לפני פחות משנה, או שמא השתנתה צורת המשטר בישראל?
אם העמדתה של לבני בראש צוות המתן ומתן הישראלי עם מכחיש השואה מרמאללה הוא תכתיב של הצמד אובמה-קרי, אשר כפו את המינוי על נתניהו, אזי מצבנו חמור עוד יותר, ומדינת היהודים הפכה לרשות בלבד. אם זה המצב, כי אז אנו עלולים להידרדר למצב שבארץ ישראל המערבית תהיינה מדינה ערבית ורשות יהודית, עוד שלב בתורת השלבים של אש"ף/חמאס, כלומר של המחבלים "הטובים" ו"הרעים", שמטרתם אחת, ושאנשי השמאל הקיצוני מסייעים לקידומה.
ראש הממשלה נתניהו כשל כאשר החל לדקלם את "פתרון" שתי המדינות, תחילה אולי כמס-שפתיים, אבל כשחוזרים על שקר שוב ושוב הוא הולך ומוטמע. ראש הממשלה נתניהו כשל שוב כאשר איפשר לראש האופוזיציה בפועל,
שמעון פרס, לבחוש בענייני המדינה ללא סמכות, אבל ככל הנראה ברשותו של לא אחר מאשר ראש הממשלה. ראש הממשלה נתניהו כשל שוב כאשר נמנע מליישם את עיקרון ההדדיות שקבע בעבר, ולא עמד על כך שאם בנייה ליהודים מוקפאת, זה צריך להיות גם דינה של בנייה לערבים.
לא ייתכן שבשעה שהעולם "הנאור" - אותה אנטישמיות ישנה - כופה על יהודים לא לבנות כדי לא להכתיב את תוצאות המתן ומתן, בה בעת תורם ומעודד בנייה ערבית - ע"ע רוואבי - דווקא כדי ליצור עובדות בשטח ולקבוע מראש את תוצאות המתן ומתן. נתניהו חייב לדרוש את הקפאת בנייתה של רוואבי כתנאי מקדים לשיחות. אין להשלים עם מצב שבו רק האויב מציב תנאים מקדימים, שבחסות אנטישמים ואוטו-אנטישמים הופכים לתכתיבים.
ציפי לבני מוכנה לדבר על כל נושא שיחשוק בו האויב, לרבות על הכנסת פליטים ערביים לארץ ישראל המערבית - שמבחינת ישראל אסור להכניסם למקום כלשהו ממערב לירדן, מצד זה או אחר של ה"קו הירוק" - אבל בעיוורונה/ברשעותה היא אינה מעלה את סוגיית הפליטים היהודיים לשולחן הדיונים. אלה רבים יותר וחשובים יותר, אבל מדינת ישראל לא התעמרה בהם כמו שנהגו עשרות מדינות ערב בבני עמן במשך עשרות שנים.
ציפי לבני שכחה את מקומה ותפקידה. היא אמורה להיות שרת המשפטים. המערכת שהיא מופקדת עליה לוקה בבעיות תפקוד ותדמית רבות ובחוסר אמון גובר מצד הציבור, בצדק, אבל ללבני אין עניין בכך. כל עיסוקה הוא ה"שלום", עוד צעד בתורת השלבים של האויב. היא גם שכחה שהיא אמורה לייצג בשיחות את צורכי ישראל ולא לעסוק בקידום גחמותיהם של גורמים זרים שונים, עוינים, קולוניאליסטיים ועוד. היא גם שכחה שהיא שרה בממשלת נתניהו, אך זה לא מפריע לה לחתור להקמת גוש אנטי-נתניהו יחד עם הראש הטרי של האופוזיציה, האיש מן העמותות המפוקפקות של
אהוד ברק.
ציפי לבני - בעיוורונה - איננה מפנימה את השיעור שהבדואים בנגב לימדו את הממשלה. בלי קשר לשאלה אם מתווה בגין-פרוור היה טוב או לא, ממשלת ישראל לא הייתה מסוגלת ליישמו, ועל כן נסוגה מן התוכנית. יש אומרים, בעיית משילות. אם כך הדבר מול הבדואים, כיצד חושבת לבני לפרוע את ההמחאות ללא כיסוי שהיא מפזרת בנדיבות לאויב? חשוב שהאויב יידע שאין להן כיסוי ושאין כל אפשרות לבצע טיהור אתני של מאות אלפי יהודים בלב ארצם.
האם שוקלת ציפי לבני - במוחה הקודח - להביא כוחות קולוניאליסטיים אירופיים - ואולי חלילה אפילו חיילים גרמנים - כדי לפרוע את ההמחאות שהיא מפזרת בהרפתקנות למכחיש השואה מרמאללה? ראש הממשלה צריך להבהיר לה ולעצמו כי שלום מהסוג הנהגה במסגרת "פתרון" שתי המדינות איננו שלום ואיננו ניתן למימוש, ויפה שעה אחת קודם.
מי שבאמת רוצה שלום - להבדיל מ"שלום" - חייב לזכור לא רק את זכויות האדם של יהודים, אלא גם את שורשיהם ההיסטוריים בארץ ישראל. מי שמתעלם מכך משמיט את הקרקע - תרתי משמע - מתחת רגליהם, לא רק ביהודה ובשומרון, אלא גם ב"מרכז
הארץ", במישור החוף. אם ליהודים אין זכות לגור בחברון, על אחת כמה וכמה שאין להם חלק ונחלה בתל אביב ובנותיה. על כן, לא סוגיית הביטחון צריכה להיות בראש סדר היום.
